אתמול היה חודשיים מאז שאני ואדוני נפגשנו בפעם הראשונה! חודשיים מדהימים של קרבה שהולכת ומתעמקת, של אמון שהולך ומתחזק, של תשוקה שרק מתגברת מיום ליום, של רצון שלי להישלט על ידו שמיום ליום נהיה מובהק יותר... חודשיים של סקרנות להכיר אותו טוב יותר, לגלות מה הוא אוהב, וכמובן, חודשיים של גילוים עצמיים והרבה למידה.
אדוני היקר... איש חכם ,מכיל, חם, פתוח , רגיש, חזק ועדין ( אין, אין על השילוב הזה!!) - מצביע לי על מקומי עצם היותו הוא עצמו לידי... מחזק אותי, את הביטחון שלי בעצמי, את קבלה של הגוף והמיניות שלי. עוטף אותי בכל כך הרבה חום שבלי לשים לב אני מורידה לאט לאט את חומות שנבנו סביבי בשנים האחרונות ובא לי להמשיך לעשות צעדים לקראתו ( אני מקווה שאתה מרגיש את זה, יקירי).
אני יודעת שאני יכולה לדבר איתו על הכול והוא לא ישפוט, אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליו .. אני יודעת שההתמסרות שלי מתקבלת בהערכה- וזה גורם לי לרצות לתת עוד ועוד, לעשות בשבילו הכל, להכיל אותו עם כל מה שיש בו הרגע, להיות שם בשביל כל דבר שיעלה לראש שלו... ולא סתם לרצות.. אני בהחלט נהנית מזה!
קבלה ונתינה, אתם אומרים? כל הקשר הזה הוא חגיגה אחת גדולה של שתיהן.
מאחלת לנו המשך דרך קליל ונעים , כמו שעברו החודשיים האלה!
אשה מאושרת. שלו.
נ.ב. ברכות ואיחולים מתקבלים בשמחה :)
