באותו חורף נסעתי אל המחוזות החמים של הארץ הגדולה. סוג של בריחה? נכון. אבל אתה לא יכול לברוח מעצמך. אתה נוסע איתך, ואת זה אתה אף פעם לא לוקח בחשבון.

בדרכנו לחדר השינה לחשה לי שירה: "זואי לא מבינה עברית, אבל זה לא אומר שאתה יכול לדבר. תשתמש בעיניים, וחוץ מזה אל תשכח שאני יודעת הכי טוב מה אתה אוהב. סמוך עלי, תשתחרר ותתפנק!"...

אני מגיעה לארץ לביקור, עוד שלושה ימים. תפנה למעני את הערבים שלך."
"את מספר אחת", עניתי.
"אני מגיעה עם חברה, גם היא עורכת דין כמוך. תוכלו לשעמם האחד את השנייה"...