צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Bigger on the Inside

זו לא אני שרגישה, זה העולם שקהה.
לפני שנתיים. שני, 30 באוקטובר 2017, בשעה 18:24

בוערת בי להבה חדשה כבר כמעט שבוע. להבה מופלאה שבוערת כ"כ חזק, משכיחה את השדים ההם ומעוררת בי לחיים חלקים ממני ששכחתי כיצד זה מרגיש לחוות אותם. קסום ומטריף בו זמנית. אדם שרק לפני זמן קצרצר היה זר, ולמרות זאת הצליח להרים אותי בנעימות מלמטה- שעה אחר שעה, יום אחרי יום, לאגף את נפשי על בסיס יומי עם חיבוק מילולי, לחבק עם נוכחות וירטואלית צמודה בהתאם למינון הנדרש בעורקיי, וברגע האמת לעטוף אותי במגע חם רטוב קשה ומעורר, ולהעניק לי את הפינה המיוחדת הזו של כל החשקים האחרים, הכמוסים או הלכאורה בלתי מושגים, שנזנחו ונדחקו, ורק כעת מצאו פורקן.

 

ואיזה פורקן הוא מספק, ואיזה צרכים הוא ממלא.. התחושות מוכרות מימים נושנים, למרות שכבר חשבתי שאבדו ולא ישובו.. ופתאום כאילו שב טעם נשכח אך מוכר. והכל שקט ורגוע ושליו, העצב פינה מקומו, החיוך לא יורד מהפנים, הבלגן מצא את הסדר הפנימי, וללא דרמות וללא בריחה, רק הטמעה מוחלטת של התחושות הנעימות תוך שמירה על המחשבות בפוקוס על החיובי ולא השלילי.. כאילו שיכול היה להיות בי מקום להכיל כעת את השלילי, כעת כשהוא מפזר מסביבי כ"כ הרבה נצנוצי אור ומפרה אותי בכמות שלא חשבתי שאוכל שוב להכיל.. אני מניחה שכעומק הבור בו הייתי נתונה כך הגבהים אליהם אני נוסקת..

בשבוע האחרון עברתי לתזונה חדשה. שיחות צמודות לאורך היום, לא להפסיק להרגיש את הצד מהצד השני, הכי מנטאלי.. ומי בכלל הוא הדומיננטי?? רגע ככה ורגע ככה, לא בהפרש של שעות, אלא בהפרש של דקות.. פעם למעלה ופעם למטה. ובכל כיוון ובכל רגע הכל מסתחרר כמו ענן פרפרים צבעוניים שמכסים את השמיים עד האופק.. ועדיין היה צד אחד שבלט בו יותר, ומשך ממני את הצד שמנגד ובום נוצרה כימיה. אחרי תקופה ארוכה שלי בתחתית הוא צץ ופשוט נשא אותי אל כס המלכות שלא ידעתי שיש לי.

קשה לתאר את ההרפתקאה הזו בדרך שלא תכיל שברירי רגעים מענגים.. רגע בלתי נשכח כשאני שכובה על המיטה, שעונה מעט על כרית, ג'וינט ביד אחת, מאפרה ביד שנייה, רגליים מפוסקות, והראש שלו טמון שם היטב, מתלקק ומתפנק ומדיי פעם מגניב אליי מבטים חמים. רגע מכונן.. ה-69 המפורסם.. חנקתי לו את הפנים עם כל המיצים שניגרו ממני והוא לא הפסיק ללקק הכל במרץ.. מידי פעם קיבל ליקוקי זין, דרכי להודות על העבודה הטובה שעשה.. אתה רואה כמה אני טובה אליך?..

"מתי שאת רוצה

כמה שאת רוצה

איך שתקבעי"

אחרי העלאת זכרונות קטנטנים ומחרמנים כאלה, כותב לי דברים כאלה ומוחק לי את המח. באותו רגע כל מה שאני רוצה זה להקפיץ אותו לפה במיידי. 15 דק' והוא יהיה כאן. יסיר את המעיל של האופנוע, יתן בי את החיוך המתוק מתוק הזה וזהו. מאותו רגע אני מכוונת מסלול מחדש.. אחרי הודעות כאלה כל מה שאני רוצה זה להרגיש שוב את הידיים האלה מטיילות עליי, אוחזות בי בכח, הלשון שחוקרת במסירות נפש בכל חריץ שלי, עד שאני רואה כוכבים.. להביט בחיוך המתקתק הזה עם השפתיים הרכות והחמות האלה שלא יודעות שובע. מזמן לא נתקלתי במישהו שאוהב להתנשק כמוני..

לא שואלת שאלות מיותרות, מתענגת על התשוקה של הכאן והעכשיו. נהנית להרגיש נחשקת וסקסית ומפתה באופן שונה ממה שחוויתי בזמן האחרון.. להביט על עצמי מהצד שמנגד, לא כנועה, אלא מתהלכת זקופה וזורחת. זה מה שאמרה לי לפני שעתיים שכנה שעצרה אותי ברחוב, מסתבר שהיא לא ראתה אותי עידן ועידנים, והיה חשוב לה לציין כמה אני נראית טוב וכמה שאני זורחת. כן.. טוב לי, וכשטוב לי אני זורחת. קרני שמש וקשת צבעונית זורחים לי מהתחת.. חחח

אלה ימים מענגים במיוחד, הסקס והמחשבות המלוכלכות, החום והייחום האינסופי, הרעב שבא על סיפוקו כמעט מדיי יום בצורה כזו או אחרת, בתנוחה כזו או אחרת.. הרטיבות שלי, הטפטופים שלו.. אלה בהחלט ימים טובים, והגיעה השעה להתענג בסיומו של עוד יום כזה..

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י