לפני כשלושה חודשים מוניתי להיות מנכ"ל של חברה לפיתוח ציוד לחיפושי נפט וגז ברוסיה. החלפתי את אחד הבעלים של החברה, שהיה בתפקיד לפני. במסגרת ההחלפה, הוא העביר לי נתח לא מבוטל מהמניות שלו ווויתר על התפקיד. הוא נשאר לעבוד בחברה כעוזר שלי ונשאר עם תואר "דירקטור". לפני שזה בוצע, שאלתי אותו אם הוא מרוצה מהסידור והוא הסתכל לי בעיניים וענה, שהוא מאד מרוצה ומרגיש, שאיתי בתפקיד הם יגיעו ליעד, שיעשה את בעלי המניות עשירים, כולל אותו. האמנתי לו ועדיין מאמין, למרות מה שקרה.
שיניתי משמעותית את המבנה הארגוני של החברה, גייסתי לא מעט אנשים טובים, בניתי מחלקות חדשות בחברה, בניתי תוכנית עבודה, בניתי תהליך סדור למעקב אחרי ביצוע התוכנית. התחלנו לעמוד בכל יעדי התוכנית, להפתעת כל המתבוננים במתרחש, שאף אחד מהם לא האמין שזה אפשרי בכלל. לרבות שני יועצים מומחים תותחים שהבאתי איתי לשבועיים מישראל לרוסיה, שעבדו איתי במשך הרבה שנים ויודעים למה אני מסוגל.
כל כך שכך, שהתערבתי עם המשקיע הראשי, שגם לא האמין, שאם אני מצליח לעמוד ביעדים, הוא מכין פלקט וכותב עליו: "אם {השם שלי} אומר שהוא יעמוד ביעד, עכשיו אני יודע שהוא יעמוד. אני מתנצל שלא האמנתי בך", מסתובב בחברה עם הפלקט ומראה לכל העובדים. הוא אפילו הוסיף ואמר מול מנהלי המחלקות, שהוא ישמח מאד לעמוד אפילו עם שני פלקטים, במידה ונצליח.
כל ההרפתקה הזו היתה רכבת הרים בכל כך הרבה מובנים, בגדר לא ייאומן כי יסופר. פער התרבות, פער השפה, מתרגמת צמודה לא מספיק איכותית, השפה הטכנית והמושגים המורכבים, שהקשו על התרגום, הרגלי עבודה קלוקלים ברוסיה, חוסר הסכמה על מטרות הפרוייקט, חוסר האמון של העובדים במטרות וביכולת ההשגה שלהם בטווח הזמן הקצר כל כך. תהליכי גיוס כח אדם משונים להדהים. נושאים שמעולם לא עסקתי בהם כמו רכש, הגבלי ייצוא לרוסיה, שהוטלו ברוב מדינות העולם. מדיניות רוסית לעשות בעיות למי שמייבא ציוד לרוסיה ממדינות אחרות, שירות דואר פנימי ברוסיה שמתעלה בכל מדד על דואר ישראל. פקידי דואר שחומדים להם חבילות ומעלימים אותם ועוד. שני שליש מהזמן אני מנהל מהארץ את החברה בשיחות ווידאו.
***
לפני כשבועיים, הדיירקטור שהחלפתי, החליט שעכשיו הוא כבר הבין איך עובדים נכון והוא משוכנע, שהוא יכול לקחת מכאן את תפקיד המנכ"ל ולהגיע ליעדים השאפתניים. הוא לא מסכים יותר לא להיות המנכ"ל. הוא ארגן ישיבה של מועצת המנהלים (כל המשקיעים) ונשא שם נאום חוצב להבות והצליח לשכנע אותם, שהוא יהיה המנכ"ל ומעכשיו והוא לא צריך אותנו יותר. בשבועיים הללו, הם פשוט לא ענו לנו לטלפון ולוואטסאפים, להוציא הודעת סמס, שהם עסוקים והם יחזרו אלי.
החבר שלי עשה רלוקיישן לרוסיה וגר בדירה שכורה שם. הפניות שלו, שיסדרו לו כרטיס טיסה חזרה לארץ, גם לא נענו. נותרה יתרת תשלום לא מבוטלת, על החודש האחרון, שחששתי לה מאד, למרות ששמרתי לעצמי אמצעים לנסות להבטיח את התשלום. כאמור, רכבת הרים.
לפני יומיים, הגיע המשקיע העיקרי, שגר בארץ, לפגישה איתנו. הוא שילם לנו כל מה שהובטח לנו ואפילו היה נדיב בנושאים שלא היו סגורים לגמרי. הסביר את מה שקרה. הוא היה נגד השינוי, אך הוא היה בדעת מיעוט בישיבה ונמאס לו כבר מכל הוויכוחים במשך שנים עם אותו דיירקטור. הוא סיפר גם, שהם החתימו את כל בעלי המניות שעובדים בחברה על חוזה, שאם הם לא עומדים ביעדים, הם מפוטרים מהחברה ומעבירים את כל המניות שלהם למשקיעים.
כששאלתי אותו אם הוא חושב שיש סיכוי שלא יכשלו, הוא ענה שסביר להניח שיכשלו, אבל כבר נמאס לו וחוץ מזה הוא לא מעוניין לריב עם השותפים המשקיעים שלו. שאלתי אותו מה יעשה אם יכשלו, הוא ענה שיפטר את כולם ויביא מישהו אחר במקומם להמשיך. שאלתי אותו, את מי תביא? הוא ענה אתכם למשל. הסברתי לו שאני כנראה הולך לפתוח איזה סטארטאפ ואחרי שאקבל כסף מהמשקיע, לא אוכל לעצור את זה.
אחרי שסיכמנו את סיום העסקתנו בחברה, פנה אלי המשקיע ואמר לי: עזוב אותך מהחברה ההיא (יש לו עשרות חברות בהרבה מקומות בעולם), בוא נפתח חברה כאן בארץ ונעשה כסף ביחד. שאל אותי אם אני מסכים לספר לו איזה סטארטאפ אני חושב לפתוח. סיפרתי לו על כמה רעיונות שלי והוא ממש נדלק על כמה מהם ואמר לי בוא נעשה את זה ביחד.
אחרי כל רכבת ההרים שעברתי בשלושת החודשים האלה, הבטתי בו במבט נדהם.
אני חי בסרט. פשוט לא יאומן כי יסופר.
בלי עבודה, בלי בת זוג.
מחשב מסלול מחדש. מהתחלה.
תחזיקו לי אצבעות. הפעם אני ממש צריך את זה.
סופ"ש מקסים לכולם וחג פורים שמח.
