חם

הצהריים היו מהבילים. נכנעתי ללחות המחניקה, קמתי מכסא הנוח ונמלטתי מהמרפסת המוצלת חזרה אל תוך הבית, מפעילה את המזגן. יעברו עשרים דקות לפני שאתחיל להרגיש את האוויר מצטנן, והחלטתי לצלול אל תוך אמבט קריר במקום לטבוע בתוך זיעה.

אהבתי אמבטיות. אהבתי לכסות את גופי במים, אהבתי את תחושת העונג ששידר לי הנוזל השקוף והמלטף הזה. פשטתי בגדיי במהירות, נאנחת בהנאה למראה האמבט המלא כמעט עד גדותיו. שלחתי רגל ארוכה וטבלתי את כף הרגל, משקיעה אותה באיטיות אל תוך השקיפות המפתה. המים הקרירים החלו לטפס במעלה קרסולי, מילימטר אחר מילימטר. רגלי השניה עקבה ושקעה פנימה בעקבות אחותה. טבלתי כולי פנימה, עוצמת עיני בעונג. הקרירות הרטובה עוטפת אותי, מזקירה שיער גוף בלתי נראה וגורמת לי ל"עור ברווז". זרם מצמרר חלף לאורך גבי, מקמט שפתיי בחיוך של הנאה. עונג מבורך.

כל כך מעט עונג גופי חווה בזמן האחרון. לאחר 23 שנות נישואין, דני ואני כמעט ולא מוצאים עניין מיני האחד בשניה. הסקס בינינו הפך לנדיר יותר ויותר ובכל פעם הופך למייגע, טרחני ומיותר. מן מסורת משפחתית ששנינו מחוייבים כלפיה כדי להצדיק את היותנו זוג נשוי, והורים לילד.

ילד. מצחיק לקרוא לסגן הגבוה והמרשים הזה - ילד. עדי היה הבן היחיד שלנו. גאוותנו.

המים הקרירים הפכו לחמימים ובאנחה ניתקתי גופי מהם, מנגבת אותו ביסודיות. יום שישי היום. עדי ודני נסעו לחיפה, לאמא שלי, לעזור לה בהתקנת ספריה חדשה שקנתה. עדי בקושי הספיק להתקלח ולאכול כריך לפני שיצאו.

עטפתי את גופי העירום בחלוק סאטן קצר שהגיע עד לירכיי. הבד החלקלק עטף את גופי, זורם לאורכו, נמתח על חזי המלא ועל מותניי. בבואתי נשקפה אלי מחייכת מהמראה שכיסתה את הקיר כולו. גבוהה, רגליים ארוכות, חזה מלא, אגן עגול. החלוק הבהיר מדגיש את גובהי ואת חמוקיי. שחררתי את שער הדבש שלי מהסיכה שלכדה אותו על קודקודי והוא צנח על כתפיי, כבד וגלי.

גובהי, גופי הנשי ושיערי חיפו על מראה פני הפשוט. לא הייתי אישה יפה אך בהחלט מרשימה ומושכת תשומת לב. האמבטיה ומגע הסאטן על עורי גירו אותי. פטמותי הזדקרו מבעד לבד הדק. אלוהים! כמה חם! האוויר בחדר האמבטיה היה כבד ומעיק.

מיהרתי לצאת, מחפשת את מגע האוויר הצונן שבסלון. לא מצאתי אותו.

הסלון היה לוהט לא פחות מהמקלחת. המזגן לא פעל. הלכתי לבדוק את לוח הבקרה - מרגישה איך עורי המתלחלח מדביק את הסאטן לגבי ואל העמק בין שדיי. המזגן סרב בעקשנות להיענות ללחיצותיי המייחלות. מקולקל. דווקא ביום לוהט שכזה.

מיהרתי לפתוח את החלונות ואת דלת ההזזה הפונה אל החצר, יוצאת אל המרפסת הגדולה, מגששת אחר משב זעיר ככל האפשר של רוח מרעננת. כלום.

