נדהמת.
כל פעם מהחדש.
כל ״מלאך״ מחדש.
לא דתייה ולא המאמינה הכי גדולה.
מאמינה ב״הוא״ שיושב לו למעלה.
בדרך שלי.
בעיקר מאמינה בי.
וביכולת שלי ושל היקום לעבוד יחד.
אני מבקשת. מדייקת בבקשה.
והוא שולח.
בשנים האחרונות הייתי פחות מדוייקת.
בשנה האחרונה לא הבנתי מה הוא שולח.
רק כאב וקושי.
היום אני מבינה.
הוא תמיד מדוייק. יקום מדהים שכזה.
שולח מה שצריך כדי לכוון אותי לנקודה שביקשתי.
נדהמת מכל ״מלאך״ שנשלח לכוון.
ומופתעת שהם מגיעים מכל מקום וכל צורה.
הייתה חברות עמוקה שנגמרה וקרעה אותי
אך גרמה לי להתשחרר.
היה מהנדס עם חיבור מושלם. בצד הלא נכון של השוט.
למדתי שקיים חיבור כזה.
היה אותו, שמחוץ לתחום. גבול אדום בוהק, שראה אותי כמו שמעולם לא ראו.
למדתי שאפשר לראות אותי. ואדם הוא אדם. וזה מה שחשוב.
היה אל. אל מושלם, גם הוא היה גבול.
למדתי שאפשר לאוהב בלי יותר מידי סיבות.
יש דב גדול ומגן. גם הוא גבול.
כבר למדתי שאני לא כזאת נטולת אגו כמו שחשבתי. משילה מעצמי הרגלים מיותרים.
למדתי שאני לא צוחקת כמו כולם. מוזר..
והגיע לרגע קטן גם מלך. שיכול להיות מדוייק. הוא טוען שלא.
למדתי שאפשר לגעת גם בשיחה ריגעית בצ’אט של סוטים.
היו עוד הרבה עם תפקידים כאלו ואחרים ואת כולם אוהב תמיד ותמיד יהיו חלק ממני.
הם הרי ה״מלאכים המכוונים שלי״
מדוייקת היום יותר מתמיד.
❤️
הולכת לישון עם חיוך על השפתיים. וחיוך בלב.
ופנקס ליד המיטה. אמרו לי שזה טוב.