לפני 7 שנים. 26 באוקטובר 2016 בשעה 6:19
אוי, כמה שאני אוהב לבצע הוראות שלך, גבירתי...
זה מתחיל כבר משלב הציפיה.
בליל של תשוקה, חשש וסקרנות.
אקבל משימה?
מה יעלה במוחה הקודח של גבירתי היום?
אצליח לעמוד בזה? אצליח לגרום לך הנאה?
ואז, כשיש לי משימה לבצע, אני מתעורר מתוך השיגרה של היום יום ,ומרגיש פתאום הרבה יותר חי. אני יודע שאני מבצע הוראה שקיבלתי ממך, שמסמלת את היותי משוייך ומקולר אלייך. היותי שלך.
הפעולה שלי עכשיו לא נובעת מהרצון שלי, אלא מרצונך , ואני מבצע אותה למענך וכרצונך, בלי לחשוב האם זה טוב לי, האם זה כדאי לי. יש בזה משהו מאוד נעים - לסמוך עלייך ולדעת שאת עושה בי שימוש להנאתך.
זה מתחיל כבר משלב הציפיה.
בליל של תשוקה, חשש וסקרנות.
אקבל משימה?
מה יעלה במוחה הקודח של גבירתי היום?
אצליח לעמוד בזה? אצליח לגרום לך הנאה?
ואז, כשיש לי משימה לבצע, אני מתעורר מתוך השיגרה של היום יום ,ומרגיש פתאום הרבה יותר חי. אני יודע שאני מבצע הוראה שקיבלתי ממך, שמסמלת את היותי משוייך ומקולר אלייך. היותי שלך.
הפעולה שלי עכשיו לא נובעת מהרצון שלי, אלא מרצונך , ואני מבצע אותה למענך וכרצונך, בלי לחשוב האם זה טוב לי, האם זה כדאי לי. יש בזה משהו מאוד נעים - לסמוך עלייך ולדעת שאת עושה בי שימוש להנאתך.
נעים לי שם, לרגלייך, מתכרבל בתוך תחושת השייכות וההתמסרות.
ובסוף מגיע הרגע שבו אני מדווח לך על הביצוע, ושומע אותך משועשות ומרוצה.
כן, בזמן כזה, תחושה גדולה של אושר מציפה ועוטפת אותי.
ככה זה, גבירתי, אני פשוט אוהב לרצות אותך. לראות את החיוך המתוק והשובב שלך בעיני רוחי...
ושם, באור החיוך הזה, אני בסך הכל אני: bondman.
העבד המאוהב שלך. :-)
