לפני 10 שנים. 23 באוקטובר 2013 בשעה 7:33
טוב,
אז היו שריטות בסוף גבירתי. סימנים אדומים כאלה,
פסים פסים של ארגמן בהיר.
בהיר?
כן גבירתי. עברו יומיים , הזמן עושה את שלו,
כולם ראו.
ראו?
חייכו אלי גבירתי, בידענות כזאת.
כי יודעים עליך?
כי אני לא מסתיר, כלום.
אתה אוהב שיודעים?
אני אוהב שרואים אותך עלי גבירתי.
שכל פס זועק את שמך,
שאפשר לקרוא את מה שאת כותבת, עלי
בצורה ברורה, וחדה.
שכל נגיעה אקראית באזור החשוף פוצעת את נשמתי, שוב ושוב.
מעורסלת בכף ידך, נשמתי.
נחקרת, נבדקת, מלוטפת, נדקרת,
שכל שינוי צבע בעור, מזכיר לי את מקומי.
שאני כלום.
שאני ריק.
שאני כלי,
שלך.
הופך פיוטי משהו עלי..?
לא עלייך גבירתי.
בזכותך.
