שניים מי יודע
מאת מתרוממת
6 במאי 2006
כשרון הכתיבה שלי הוא לא כמו של כל הנהדרים פה בכלוב - אבל לפחות יכולה אני לספק לכם סיפור אמיתי, חוויה מדהימה, מחופשת הפסח.
*
זה היה בלתי נתפס. לשכב כך, על הגב, הצוואר מתוח לאחור והאבר של הקרח תקוע לי אל הגרון.
מחנק. תקיעה. הוא תפס לי בצוואר בזמן שחדר. עצמתי עיניים.
והשני, החתיך, תוקע את לשונו בתוך התחת הפעור שלי, פעור בגלל שאת רגלי המפושקות הם משכו לאחור, בחוזקה. באצבעותיו הוא חדר אל הכוס שלי, מלקק וחודר, מלקק וחודר.
הקרח המשיך לחדור אל הפה שלי, בלי לעצור. עיני כבר היו עצומות מרוב המאמץ. הכוס שלי רתח. התחת היה כל כך מגורה שרציתי לצרוח - רק שלא היו לי הכוחות לכך. מתוך מקום שחלקו חלום חלקו מציאות, גנחתי. וגנחתי. וגנחתי.
חיפשתי בראשי את מילת הביטחון. אולם ראשי לא היה כעת במקומו, ותאוותי הייתה בוודאי מונעת ממני את האומץ הדרוש בכדי להשתמש בה.
שהרי בכל זאת, הגעתי לכאן כדי שיזיינו אותי - וזה בדיוק מה שהם עשו.
גופי רעד, מותש, גמור. זאת הייתה הפעם החמישית בערב הארוך הזה. כמו שהבטיחו - בעצם "איימו" עלי, בפגישה הראשונה.
לא יכולתי יותר. אבל לא רציתי שיפסיקו.
אבל לפני הכל, אני צריכה לתאר לכם איך הגעתי להיפתח לפני שני הגברים האלו.
*
אחרי הפגישה הראשונה, הם אמרו לי לחכות ל- SMS.
חיכיתי.
עבר יום. עברו יומיים. ושום הודעה.
"הם עלו עלי", חשבתי. "פספסתי את הזדמנות חיי".
ואז, ביום רביעי בבוקר, הגיעה ההודעה הראשונה.
"היום את לא מתאפרת".
הייתי באטרף. הם רוצים אותי - הזוג. החתיך והקרח. הם קנו את הסיפור.
בצהריים הגיעה הודעה שנייה.
"מקלחת טובה. לא לפספס כלום".
ידעתי - שהיום זה יקרה. היום שניהם יטפסו עלי. יטחנו אותי - כמו שהבטיחו.
כשחזרתי הביתה, בדיוק בדרך, הגיעה הודעה נוספת.
"רחוב גורדון פינת XXXX, בשמונה בערב בדיוק. אל תאחרי אפילו לא דקה".
אני יודעת מי מהם שלח את ההודעה. זה היה החתיך, המסודר הזה שאכפת לו מלוחות זמנים. פגישה אחת קצרה בבית הקפה, זו הייתה פגישת ההכרות, הספיקה לי בשביל לתהות על קנקנם. טוב, נכון - היו גם הרבה שיחות בצ'אט של הכלוב, אבל השיחות הללו היו רק עם החתיך ובכלל, אין כמו פגישה אמיתית.
*
הפגישה ההיא, בבית הקפה, ארכה בדיוק 15 דקות.
הם חיכו לי, שתי כוסות קפוצ'ינו ערוכות לפניהם, הקרח מחייך והחתיך נראה קצת עצבני. "איחרת" הוא אמר לי. "קבענו באחת, עכשיו אחת ועשרה!".
התיישבתי. הבלטתי את אחורי לפני שהתיישבתי, כדי שיוכלו לבחון את הסחורה מקרוב. יש לי מה להציע, והיה חשוב לי שידעו זאת - על ההתחלה.
