סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 7 שנים. 24 ביולי 2016 בשעה 7:25

מה אתה רואה כשאתה מסתכל עלי? 

האם מעבר להשתקפות שלך בי אתה רואה גם משהו ששייך רק לי?  

כולנו מראות. השאלה עד כמה אנחנו אוהבים להסתכל על השתקפויות של עצמנו או שמחפשים את הניואנסים הקטנים של שוני שכל מראה מביאה לנו. 

לרוב, יש לי תחושה, שאנחנו מחפשים את המראות שאנחנו נראים בהן הכי מחמיא לנו. מראות שאין להן מספיק אומץ ועומק כדי להראות לנו את הכיעור שלנו... ואם פתאום אנחנו מזהים השתקפות לא הולמת שלנו, אנחנו מחליטים שהמראה הזאת לא מתאימה לנו, והדרכים שלנו הן לא אותן דרכים...

אני מגיל קטן יודעת שאני מראה. לפעמים אני מנצלת את היכולת הזאת כדי להסתתר ולהיעלם. להשאיר אותך מול עצמך ולהתבונן בך, בהתמודדות שלך מול עצמך. לא יוזמת, לא יוצרת מציאות חדשה, פשוט נמצאת שם בשבילך. מרגישה אותך, את כל הכאבים שלך, את המחסומים שלך, את האושר והאהבה שבך — ומחזירה לך אותם כפליים.  מעניין אם אתה שם לב שדיברת עם עצמך? אם אתה שם לב למשפטים כה חשובים שאמרת כרגע לעצמך, ולא לי? 

 

ואני פה, מאחורי ההשתקפות שלך , מקשיבה ולומדת ממך. רוצה לראות אותי? 

 

*הפוסט נכתב במין זכר, אך פונה לכל מי שקורא/ת לעצמו/ה בן/ בת אדם

 

דממה ניצחת - מעט עצוב שהצדהשני לא ממש מרוכז אלא רואה אותנו שקופים ורואה דרכנו...
במקום לראות באמת את המציאות
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י