אני ויורש העצר צועדים אחר כבוד לגן.
בדרך אני רואה את כל האימאות המילפיות שבדרך כלל נראות על הבוקר כמו מישהו שמשאית זבל עברה עליו פעמיים.
אני נכנס לגן עם הילד וקולט בזוית של העין שתי מילפיות שנראות דווקה לא רע נועצות בי מבטים.
אני משחק אותה לא מבין מי-נגד-מי וחולף על פניהן ומתרחק.
אני שומע אחת אומרת לשניה בלחש,
"מה זה הבושם הזה?"
השניה עונה, "לא יודעת אבל אני כן יודע מה בא לי לעשות לו"
הראשונה, (מצחקקת)
השניה, "הייתי קושרת אותו למיטה" (באמשלך? אני באמת נראה נשלט?)
הראשונה, "יא דפוקה, הוא יכול לשמוע" (מה באמת חשבת שאני לא שומע?)
השניה, "הלוואי ... שישמע...אולי יצא משהו"
הראשונה, "תגידי מתי יש לך זמן?"
השניה, "שבעלי הולך למילואים"
הראשונה, (מצחקקת)
אני צועד חזרה לעבר הדלת וחולף על פניהן במבט תמים של אין-לי-מושג-שאתן-מריירות-עלי
והן עושות תחרות למי יש את החיוך שיותר אומר בוא-תזיין-אותי-עכשיו-בפינת-הספרים-של-הגן
#חרמנות_מילפית_על_הבוקר