הקרח חייך. הוא לא היה ממש נאצי כמו בפרופיל שלהם, בכלוב. נראה נחמד - חזק אבל חייכן. השני היה חתיך אמיתי, מרתק. אלגנטי. עיניים מעניינות, פנים יפות, גוף סקסי. רציתי אותו, ואלמלא נראה לי כדמות "בלתי מושגת", בנסיבות אחרות בוודאי הייתי מושכת אותו אל השירותים של בית הקפה ומזיינת אותו שם.
הוא היה בדיוק כמו שפנטזתי אותו בלילות הארוכים שהייתי נשכבת על הבטן ומפשקת את רגלי, תוחבת אצבעות במשחק דמוי הזיון הכפול אותו ציפיתי לקבל מהם: הבוהן חופרת בתוך הכוס החם שלי, האצבע מלטפת וחודרת באיטיות אל פי הטבעת.
ישבנו מספר דקות, ולאחר שגמעתי מן האספרסו הכפול, נתתי לעצמי, ולהם, להבין כי הם הולכים לזיין אותי, אותי ולא אחרת, ויהי מה.
*
לאחר שירדנו מן הרכב עברנו את המאבטח והם הובילו אותי לחדר עם שתי ספות מעור. זה כנראה היה מקום העבודה של אחד מהם, ונראה היה כי לא הייתה זו הפעם הראשונה שהחדר הזה שימש אותם לזיון כפול.
ליבי פעם. בעיני רוחי ראיתי את עצמי רוכבת על אברו הזקור של אחד מהם, חודר אלי בכל אורכו דרך התחת הרוטט שלי, והשני מפמפם את אברו אל הכוס הפתוח שלי. כבר לא יכולתי להתאפק מלממש את חלום חיי : שניים על אחת.
הקרח נעל את הדלת מבפנים. החתיך התיישב על הספה, מכבה את הטלפון הסלולארי שלו. "נתחיל בפילוסופיה הודית?" הוא שאל. לרגע חשבתי כי אולי כל העניין הזה הוא בדיחה, תוכנית של "מצלמה נסתרת", והנה השניים האלה באמת ישלפו איזה מאמר בסוציולוגיה מהקורס ששמעתי השבוע באוניברסיטה.
החיוך הממזרי של הקרח פוגג את חששותיי. "את מתכוונת להישאר עוד זמן רב עם הבגדים?" הוא שאל. הוא התקרב אלי - ואם היה מתקרב יותר בוודאי היה שומע את פעימות ליבי, שהאיץ כעת. רק המחשבה על כך שבעוד דקות אחדות אהיה שרועה על הכורסה ושני אבריהם יהיו תקועים עמוק בתוכי, גרמה לרטיבות אדירה להתפשט בין רגלי.
הקרח שלח אצבע אל בטני החשופה ונגע בה קלות, בעדינות. האצבע ירדה לאיטה אל החיבור בין הבטן למכנסיים והמשיכה לרפרף מטה מטה עד אל חריץ הכוס שלי, שבלט גם דרך מכנסי. כן, לא לבשתי תחתונים, בדיוק כמו שהחתיך אמר לי מראש.
הוא שפשף לי קלות את הכוס - דרך המכנסיים. כאילו מאליהן נפתחו רגלי וברכי התכופפו, מאפשרות לו גישה ברורה יותר אל הנקב שלי. באצבע צרדה הוא פתח את כפתור המכנסיים שלי. החתיך, שישב על הספה ברגליים פשוקות, הביט בעניין רב. מכנסי הבד שלו הסגירו את גודל איברו המרשים, שכנראה כבר הגיע לשיאו. רציתי את האבר הזה בתוכי, רק שלא דמיינתי כי הדרך לקבלו עוד תהייה ארוכה ורצופת תלאים.
