ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פנטזיה

הלב שלי עושה ספירלה בתחתונים והבטן מתהפכת לי בתחושת עונג הזויה. אני רואה כוכבים. ולא רק את אלו שבשמיים. אני רואה את אלוהים. היתה לי אורגזמה. והיא שייכת לך.
לפני 9 שנים. 21 בינואר 2015 בשעה 11:03

אש סוערת ורטובה:

נשיקה. בחושך. בינות לעצים בחצר. הרוח שורקת לי בשיער השחור. האוויר קר ויבש. אני מרגישה שהריצפה נופלת לי מתחת לכפות הרגליים. אתה תופס אותי עם המבט. אני לא אפול. מסתכלת לתוכך. בינתיים מותר. אנחנו בחוץ והשכנים אולי מציצים. הכל וונילי. למראית עין. עברו להם מספר ימים מהפעם האחרונה. אולי טיפה יותר. זה הרגיש כמו נצח ועוד קצת.

"התמימות הוונילית שלך היא נחלת העבר" הסברת לי אחרי הפעם הראשונה, קריסמס שעבר. "אני חייב לשמור עליך, ולתת לגוף שלך להיבנות אחרי אתמול בלילה. הכל במינון. אפילו שאת רעבה הבוקר לעוד".  ככה הגדרת את זה בקריסמס האחרון, או במילים אחרות בקריסמס בו נולדתי לראשונה. זה לא שהיה שם איזה ארון לצאת ממנו, אבל כן, זה הרגיש ככה. וזה הרגיש טוב.

אגב לצאת, אנחנו נכנסים. משום מה הנרות כבר דולקים. סחטיין עליך. אז הכנת את הבית לפני (אני מחוייכת). קריסמס או לא קריסמס. אני משילה מעלי את התיק ואתה ממוודא שזה בפנים. אני עונה לך עם העיניים ש"ברור". "אז תתלבשי" אתה פוקד ברכות. אני מבינה את שעלי לעשות. משילה את מה שעלי, ככה מולך, בשבילך, מרוגשת, מרגשת. יודעת שאתה גמור ממני עוד לפני שהתחלנו. חשופה. ערומה. מדוייקת. טהורה. מוציאה את החבילה עם הסרט הוורוד שהשאת לי בבוקר על המיטה מהתיק ומתגנדרת. יומולדת או לא יומודת. קריסמס אמיתי. אפילו קובע אדום עם פונפון לבן, וביריות אדומות היו בקופסא.

"מושלמת. בייחוד עם המחוך. הוא מחמיא לך".

"אתה מחמיא לי.... אני מצייצת ישובה על ברכי, גאה, מאושרת, חצופה..".

אתה מוזג לנו יין אדום "שנתמזג לנו באווירה" אתה קובע.

ברקע  Do I wanna know של Artic monkeys. אני שומעת את זה ומתמסרת. נקודה.

ראיתי אותך מוציא את טבעות הנחושת מארגז המתכת שלנו, והמבט המתנשא שלי קיבל תשובה מהירה בתחפושת של סטירה מכוונת במבטך בלבד, מה שהיה ברור מאוד. נצמדתי לעמוד מעץ שמצוי באמצע החדר. פריט עיצובי אללק... לו רק היה הארכיטקט (או שמא עלי להזכיר דווקא את מעצב הפנים כרגע?!) יודע למה משמש הרהיט הכל כך אופייני הזה, הוא בטח היה עושה סלטה לאחור ומחליק מרוב בהלה ותמיהה על אחוריו, או שמא הוא גם יודע מה שאנחנו יודעים....ושוב אני מחייכת קלות לעברך, ואתה במבטך מנסה לקרוא אותי, מניח את המתנות לרגלי.

קולר. יפה. שחור מתכתי. אני שלך. משוייכת. Checked.

מפשיל את כתפיות המחוך, חושף את שדי. Checked.

זורק את החבל השחור העבה לצידי העמוד המפורסם. Checked.

מרפד את הריצפה בכריות לבנות רכות. ואני מתמקמת על ברכי. גוו מתוח. Checked.

