אט אט, היא פקחה את עיניה. היא לא הצליחה להעריך את השעה כי החדר היה מאוד חשוך. מהר מאוד היא הבינה שידיה ורגליה כפותות, והיא ידעה שהיום הולך לכאוב. היא שמחה, אך גם הרגישה תחושה לא ברורה, לא שלווה. היא חשה בבירור שכבר בוקר, אבל החדר היה מוזר. לקח לה הרבה זמן להבין שהקירות צבועים בשחור! - שחור עם אותיות אדומות. קרן האור היחידה שבקעה מן החלון האירה על המילה:"STOP", מילת הביטחון שלהם.

פתחתי את הדלת. היא הייתה יפה. היא הייתה שלי. השפחה שלי. חיבקתי אותה חיבוק חם ואוהב ונשקתי לה על מצחה. היא התבוננה בחלל החדר, יודעת שהיא הולכת לפגוש היום את הכלב שלי.