אינני זוכרת כיצד, אולם לפתע מצאתי את מכנסי על הרצפה. הקרח כופף אותי אל הספה ומשך את המכנסיים למטה. הוא פישק בעזרת ידיו את התחת שלי, ונשף בגרונו אל הכוס המשתוקק שלי. לא פציתי פה - למרות שתאוותי רצתה לצעוק "תקע אותי, תקע לי אותו שם!".
אבל נראה היה שהוא לא צריך הנחיות. לשונו סיירה אל פנים הירך שלי - מלקקת ומוצצת את העור החשוף. הוא לא נגע באברי, עדיין. נעתי ימינה ושמאלה באי נוחות מסויימת. רציתי את הלשון שלו במקום מאוד מסוים - אבל הוא עדיין לא נתן לי אותה.
קשה לי להיזכר מה בדיוק קרה אחרי כן. בברור, לאחר עשר דקות, מצאתי את עצמי שוכבת על הגב, רגלי פסוקות לרווחה, ושפתיו של הקרח מוצמדות של שפתי הכוס שלי, ולשונות תחובה עמוק עמוק בפנים. הלשון שלו הייתה מדהימה. חזקה. מהירה. בדיוק כמו שרציתי. אבל הוא עדיין היה עם בגדים - וגם החתיך שאותו רציתי כבר לראות - וזה עיצבן אותי משהו. אבל נראה היה שהם יודעים מה שהם עושים.
לאחר דקות ארוכות שנידמו כנצח, התרומם החתיך מן הספה. הוא משך אותי מעט, כך שרגלי תהיינה מחוץ לספה וגופי יהיה עליה, והפך אותי על בטני. הקרח, שהתרחק בינתיים, חזר ללקק לי את הכוס. ועכשיו הגיעה ההפתעה אותה דמיינתי לי ארוכות בלילות הארוכים שבהם הייתי נוברת בבלוגים של הכלוב.
החתיך התרומם מעל עכוזי, ובעוד הקרח ממשיך ללקק ולדחוף אבצע פה ואצבע שם, נגע החתיך בקצה לשונו, בעדינות, בפי הטבעת שלי.ההרגשה הייתה מדהימה. מצד אחד הדגדגן שלי מקבל טיפול מיוחד מהקרח, מצד שני התחת המגורה שלי מקבל טיפול רטוב. הרגשתי כאילו הדגדגן שלי מכפיל את עצמו - ואם מי מכם בנות רוצה לקבל הסבר טקסטואלי לחוויה הזו - נסי לדמיין את עצמך כאילו יש לך שני דגדגנים, שניהם מגורים במקביל.
החתיך המשיך, והמשיך והמשיך. תנועות הלשון שלו נהיו יותר יותר חודרניות, בעוד הקרח ממשיך לסובב את אצבעותיו על הדגדגן שלי בתנועות קצובות, וללקק את פנים הכוס שלי בלשונו. הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ. יכולתי - אבל הפעולה שלהם הייתה כל כך מתגברת מבחינה קצבית, שהרגשתי שהם מושכים אותי אל קצה גבול היכולת. הם המשיכו, אני נאנקת, עד שהנוזלים שלי מילאו את פיו של הקרח.
רגיעה. הם נשארו שם, אבל הניחו לי לדקה קלה.
רציתי עוד.
הם ידעו זאת. הם הרגישו זאת. ידעתי שזו רק ההתחלה.
לא הספקתי להרגיש מאין, ולפתע הרגשתי אצבע חודרת אל התחת שלי. הסתובבתי לאחור, מופתעת, וראיתי את החתיך מתעמק בפי הטבעת הרטוב שלי. הקרח התרומם, מלטף את אזור חלציו. הבליטה במכנסיים שלו עוררה בי רצון עז לקבל את אבר מינו בפי. אבל כנראה שהייתה לו תוכנית אחרת.
