ג'קי זוכרת היטב את היום בו נכנסה לבית קלוד-מארי. היא זוכרת את כל הבנות עומדות בשורה עם מכנסונים כחולים וחולצה לבנה, שיערן אסוף בקפידה, עומדות זקופות ומסודרות בשני טורים מול מדאם מארי. לא די בכך שהן ניצבו בלא ניע, נדמה היה לה כאילו לכולן הייתה אותה הבעת פנים, והיא לא הבינה איך ייתכן שכמעט מאתיים בנות נראות כאילו קורצו מחומר אחד.

אני יודע שחוסר אונים שלי מרגש אותה. אבל זאת רק ההתחלה – זה שאני יודע איך להמיס אותה, לא אומר שאני לא צריך להתפתל בשביל זה. הרי כל המשחק הוא לנסות לעורר בה רגש, בלי לבחול באף דרך...