הנוף בסוואנה שלי

יש לי משהו כזה שעושה לי המון צוויצים בתוך הנשמה. המחווה של לצייר לי כבשה, זה משהו עמוק בעיני. באמת בלי טיפה ציניות במיל.

סך הכל די קל לרגש אותי עם מחוות.

נגיד למשל כשמסתכלים לי בעיניים ואומרים לי: מה שאתה רוצה אדוני. אני עונה: את יודעת שזה מסוכן מאד להגיד לי מה שאני רוצה, שהרי אני רוצה מלא דברים? ואז כשהיא מביטה בי בעיניים במבט חודר ואומרת: מה שאתה רוצה אדוני עם כוונה שלמה. זה ממיס אותי לגמרי.

אבל תשמעו, לא ניתן לצפות בתחילת הכרות לכאלה מחוות. אבל כשממש על ההתחלה היא מציירת לי כבשה, זה לגמרי עושה לי את זה. תרשמי לך שתי נקודות בפנקס, ציירת כבשות, הרווחת אותן ביושר.
גררררר
יאמי

רגע שנייה, תראו את הכבשה.
נכון מאמי?

לא לכבשה אני מתכוון, זו שציירה לי אותה.
וואי, איך התגעגעתי לציירת כבשות.