באיטיות מעצבנת הוא פשט את חולצתו ואז את מכנסיו ותחתוניו. אברו הבהיר פרץ החוצה. זה היה האבר היה ביותר שראיתי מעודי (כן, גם יותר מאברו של החתיך). החתיך המשיך לזיין את התחת שלי, ועכשיו הוסיף את ידו השנייה בכוס שלי. זה היה מדהים. אבל אני כבר הייתי מוכנה לקבל זיין - ולא אצבעות. רציתי זיין, ועדיין לא קיבלתי אותו.
הקרח שפשף את אברו, בעוד החתיך ממשיך. לפתע החתיך הפסיק עבודתו. לא התבוננתי, אבל הרעש המוכר של ארית הניילון בישר לי כי הוא הלביש את הגומי על אברו. בטפיחה חדה היה אברו פתאום בתוך החריץ שלי. הקרח התבונן, נהנה. הזין הזה יצא ונכנס יצא ונכנס, ולפתע, בלי כל אזהרה, חדר לי אל התחת. החדירה הייתה כה עמוקה, כך שלמרות שלא הייתה זו הפעם הראשונה שלי, פרצה צווחה מגרוני.
הוא יצא ונכנס יצא ונכנס, ואז חזר לזיין אותי בכוס. שוב חדירה עמוקה, והפעם הוסיף אצבע אל תוך התחת הפעור שלי. לא יכולתי לעמוד בכך, ותך דקות אחדות גמרתי שוב. החתיך המשיך, זיין אותי עוד קצת, ואז גמר אל תוך הקונדום.
הוא נרתע לאחור. הקרח התיישב על הספה. הוא משך את אברו לפנים וציווה עלי : "שבי". בברכיים רועדות התקרבתי אליו, וכאשר באתי להתיישב אמר לי : "הפוך. אני רוצה לראות את חור התחת שלך". פשקתי את רגלי מעליו והתיישבתי על אברו. ראיתי את החתיך מנגב את אברו ומסתכל. רגלי נפערו, והאבר המיוחד הזה חדר לתוכי, אל תוך העומק. אברו של החתיך התרומם שוב - והוא התבונן בתאווה על החריץ הפעור שלי. בתנוחה הזו הרגשתי כל כך פתוחה, כל כך פגועה, שלרגע איבדתי את יכולת הריכוז בתענוג המיני.
הקרח נע מתחתי בתנועות קצובות וארוכות. ואז התרומם החתיך ומיקם את אברו מעל הכוס שלי. זה לא היה פשוט - ובאמת לאחר שני ניסיונות חזר בו, הסתובב והחל ללקק את אברי. התחושה הייתה מדהימה. מצד אחד הקרח דופק אותי, ומן הצד השני מקבלת טיפול לשון שבפני עצמו היווה תענוג גדול.
עכשיו הקרח גמר. אני לא. הוא זרק אותי מעליו, והחתיך משך אותי בדיוק אל התנוחה ההפוכה. רכבתי עליו עם הכוס שלי, הבוהן שלו משפשפת את כפתור הפלאים שלי וידו השנייה פוערת את התחת שלי לרווחה.
הוא דפק ודפק ודפק. אני רכבתי - התרוממתי וירדתי. לפתע הרגשתי את הדבר האמיתי, הדבר אותו באתי לחוות פה: בעוד אני רוכבת מעלה ולמטה על החתיך, אברו של הקרח חדר אל התחת שלי. עמוק. כעת התנועות היו איטיות יותר. אברו של החתיך מילא אותי אולם כעת לא יכול היה ממש לזוז בגלל משקל הנגד של הקרח. הקרח חדר אלי חזור ושוב, ואני מתרוממת מעת לעת על אברו של החתיך. דקה קצרה - וכולנו התפוצצנו.
הם התנתקו ממני, שלפו את הגומי מאבריהם, אבל לא הניחו לי. הכוס שלי בער - אבל החתיך חזר לפנק אותו. הוא דחף אותי לאחור והרים את רגלי לאחור. אברי היו כה פתוחים עד כי הרגשתי כי רכבת יכולה לעבור דרכי. הוא תחת לי אצבעות פנימה, מחכה לשקם את קשיות אבר מינו. וכאן בעצם אני מגיעה לתחילת הסיפור שלי.
