אין עוד מלבדי
מאת מתפתח
10 באוקטובר 2004
כשסגר את הדלת מאחוריו, ידע שחייו עומדים להשתנות. שניות ארוכות עוד עמד בחדר המדרגות החשוך, מוחו מנסה לעכל את החוויה שעבר, ואת השינוי הפנימי שטמנה בחובה. כשירד אל הרחוב הרגיש שגופו קליל יותר מהכבד הרגיל, וכשנשפך אל אורו של היום ואל נהר האנשים שזרם ברחוב הירושלמי היוקרתי היה יכול להישבע שתחושת הסיפוק שאפפה אותו קורנת מפניו. הרבה זמן חיכה לרגע הזה.
שבועיים קודם, לא היה לו אפילו בדל רמז שהכול עומד לקרות כל כך מהר. אף לא ברגע אחד מהשנים שהקדיש לנושא לא תיאר לעצמו שכך זה יקרה. שחלקי הפאזל יסתדרו להם בזמן כה קצר, שהמציאות תשליך עליו את הפתרון, כאילו סתם כך. החודשיים שחלפו נראו לו כעת משמעותיים יותר, מכילים יותר, בונים יותר, מעשר שנות התבגרותו, שבלבול היה המאפיין העיקרי שלהן.
רק ארבע שעות חלפו מהרגע בו חצה את מפתן הדלת, לא בטוח למה עליו לצפות. "אני מבקשת שתגיע", אמרה לו בטלפון, "יש לנו הפתעה בשבילך".
לנו? הוא התפלא. למי לעזאזל היא מתכוונת. לא היו להם מכרים משותפים, ואת תקופת היכרותם הקצרה בילו בעיקר בחדר המיטות. התשובה לתמיהתו התבררה מיד כשנכנס אל הדירה, מבלי להקיש בדלת. על הרצפה, למרגלותיו, כרעו שלושתן, גופן מעוטר בתחתונים שחורים בלבד, מבטן אל הרצפה. הלם משועשע כיסה את פניו. הן לא אמרו דבר. "איך מצאתן אחת את השניה?"
במקום לזכות אותו בתשובה החלה מ. להתקדם אליו בזחילה. היא הייתה זו שהתקשרה אליו, והיחידה שידעה על קיומן של השתיים האחרות, ומכאן הסיק שהיא האחראית לתעלול המוזר. כבר כשפגש בה, נזכר, היא שירתה אותו.
הוא יצא עם חברים לפאב, היא הייתה המלצרית שגרמה לו לשתות עוד ועוד. ככל שהתערפלו חושיו חיזוריו אחריה נעשו בוטים יותר, עד שחבריו נבוכו, אבל היא לא. בסוף הערב התעקש לשלם את החשבון של השולחן בכרטיס האשראי שלו, ודאג לקשט בפרחים את מספר הטלפון שלו בשובר שהחזיר לה. עוד באותו לילה היא התקשרה אליו, ובסוף המשמרת שלה אסף אותה. "אני רוצה להמשיך לשרת אותך", אמרה לו.
כעת הייתה שרועה לרגליו, ידיה חולצות במיומנות את מגפיו השחורות. כשסיימה לעשות זאת, נישקה בעדינות את כפות רגליו ונעמדה על רגליה, מה שהבליט לעין את גזרת גופה האגסית, ושדיה הזקופים נדמו כעומדים להתפקע מעורה המתוח והשחום.
רק לאחר שנישקו את רגליו שתי הנשים הנותרות, נעמדו אף הן. כך הורה להן, לכל אחת בנפרד. "מהרגע בו חלצת את נעליי ונישקת את רגליי, את רשאית לקום על רגלייך ולהביט בעיניי ללא בקשת רשות." משסיימו את חובתן הטקסית הובילו אותו עתה, מחייכות, אל כורסת העור שבסלון.
כששקע בכורסא, נעמדו שלושתן לידו.
"שבו, שבו," אמר להן, "ותסבירו לי מה קורה כאן".
"אדוני," נעמדה שוב א. ופנתה אליו, "אנחנו מבקשות, למען חגיגיות המעמד ובכדי שתוכח רצינות כוונתנו לפתוח את האירוע בהצהרת כוונות".
משנתן לה את אישורו, משועשע וסקרן, פסעה לעברו מספר צעדים, וכשהגיעה אליו רכנה על ברכיה. א. המתוקה, חשב לעצמו, איך היא בכלל הצליחה להגיע לכאן באמצע היום. כשפגש בה, לא מזמן, היה עסוק בריצה אחר אישורים בירוקרטים לעסק החדש שלו. כשהפנו אותו אל המשרד שלה אחרי שכבר ביקר בלפחות עשרה משרדים, התיישב ליד שולחנה עצבני עד כאב.
