ומה לאחר מכן? זהו – הסימון בוצע, הכאב חלף – נותר הסימון התמידי עליך – הוא עומד ללוות אותך עד סוף חייך – לא משנה היכן תהיה, עם מי תהיה, תמיד תוכל להביט בו ולדעת שלפחות עבור שני אנשים בעולם הזה – הוא מסמל נקודת זמן יקרה מפז, בה היית ראוי להיות מסומן על ידה.

אני יודע שנכתב על יחסי 24/7 המון – אני גם חושב שהרבה אנשים ב"קטע" נרתעים מלדבר על זה, קל וחומר ליישם את זה – כי זה מעין טאבו – בלתי ניתן להגשמה – כי בעיניהם הם רואים את אותו עבד נרצע מימי הביניים – קשור ולרגליו כדור מתכת כבד, גר בכלוב קטנטן של תוכי ואוכל קש לארוחת הבוקר, כדי שישמור לו על הגזרה.

אותי אישית ישמח מאוד לזכות ללקק את הסוליה – כן עד כמה שזה נשמע מוזר – הסוליה של הנעל שהיא דרכה עליה – היא – אלוהים היחידה שלי – והרי בעיני רוחי מעמדי נחות מאותם חלקיקי אבק הדבוקים לאותה סוליה השייכת לה ובכך שהיא מעניקה לי את הזכות ללקק אותם – אני שוב זוכה לקבל משהו ממנה – משהו שלה – ואם נוסיף את מציצת העקב. יש בכך בהחלט סמליות די מעניינת.