*
תתקשרו - מניאקים. אני רוצה עוד.
*
זה היה בלתי נתפס. לשכב כך, על הגב, הצוואר מתוח לאחור והאבר של הקרח תקוע לי אל הגרון.
מחנק. תקיעה. הוא תפס לי בצוואר בזמן שחדר. עצמתי עיניים.
והשני, החתיך, תוקע את לשונו בתוך התחת הפעור שלי, פעור בגלל שאת רגלי המפושקות הם משכו לאחור, בחוזקה. באצבעותיו הוא חדר אל הכוס שלי, מלקק וחודר, מלקק וחודר.
הקרח המשיך לחדור אל הפה שלי, בלי לעצור. עיני כבר היו עצומות מרוב המאמץ. הכוס שלי רתח. התחת היה כל כך מגורה שרציתי לצרוח - רק שלא היו לי הכוחות לכך. מתוך מקום שחלקו חלום חלקו מציאות, גנחתי. וגנחתי. וגנחתי.
חיפשתי בראשי את מילת הביטחון. אולם ראשי לא היה כעת במקומו, ותאוותי הייתה בוודאי מונעת ממני את האומץ הדרוש בכדי להשתמש בה.
שהרי בכל זאת, הגעתי לכאן כדי שיזיינו אותי - וזה בדיוק מה שהם עשו.
גופי רעד, מותש, גמור. זאת הייתה הפעם החמישית בערב הארוך הזה. כמו שהבטיחו - בעצם "איימו" עלי, בפגישה הראשונה.
לא יכולתי יותר. אבל לא רציתי שיפסיקו.
אבל לפני הכל, אני צריכה לתאר לכם איך הגעתי להיפתח לפני שני הגברים האלו.
*
אחרי הפגישה הראשונה, הם אמרו לי לחכות ל- SMS.
חיכיתי.
עבר יום. עברו יומיים. ושום הודעה.
"הם עלו עלי", חשבתי. "פספסתי את הזדמנות חיי".
ואז, ביום רביעי בבוקר, הגיעה ההודעה הראשונה.
"היום את לא מתאפרת".
הייתי באטרף. הם רוצים אותי - הזוג. החתיך והקרח. הם קנו את הסיפור.
בצהריים הגיעה הודעה שנייה.
"מקלחת טובה. לא לפספס כלום".
ידעתי - שהיום זה יקרה. היום שניהם יטפסו עלי. יטחנו אותי - כמו שהבטיחו.
כשחזרתי הביתה, בדיוק בדרך, הגיעה הודעה נוספת.
"רחוב גורדון פינת XXXX, בשמונה בערב בדיוק. אל תאחרי אפילו לא דקה".
אני יודעת מי מהם שלח את ההודעה. זה היה החתיך, המסודר הזה שאכפת לו מלוחות זמנים. פגישה אחת קצרה בבית הקפה, זו הייתה פגישת ההכרות, הספיקה לי בשביל לתהות על קנקנם. טוב, נכון - היו גם הרבה שיחות בצ'אט של הכלוב, אבל השיחות הללו היו רק עם החתיך ובכלל, אין כמו פגישה אמיתית.
*
הפגישה ההיא, בבית הקפה, ארכה בדיוק 15 דקות.
הם חיכו לי, שתי כוסות קפוצ'ינו ערוכות לפניהם, הקרח מחייך והחתיך נראה קצת עצבני. "איחרת" הוא אמר לי. "קבענו באחת, עכשיו אחת ועשרה!".
התיישבתי. הבלטתי את אחורי לפני שהתיישבתי, כדי שיוכלו לבחון את הסחורה מקרוב. יש לי מה להציע, והיה חשוב לי שידעו זאת - על ההתחלה.
