לפני 17 שנים. 16 באוקטובר 2006 בשעה 18:53
לראות אותך
דועך לי
מול העיניים
כל יום, כל שעה
קצת יותר מבפעם שעברה.
לראות ניצוץ של מי שהיית,
ניצוץ של כריזמה,
של גבר לדוגמא,
לראות את הניצוץ של האהבה שבך
ואז איך הכל מתכסה בחומת שיכחה.
לראות את הזיק ההוא של המאצ'ו
מנסה לשאת את גבך זקוף,
את כתפיך, שנשים כה רבות נשענו עליהן,
נמתחות מול עול הזיקנה .
לזכור את הצחוק שלך,
לראות את הקמט שנוצר בזכות אלפי חיוכים,
נעלם מול דמעה בזוית העין,
שרואה שאני זוכרת אותך.
לזכור את הריח שלך,
את החיבוק,
את חומת הברזל שהיית לי כל חיי
ולדעת שהיום
אני זו שצריכה להיות עבורך.
לראות את הצל של מי שהיית
ולהתאמץ לאהוב
גם היום
את מי שאתה.
***
ולך, אהובה שלי, תודה שאת כל כך איתי, בטוב וברע.