"אמנם אין לנו עץ, אבל יש עוד מתנה אחת, שנה חדשה, נתחדש לנו גם" אתה מחוייך, ומגיש לי קופסא קטנה. אני פותחת אותה בהתרגשות, אתה עונד לי את צמידי הידיים השחורים, המלווים בחישוק ממתכת .... צמרמורת מחרפנת ורכה מתפוצצת לה בכל תא אצלי במוח. אני מגישה את זרועותיי קדימה, מתלהטת מהמתנה.

ה- mix הזה בין היין להילולת החג צובע לי את הלחיים באדום סמוק בוער.

"עוד לא.... חכי.... את מתקדמת מהר מדי.

מילת ביטחון "מליפיסנט". אני מהנהנת בזמן שאתה הופך אותי ואת העמוד לישות אחת. אתה מעטר אותי כמו את עץ האשוח עם החבל השחור שלך, מפסל וקושר, מעצב ומאלץ אותי לתנוחות נחשקות, תו"כ הוספת העיטורים ברוח החג, פעמונים בפיטמות, gag אדום מתכתי שאתה מניח כרגע על הריצפה ושהספקתי לראות לפני שהמטפחת האדומה מסטן נקשרת על עיני. Damn it!!

ואז אני שומעת מעין שקשוק מתכתי, כמו כדורים המתנגחים קלות זה בזה....וכש -Hozier קוטע את חוט מחשבותי עם "Take me to chuch" ועושה לנו אווירה...אמן!!.....אתה מלטף את המיקדש שלך, החלק, הלח והמכושף, rain forest קסום שכזה, נתון למרותך, מרוגש ומתאווה לנגיעתך הבלעדית.

אתה מעסה את גווי.

"מוכנה למתנה שלך גברת יומולדת קריסמס?"

"כן my king". בשיתוף פעולה אתה סותר קלות על ירכי ואני נענית לחיזורך. מרגישה את הכדורים האלו.... נכנסים להם...אי שם בקידמתי.... הנוטפת... אתה לוחש לי לשתוק.... ולפתע הם בתוכי. לא עוברות השניות והם גם רועדים... inside me....

Holly shit שאין לתאר.

אתה מעסה את ישבני....ושוב הקולות האלו... של מתכת הנושקת ברעותה. האומנם!?

"את זוכרת שהבטחתי להיות עדין... קשוב? .... יש לנו את הלילה לעצמנו... ואת הקצב תכתיבי את... "

אני מרגישה שהראשון נכנס. מאחור. אתה מלטף. מרגיע. מרוצה. מרוגש. אש.

.....

הם נכנסו כולם. וזה היה שונה. לא כואב. מוזר. וזה היה בזכותך. עשיתי את זה בשבילך. זו היתה המתנה שלי תחת העץ עבורך.

ואח"כ אתה התפרקת. כמו שלא התפרקת מעולם. מאחור כמובן. בתוכי כמובן.

ואני?! אני חשבתי שארצה גם. כל הזמן רציתי גם. התרת את חבלי. את הקישוטים. הפעמונים. הרגשתי שאני רוצה לגמור. אבל גם הרגשתי משוחררת. הדמעות מהעיניים פרצו בסערה מטריפת חושים. רגשות שלא היו בי רטטו. הדמעות היו נעימות. כל דימעה הרגישה כמו השתחררות אינפיטיסימלית ממספר כבלים וירטואלים. מה זו עוד אורגזמה פיסיולוגית לעומת גמירה רגשית? אף סופרלטיב לא מכבד מספיק את ההרגשה. ויש כבוד.

שוכבים ערומים. מזל שזו מיטת king size. אני מחבקת לך את הירך. ככה נרדמנו. אתה מלטף את שערי. כמובן שהרשת לי לגמור. לא יכול להיות סוף אחר לסיפור. ואני יוקדת אש כמו סופת הוריקן למטה.. ... אש סוערת ורטובה. ככה התעוררנו.

A mental - מאוד מחרמן
לפני 8 שנים
dr jekyll and MASTER hyde{♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦} - מה קרה שהפסקת לכתוב?
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י