לפני 4 שנים. 24 בדצמבר 2019 בשעה 16:45
הימים הבאים אמורים להיות המהנים ביותר עכשיו. ודווקא, אני לא מוצאת בהם הנאה. גם לא בצבא. איפה הבית שלי עכשיו? זה לא סוד שהיו ימים שמחצית מהם העברתי ברחוב. אני ילדת טבע, אבל לא הטבע שכל אוהבי הטבע מכירים. אני לא צריכה טיולים מיוחדים, הרים, נחלים. תלול מספיק בראשי, אני מעדיפה את המישור של העיר, האפרוריות בה מאפשרת לי להעריך יותר את השיחים מאחורי תחנת האוטובוס, את הפרחים שאני רואה בדרך הביתה, את השמש שמאירה את העיר בצהוב, את הגשם שיוצר ברק עם השתקפות הרמזורים. הצבעים לצד השממה מזכירים לי שכך גם חיי, וגם אני- לעיתים עצובה, ואפורה. פעמים אחרות- צבעונית, אך כחלחלה. כששהיתי ברחוב ורציתי למות, לא הבנתי כמה עם כמה שאני שבר כלי, אני נצחית לצד הטבע.