הקרח חייך. הוא לא היה ממש נאצי כמו בפרופיל שלהם, בכלוב. נראה נחמד - חזק אבל חייכן. השני היה חתיך אמיתי, מרתק. אלגנטי. עיניים מעניינות, פנים יפות, גוף סקסי. רציתי אותו, ואלמלא נראה לי כדמות "בלתי מושגת", בנסיבות אחרות בוודאי הייתי מושכת אותו אל השירותים של בית הקפה ומזיינת אותו שם.
הוא היה בדיוק כמו שפנטזתי אותו בלילות הארוכים שהייתי נשכבת על הבטן ומפשקת את רגלי, תוחבת אצבעות במשחק דמוי הזיון הכפול אותו ציפיתי לקבל מהם: הבוהן חופרת בתוך הכוס החם שלי, האצבע מלטפת וחודרת באיטיות אל פי הטבעת.
ישבנו מספר דקות, ולאחר שגמעתי מן האספרסו הכפול, נתתי לעצמי, ולהם, להבין כי הם הולכים לזיין אותי, אותי ולא אחרת, ויהי מה.
*
לאחר שירדנו מן הרכב עברנו את המאבטח והם הובילו אותי לחדר עם שתי ספות מעור. זה כנראה היה מקום העבודה של אחד מהם, ונראה היה כי לא הייתה זו הפעם הראשונה שהחדר הזה שימש אותם לזיון כפול.
ליבי פעם. בעיני רוחי ראיתי את עצמי רוכבת על אברו הזקור של אחד מהם, חודר אלי בכל אורכו דרך התחת הרוטט שלי, והשני מפמפם את אברו אל הכוס הפתוח שלי. כבר לא יכולתי להתאפק מלממש את חלום חיי : שניים על אחת.
הקרח נעל את הדלת מבפנים. החתיך התיישב על הספה, מכבה את הטלפון הסלולארי שלו. "נתחיל בפילוסופיה הודית?" הוא שאל. לרגע חשבתי כי אולי כל העניין הזה הוא בדיחה, תוכנית של "מצלמה נסתרת", והנה השניים האלה באמת ישלפו איזה מאמר בסוציולוגיה מהקורס ששמעתי השבוע באוניברסיטה.
החיוך הממזרי של הקרח פוגג את חששותיי. "את מתכוונת להישאר עוד זמן רב עם הבגדים?" הוא שאל. הוא התקרב אלי - ואם היה מתקרב יותר בוודאי היה שומע את פעימות ליבי, שהאיץ כעת. רק המחשבה על כך שבעוד דקות אחדות אהיה שרועה על הכורסה ושני אבריהם יהיו תקועים עמוק בתוכי, גרמה לרטיבות אדירה להתפשט בין רגלי.
הקרח שלח אצבע אל בטני החשופה ונגע בה קלות, בעדינות. האצבע ירדה לאיטה אל החיבור בין הבטן למכנסיים והמשיכה לרפרף מטה מטה עד אל חריץ הכוס שלי, שבלט גם דרך מכנסי. כן, לא לבשתי תחתונים, בדיוק כמו שהחתיך אמר לי מראש.
הוא שפשף לי קלות את הכוס - דרך המכנסיים. כאילו מאליהן נפתחו רגלי וברכי התכופפו, מאפשרות לו גישה ברורה יותר אל הנקב שלי. באצבע צרדה הוא פתח את כפתור המכנסיים שלי. החתיך, שישב על הספה ברגליים פשוקות, הביט בעניין רב. מכנסי הבד שלו הסגירו את גודל איברו המרשים, שכנראה כבר הגיע לשיאו. רציתי את האבר הזה בתוכי, רק שלא דמיינתי כי הדרך לקבלו עוד תהייה ארוכה ורצופת תלאים.
אינני זוכרת כיצד, אולם לפתע מצאתי את מכנסי על הרצפה. הקרח כופף אותי אל הספה ומשך את המכנסיים למטה. הוא פישק בעזרת ידיו את התחת שלי, ונשף בגרונו אל הכוס המשתוקק שלי. לא פציתי פה - למרות שתאוותי רצתה לצעוק "תקע אותי, תקע לי אותו שם!".
