הנוף בסוואנה שלי

אז מה, אז ככה.

כואבת לי השן. לא היה לי זמן לטפל בזה היום, אטפל היום. היום אתמול שלי עוד לא נגמר.

גיליתי את הקוקי. שקיות מניילון לבישול בתנור. לאורך החודש האחרון אני מכייל מתכונים לקוקי והגעתי לרמות די מרשימות. הילדים שאלו אם הם יכולים לאכול למעלה והסכמתי.

נרדמתי בסלון לא לבד, אבל היא הלכה כי דעכתי מיום ארוך מאד. חבל שהלכה.

התעוררתי ב- 5 בבוקר ועליתי לבדיקת סטטוס בית וילדים. כשעליתי לבדיקת סטטוס מצאתי אותם בחדרים עם צלחות ושאריות אוכל.

הבן הקטן שלי מאוהב בערכת דיבורית הראש (headset) האיכותית שקניתי לו למחשב, משך את המיטה ליד המחשב ונרדם עם ה-headset על ראשו. הורדתי לו את הערכה וכיסיתי אותו. חבל שלא צילמתי את זה.

מסתבר שעם כל החגים האלה והלידה של גרושתי התהפכו לנו השבתות. התעקשתי עם גרושתי על סופשבוע ארוך עם הילדים, חמשוש. דילגתי להם על בית הספר מחר. הבית שם רועש ורוגש עם הילדה החדשה ויותר טוב להם אצלי. הקטן לקח את העניין די קשה.

סופשבוע רגוע ושקט עם חום ואהבה ובלי רעשים. חוץ מאשר הקולות הבוקעים להם מערכת הראש של הקטן שלי. 😉 פריים כזה מקסים איך שהוא נרדם ככה עם הערכה על ראשו. משהו נהנתני כל כך בעיני, ממש בגדר הנאה צרופה.

לבינוני שלי הלך הטלפון אז נתתי לו את הטלפון המיועד לקטן והיום ציידתי אותו בשלוש ערכות של כבלים. מטען ל- USB, מתאם לאוזניות רגילות, ומטען רגיל שהרי ברור ששכח להביא את המטען מהבית של אמא. קניתי לו מחשב נייד שיהיה שלו אם יצטיין בלימודים עד סוף הסימסטר. כשהסתכלנו במשוב של בית הספר לפני כשבועיים (עלה לתיכון) גילינו שבכל המקצועות מתחילת השנה היו לו כשמונה מבחנים שבכולם הוציא מעל 90 חוץ מאחד 83, לרבות כמה מאיות שאחד מהם באנגלית לדוברי אנגלית. בתחילת התיכון נוהגים לתקוע כמה מבחנים קשים כדי לאפס את הילדים שזו לא חטיבה, זה תיכון, שיתחילו להתאמץ. לפני כמה ימים קיבלתי מייל מגרושתי שהוא הוציא 12 מתוך מאה במבחן בגיאומטריה. אמרתי לה שנשב על גיאומטריה ביחד במהלך הסופ"ש. הצלחנו להגיע למצב שאני מלמד אותו מתמתיקה וזה לא עניין של מה בכך להצליח באבא מלמד בן.

אני מחפש עבודה. כלומר יש לי עבודה בתור פרילנס אבל לא בא לי עליה. היום בבוקר התחלתי לחפש. עם שן דואבת, ניהלתי לא מעט שיחות בדרך לעבודה שקשורות לחיפוש. לשווק את עצמי עם כאבי שיניים, זה משהו שאיכשהו משקף את המקום שלי עכשיו. האמת, לא משהו. ניסיתי מאד לומר לעצמי שלא אתן ללמטה למשוך אותי לשם, אני אמשוך למעלה, אבל כשאני מסתכל במראה, אני די למטה. חבל ככה, לא רוצה. אני רוצה למעלה ורוצה למשוך לשם. אלא מה, זה לא מצליח לי ממש. כנראה אני לא מתאמץ מספיק. איך אמרתי לזאתי בלי ניק, העולם מזמן לנו אתגרים ואם אנחנו מתמודדים איתם היטב אנחנו נוסקים. אני מתמודד איתם היטב אבל לא נוסק. משמע, אני צריך להתמודד איתם יותר טוב.

קראתי בפורומים את הפוסט על הסינגל טייל. חייכה אותי היסודיות בלימוד, התאווה, פשוט מקסים. קראתי גם על ההתחלפות, גם זה חייך אותי. יש משהו בבדסם שמוציא מאנשים את המיטב של הרגשות. חבל שגם דברים אחרים יוצאים שם, לא טובים. אין לי סבלנות עכשיו להסביר את המשפט הזה.

מחר יום חדש. איך העולם היה יותר טוב עם סאבית שתהייה שלי, רק שלי, שתכסה אותי כשאני נרדם ועוד כל מיני דברים. טוב נו, מה אני אגיד לכם, זה ארוך עכשיו להסביר כמה טוב היא יכולה לעשות לי זאתי שאין לי.

איך זה כל כך דיכוטומי כל כך, שסאבית אחת כזו שווה יכולה להפוך שחור ללבן. מה אני אגיד לכם ומה אומר שיסביר עד כמה זה ככה. אין לי מילים.

נראה לי שמיציתי את הפוסט הזה ואת היום הזה. אני אסגור את היום ואלך לי לישון בתוך הפוך לבד עם אור נר באור.
לילה טוב, או בוקר טוב לכולם. תלוי מאיזה צד אתם מסתכלים על זה.