האוויר היה מוטל על העולם כשמיכה כבדה ושקופה. העלים תלו על הענפים מבלי לזוז, המומים מהלהט הכבד סביבם. חזרתי אל הבית פנימה. פתחתי את דלת המקרר נושמת לרווחה את האדים הקרים שפרצו החוצה. כף ידי עטפה פחית בירה קפואה, מצמידה אותה אל לחיי.

כמה טוב.

לגמתי מהנוזל הזהוב, נהנית מהזרימה הקרה שהבקיעה דרך לאורך גרוני. בעיניים עצומות, מגלגלת את הפחית על מצחי, נשענתי על משקוף דלת המקרר משאירה אותה פתוחה.

הכל סביבי היה שקט מידי. חם מידי.

הנקישה על דלת הכניסה נשמעה עמומה אף היא באוויר הכבד. סגרתי את דלת המקרר ופניתי אל דלת הכניסה, ברגליים יחפות, סוגרת את שולי החלוק על חזי.

לילך. ה"נוכחית" של עדי. הבחורה הצעירה חייכה עלי בברכה. "אהלן. עדי כבר הגיע?" שאלה בעליזות, חולפת על פני ונכנסת פנימה.
"הוא נסע עם דני לחיפה. הם יחזרו עוד שעתיים בערך." סגרתי את הדלת אחריה.
"ממש חם פה! מה קרה למיזוג?"
"אין לי מושג. מסרב לעבוד" עניתי. התיישבתי ברגליים מקופלות על הכורסה בסלון, בוחנת את הנערה הצעירה שהתיישבה מולי.

אם טוענים כי בנים מחפשים תחליף לאמא בנשים שהם בוחרים לעצמם - זה לא תפס אצל עדי. לילך היתה ההיפך הגמור ממני. קומפקטית, כהה, נערית, יפהפיה. גובהה לא היה יותר ממטר חמישים וחמש, גוף נערי, חזה קטן, שיער שחור קצר מאוד, פני בובה בצורת לב, שפתיים מלאות, עיניים ענקיות וחומות, ריסים ארוכים. למרות מראה הנערי, הבחורה הזו שפעה מיניות. כל תנועה שלה, כל עפעוף, כל חיוך וכל צחוק מתגלגל. עדי בהחלט ידע איך לבחור אותן. מצאתי עצמי בוחנת אותה בסקרנות - מנסה לראותה מבעד עיניו של בני.

היא לבשה שמלה קייצית וקלילה בעלת כתפיות, חלקה העליון של השמלה צמוד אל חזה הקטן והמוצק ומותניה הצרים, ומשם צנח בד השמלה בקפלים רחבים עד לברכיה. היא נראתה רעננה גם בחום הכבד הזה.

"יש עוד בירה?" שאלה, מתרוממת במהירות ופונה אל עבר המטבח.
"בודאי. תתכבדי" קראתי, מבטי עוקב אחר אחריה.
היא החזיקה מעמד הרבה יותר מהאחרות. עדי ולילך היו יחד כבר 7 חודשים והיא הרגישה ממש בבית. היא היתה חברותית מאוד, עליזה וחייכנית תמיד. איתי הרגישה בנוח כמעט מייד, ולעיתים קרובות שוחחנו כמו שתי חברות – למרות הפרש הגילאים הגדול ביננו.

המשכתי להתבונן בה במבט סקרני, מוחי מתחיל לשוטט לאזורים לא מוכרים. בהיתי בפחית הבירה שבידי, מנסה לדמיין את הזוג הזה מתעלס. עדי היה גבוה, כתפיו רחבות וגופו מוצק ושרירי. לילך נראתה על ידו כמו ילדונת. עצמתי עיני, נזכרת בקולות התאווה שבקעו מהקומה השניה בסוף השבוע האחרון. החסך המיני שהיה לי גרם לאוזניי להתחדד לקולות של תשוקה, והשניים האלה לא טרחו להבליע את קולותיהם.