אבל נראה היה שהוא לא צריך הנחיות. לשונו סיירה אל פנים הירך שלי - מלקקת ומוצצת את העור החשוף. הוא לא נגע באברי, עדיין. נעתי ימינה ושמאלה באי נוחות מסויימת. רציתי את הלשון שלו במקום מאוד מסוים - אבל הוא עדיין לא נתן לי אותה.
קשה לי להיזכר מה בדיוק קרה אחרי כן. בברור, לאחר עשר דקות, מצאתי את עצמי שוכבת על הגב, רגלי פסוקות לרווחה, ושפתיו של הקרח מוצמדות של שפתי הכוס שלי, ולשונות תחובה עמוק עמוק בפנים. הלשון שלו הייתה מדהימה. חזקה. מהירה. בדיוק כמו שרציתי. אבל הוא עדיין היה עם בגדים - וגם החתיך שאותו רציתי כבר לראות - וזה עיצבן אותי משהו. אבל נראה היה שהם יודעים מה שהם עושים.
לאחר דקות ארוכות שנידמו כנצח, התרומם החתיך מן הספה. הוא משך אותי מעט, כך שרגלי תהיינה מחוץ לספה וגופי יהיה עליה, והפך אותי על בטני. הקרח, שהתרחק בינתיים, חזר ללקק לי את הכוס. ועכשיו הגיעה ההפתעה אותה דמיינתי לי ארוכות בלילות הארוכים שבהם הייתי נוברת בבלוגים של הכלוב.
החתיך התרומם מעל עכוזי, ובעוד הקרח ממשיך ללקק ולדחוף אבצע פה ואצבע שם, נגע החתיך בקצה לשונו, בעדינות, בפי הטבעת שלי.ההרגשה הייתה מדהימה. מצד אחד הדגדגן שלי מקבל טיפול מיוחד מהקרח, מצד שני התחת המגורה שלי מקבל טיפול רטוב. הרגשתי כאילו הדגדגן שלי מכפיל את עצמו - ואם מי מכם בנות רוצה לקבל הסבר טקסטואלי לחוויה הזו - נסי לדמיין את עצמך כאילו יש לך שני דגדגנים, שניהם מגורים במקביל.
החתיך המשיך, והמשיך והמשיך. תנועות הלשון שלו נהיו יותר יותר חודרניות, בעוד הקרח ממשיך לסובב את אצבעותיו על הדגדגן שלי בתנועות קצובות, וללקק את פנים הכוס שלי בלשונו. הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ. יכולתי - אבל הפעולה שלהם הייתה כל כך מתגברת מבחינה קצבית, שהרגשתי שהם מושכים אותי אל קצה גבול היכולת. הם המשיכו, אני נאנקת, עד שהנוזלים שלי מילאו את פיו של הקרח.
רגיעה. הם נשארו שם, אבל הניחו לי לדקה קלה.
רציתי עוד.
הם ידעו זאת. הם הרגישו זאת. ידעתי שזו רק ההתחלה.
לא הספקתי להרגיש מאין, ולפתע הרגשתי אצבע חודרת אל התחת שלי. הסתובבתי לאחור, מופתעת, וראיתי את החתיך מתעמק בפי הטבעת הרטוב שלי. הקרח התרומם, מלטף את אזור חלציו. הבליטה במכנסיים שלו עוררה בי רצון עז לקבל את אבר מינו בפי. אבל כנראה שהייתה לו תוכנית אחרת.
באיטיות מעצבנת הוא פשט את חולצתו ואז את מכנסיו ותחתוניו. אברו הבהיר פרץ החוצה. זה היה האבר היה ביותר שראיתי מעודי (כן, גם יותר מאברו של החתיך). החתיך המשיך לזיין את התחת שלי, ועכשיו הוסיף את ידו השנייה בכוס שלי. זה היה מדהים. אבל אני כבר הייתי מוכנה לקבל זיין - ולא אצבעות. רציתי זיין, ועדיין לא קיבלתי אותו.