"תקשיבי לי טוב", אמר לה. ''נגמר לי הכוח למשחקים האלה. אם את לא מביאה לי היום את האישור המחורבן הזה, אני סוגר פה את הבאסטה, ובשביל להגשים כזה רעיון אני כבר ארד מהארץ''.
היא חייכה אליו.
''אל תדאג'', אמרה לו, ''היום אתה תקבל אותו. רק אל תרד לי פה לשום מקום''.
הוא צחק.
''בסדר, לא פה. תגידי איפה ומתי''.
הוא לא ידע מאיפה זה בא לו. שבועיים עברו מאז שהכיר את מ., ואי אפשר להתעלם מהקסם הגברי שנשפך ממנו מאז שהפכה לשפחה שלו. הוא לא ידע אם זה הביטחון העצמי שהתחזק והוקרן החוצה, או אולי העובדה ששידר "יש לי כבר כל מה שאני צריך", אבל משהו גרם לנשים לרצות בקרבתו, וכשהתחילה איתו באופן כזה מזכירה ממשלתית נשואה בת שלושים ושמונה, דחה סופית את האפשרות שמדובר במקרה.
להבדיל ממנו, א. לא הייתה עסוקה עכשיו במחשבות. משרכנה על ברכיה מיהרו ידיה לפתוח את החגורה הגדולה שסגרה על מכנסיו, ושניות מועטות אחר כך כבר היה איברו הנוקשה בתוך פיה. ''תודה, אדוני'', לחשה לו, והפעילה את קסמי לשונה על זכרותו. הוא עצם את עיניו, וכל מחשבה פרחה מראשו. זה הזמן להתענג.
אל מאמץ עינוגו הצטרף עכשיו פה נוסף, בעוד לשונה של א. ירדה אל עבר הביצים שלו. מ., הפה השלישי, הייתה צמודה עכשיו אל פטמותיו, מלקקת ונושכת קלות, כמו שידעה שהוא אוהב. כשהתבונן בה חייכה אליו, הבליעה אליו קריצה, וירדה אף היא אל הזין שלו. בשקיקה ליקקו שלושתן את זרעו כשגמר, לא מותירות אחריהן עדות לאורגזמה המפוצצת שחווה. למרות זאת ניקתה אותו א. בנייר טואלט, יודעת שהוא שונא להישאר רטוב.
לאחר שלבש את מכנסיו, ניגשה אליו י', והגישה לו בחגיגיות קלסר עור מפואר. כעת הן ישבו, מבטן לא עוזב אותו בזמן שהוא צועד בסלון, בוחן בעיניו את הסיטואציה, ואת המתנה שהעניקו לו. ''אנו, החתומות מטה, מתחייבות בזאת... '', הוא הרים את ראשו וחייך אל י., "טוב שיש עורכת דין, אה?''. גם את י. פגש במסגרת מאבקו על העסק החדש שלו, נעזר בשירותיה המשפטים כנגד חוקי עזר דרקוניים למיניהם.
ערב אחד, משסיימו ישיבה מאוחרת בכוסית וויסקי משובח במשרד, שיחתם חורגת מתחומי העבודה המוגדרים, התוודתה באוזניו על היותה חובבת סקס אלים. 'מה, קשירות וכאלה?' שאל אז בתמימות, ונצר את המידע בליבו. כשנפגשו למחרת הפתיע אותה בשאלה. ''תעני לי בכן או לא. את נמשכת אלי?'' היא לא הייתה צריכה לענות, הוא ראה את זה בעיניה.
זמן מה לאחר מכן, כשראה אותה נכנסת אל שירותי הנשים בבית המשפט צעד לשם אחריה, ולאחר שווידא שאין שם אף אחת מלבדה, נעל את הדלת מבפנים. היא הופתעה לראות אותו עומד שם כשיצאה מתאה. ''עכשיו'', אמר לה, ''לשם שינוי, אני אדבר, ואת תשתקי''. על אף שאמר זאת, הוא לא הכביר במילים כשסובב אותה עם גבה אליו, וקשר את ידיה עם חגורתו. ''מי היה מאמין'', סינן אליה בעודו השעין אותה על הכיור, כופף את ראשה לכיוון השיש והרים את חצאיתה הקיצית, ''גם עורכת דין, וגם שרמוטה''.
הוא הפשיל במהירות את תחתוניה, רגלו עזרה לה בבעיטות קלות לפשק את רגליה לרוחב הרצוי, ואחר העביר את לשונו בין חמוקיה הכמוסים שנגלו לפניו. כשגברו אנחותיה התרומם וגחן אליה, ידיו אוחזות בשערה האדום הבולט על רקע עורה הלבן, לוחש לה בעוד הוא חודר אליה בעוצמה: ''את לא רוצה שיעצרו אותי על אונס, נכון? זה בית משפט פה. תגמרי בשקט, כלבה''.