הרגשתי איך גופי מתחיל להגיב למחשבותיי. הזעה נטפה מצווארי אל בין שדיי. האוויר החם שסביבי מתאזן עם הלהט שהחל להצטבר בתחתית בטני. עצמתי עיניי.

"טלי? הכל בסדר?" שמעתי את קולה הרך של לילך קרוב אלי. היא התיישבה על משענת היד של הכורסה מבטה השואל נתקל בשלי. ניערתי את המחשבות האסורות, השענתי ראשי לאחור וחייכתי אליה.
"כן. פשוט, החום הזה משגע אותי." אמרתי.
"כן. אני רואה איך את מזיעה" ענתה בצחקוק, אצבעה נשלחת אל מתחת לצווארי, עוקבת בקלילות אחר אגל זיעה שטייל מטה.

נשימתי נעצרה למגע קצה אצבעה על עורי. מבלי לחשוב, תפסתי את כף ידה עוצרת את טיול האצבע התמים. תמים בשבילה. אצלי המגע הקטן הזה פרט על מיתרים נסתרים ובלתי רצויים.

ושתינו קפאנו. כמו העלים על הענפים שם בחוץ. החום הכבד כרך מגעו סביבנו וכמו זרק אותנו אל עולם אחר. נשמתי בכבדות, לילך נעצה מבט שואל בעיניי. והבינה.

אולי החום. אולי האוויר הכבד. אולי הבירה שזרמה בעורקי שתינו. שום דבר לא היה הגיוני יותר. הכל הפך למטושטש סביבנו. כאילו ניתקנו מהעולם. שתינו היינו שם ובכל זאת צפנו מנותקות מהגיון ומציאות. נכנעות לחום, נכנעות למגע הלח של עורנו.

בתוך ערפל מטושטש ומהביל היינו פתאום מחוברות בשפתיים. קרעים של הכרה גילו את ידיה של לילך מסיירות אל תוך החלוק שלי, את כף ידי מלטפת במעלה ירכה. צלצולי האזהרה שבראשי טבעו בתוך חמימות אירוטית אליה כמהתי כל כך הרבה זמן.

ואז היינו שתינו על השטיח, עורנו עירום וחלק מזיעה. שד מלא וכבד מחליק מעל שד קטן ומוצק, פטמה נוגעת בפטמה, ירכיים מתחככות בירכיים. טבעתי בתוך התחושות, מסלקת שרידי הגיון צווחני מראשי. בערנו יחד אל תוך אקסטזה.

הגוף הנערי, חלקלק מחום, עורו מלוח מול לשוני המשוטטת. מצאתי עצמי מגששת אחר כפתורי עונג קטנים, כפתורים שיפעילו את קולות התאווה ששמעתי עד כה מבעד דלת סגורה. וכל אנקה שלה סחטה תשובה ממני. טיפסנו יחד במעלה התשוקה, מגלות שיאים חדשים.

טעם ירכיה שטף את חלל פי בקשת טעמים מסתוריים ובלתי מוכרים. זעקת האקסטזה שלה הביאה אותי אל הסף המיוחל. ואז החליק גוף על גוף ומצאתי עצמי טובעת בתחושות לוהטות כשלשונה החלה לחקור בתוכי. ירכיי החלקלקות נצמדו ללחייה הרכות, גופי רוטט בלי שליטה מעוצמת הרגשות. תחת גבי היה השטיח ספוג בזיעתנו ובעסיסנו.

"טלי? הכל בסדר?" קולה של לילך ריסק אותי אל המציאות. פקחתי עיני, מביטה בה חוזרת מהמטבח עם פחית בירה בידה, מתיישבת על הספה מולי.
"כן, חמודה. פשוט כל-כך חם..."