הקרח שפשף את אברו, בעוד החתיך ממשיך. לפתע החתיך הפסיק עבודתו. לא התבוננתי, אבל הרעש המוכר של ארית הניילון בישר לי כי הוא הלביש את הגומי על אברו. בטפיחה חדה היה אברו פתאום בתוך החריץ שלי. הקרח התבונן, נהנה. הזין הזה יצא ונכנס יצא ונכנס, ולפתע, בלי כל אזהרה, חדר לי אל התחת. החדירה הייתה כה עמוקה, כך שלמרות שלא הייתה זו הפעם הראשונה שלי, פרצה צווחה מגרוני.
הוא יצא ונכנס יצא ונכנס, ואז חזר לזיין אותי בכוס. שוב חדירה עמוקה, והפעם הוסיף אצבע אל תוך התחת הפעור שלי. לא יכולתי לעמוד בכך, ותך דקות אחדות גמרתי שוב. החתיך המשיך, זיין אותי עוד קצת, ואז גמר אל תוך הקונדום.
הוא נרתע לאחור. הקרח התיישב על הספה. הוא משך את אברו לפנים וציווה עלי : "שבי". בברכיים רועדות התקרבתי אליו, וכאשר באתי להתיישב אמר לי : "הפוך. אני רוצה לראות את חור התחת שלך". פשקתי את רגלי מעליו והתיישבתי על אברו. ראיתי את החתיך מנגב את אברו ומסתכל. רגלי נפערו, והאבר המיוחד הזה חדר לתוכי, אל תוך העומק. אברו של החתיך התרומם שוב - והוא התבונן בתאווה על החריץ הפעור שלי. בתנוחה הזו הרגשתי כל כך פתוחה, כל כך פגועה, שלרגע איבדתי את יכולת הריכוז בתענוג המיני.
הקרח נע מתחתי בתנועות קצובות וארוכות. ואז התרומם החתיך ומיקם את אברו מעל הכוס שלי. זה לא היה פשוט - ובאמת לאחר שני ניסיונות חזר בו, הסתובב והחל ללקק את אברי. התחושה הייתה מדהימה. מצד אחד הקרח דופק אותי, ומן הצד השני מקבלת טיפול לשון שבפני עצמו היווה תענוג גדול.
עכשיו הקרח גמר. אני לא. הוא זרק אותי מעליו, והחתיך משך אותי בדיוק אל התנוחה ההפוכה. רכבתי עליו עם הכוס שלי, הבוהן שלו משפשפת את כפתור הפלאים שלי וידו השנייה פוערת את התחת שלי לרווחה.
הוא דפק ודפק ודפק. אני רכבתי - התרוממתי וירדתי. לפתע הרגשתי את הדבר האמיתי, הדבר אותו באתי לחוות פה: בעוד אני רוכבת מעלה ולמטה על החתיך, אברו של הקרח חדר אל התחת שלי. עמוק. כעת התנועות היו איטיות יותר. אברו של החתיך מילא אותי אולם כעת לא יכול היה ממש לזוז בגלל משקל הנגד של הקרח. הקרח חדר אלי חזור ושוב, ואני מתרוממת מעת לעת על אברו של החתיך. דקה קצרה - וכולנו התפוצצנו.
הם התנתקו ממני, שלפו את הגומי מאבריהם, אבל לא הניחו לי. הכוס שלי בער - אבל החתיך חזר לפנק אותו. הוא דחף אותי לאחור והרים את רגלי לאחור. אברי היו כה פתוחים עד כי הרגשתי כי רכבת יכולה לעבור דרכי. הוא תחת לי אצבעות פנימה, מחכה לשקם את קשיות אבר מינו. וכאן בעצם אני מגיעה לתחילת הסיפור שלי.
*
תתקשרו - מניאקים. אני רוצה עוד.
