לפני 17 שנים. 2 במאי 2006 בשעה 7:30
קראתי עכשיו את הבלוג של באדיגארד, והקישורים המצורפים. וממש בכיתי. וואי.
אנחנו שלושה אחים. יש לשלושתינו בנים בהפרשים של חודש אחד מהשני, בני 17 וחצי. הם עוסקים בגיוס הממשמש ובא.
שלושתם בהליכים אחרונים, אחרי כמה וכמה שלבים, שעברו בהצלחה, להתקבל ל"יחידה".
אני, יושב לי וחושב, על צוות ביחידה, שמורכב משלושה בני דודים. מבני הבכור, ושני אחייני.
וליבי מוצף גאווה. אך גם חששות כבדים.
עושה רושם, שצפויות לי, כמה שנים טובות, של נדודי שינה.
יזכור.
כי אסור לשכוח. כי חייבים לזכור. כי אי אפשר לשכוח. כי רוצים לזכור.
בדמם, נתנו לנו את החיים.
יהי זיכרם ברוך.