לשניהם, מרוגשים מהסיטואציה, לא נדרש עוד זמן רב בכדי לעשות זאת, ולאחר שסיימה לנקות את הזין שלו בפיה החם הוריד מידיה את החגורה והורה לה לצאת שתי דקות אחריו. מאז המשיך מדי פעם להיעזר בשירותיה המשפטיים כמו גם בשירותי גופה, אך לא העלה על דעתו שרגע כזה יגיע, וחוזה מעין זה שאחז לפניו, ייצא מתחת לידה.
''אנו, החתומות מטה... '' המשיך. הכול היה שם. שירות, ציות, אמון, רצונן שהופקד בידיו. המלים שהשתמשו בהן לא הותירו מקום לספק: ''מלך'', ''הרמון'', ואפילו סעיף על מלת ביטחון היה שם, מלה אחת שהראתה את הדרך להפסיק, אם פעם תחליט כך מי מהן. כשהגיע אל הסעיף האחרון הוכה בתדהמה. ''לאות הערכה וכבוד לאדוננו הנערץ קעקענו מרצוננו החופשי את האות G בישבננו, מתוך מחשבה שקעקוע האות הראשונה בשם משפחתו תסמל את שייכותנו אליו וכניעתנו לפניו''.
מבטו המשתומם שעלה מן הדף ראה אותן כעת רוכנות בגופן על הספה, ברכיהן נשענות על הרצפה ותחתוניהן מופשלים. את ישבנה הימני של כל אחת מהן, בחלקו העליון, עיטרה בשחור האות הראשונה של שם משפחתו. ''אבל...'' החל לשאול, אך א. מיהרה לענות: ''ג' זו האות הראשונה גם בשמו של בעלי. הוא חושב שזה בשבילו''.
''אין ספק, הצלחתן להפתיע אותי'', אמר בעודו ניגש אליהן. ''סחתיין על היוזמה''. הוא העביר מבט מתאווה על הישבנים שהבליטו עצמם לפניו, משויכים לו. ''אולי באמת אממש את הקניין שלי עכשיו'', הוסיף כשידו ליטפה את אחוריה של מ.. כשחדר אליה בפתאומיות גנחה, כאילו לא הייתה מוכנה לכך. א. וי. לא נשארו בחוסר מעש, ובעוד זו הראשונה מזדרזת לתפוס מקום ללשונה בפי הטבעת שלו, החלה השנייה ללטף את חזהו ולנשק אותו בצווארו.
כשיצא, לא הראה להן את התרגשותו. ''שימחתן אותי מאוד'', אמר במעין רשמיות, ''תודה''. רק משהשאיר אותן מאחורי הדלת הרגיש כמה ליבו מפרפר. לאחר ששוטט מעט ברחוב וקירר קמעה את דעתו הזחוחה עליו, הביט לראשונה בשעונו וכשנזכר כמה הוא ממהר הרים את ידו ועצר מונית. ''לאן, אדוני?'' הנהג הביט בו במראה. אדוני, הוא חייך. כן, אין ספק. החיים שלי השתנו. עכשיו נשאר לי רק לספר את זה לאשתי.
שבועיים קודם, לא היה לו אפילו בדל רמז שהכול עומד לקרות כל כך מהר. אף לא ברגע אחד מהשנים שהקדיש לנושא לא תיאר לעצמו שכך זה יקרה. שחלקי הפאזל יסתדרו להם בזמן כה קצר, שהמציאות תשליך עליו את הפתרון, כאילו סתם כך. החודשיים שחלפו נראו לו כעת משמעותיים יותר, מכילים יותר, בונים יותר, מעשר שנות התבגרותו, שבלבול היה המאפיין העיקרי שלהן.
רק ארבע שעות חלפו מהרגע בו חצה את מפתן הדלת, לא בטוח למה עליו לצפות. "אני מבקשת שתגיע", אמרה לו בטלפון, "יש לנו הפתעה בשבילך".
לנו? הוא התפלא. למי לעזאזל היא מתכוונת. לא היו להם מכרים משותפים, ואת תקופת היכרותם הקצרה בילו בעיקר בחדר המיטות. התשובה לתמיהתו התבררה מיד כשנכנס אל הדירה, מבלי להקיש בדלת. על הרצפה, למרגלותיו, כרעו שלושתן, גופן מעוטר בתחתונים שחורים בלבד, מבטן אל הרצפה. הלם משועשע כיסה את פניו. הן לא אמרו דבר. "איך מצאתן אחת את השניה?"
במקום לזכות אותו בתשובה החלה מ. להתקדם אליו בזחילה. היא הייתה זו שהתקשרה אליו, והיחידה שידעה על קיומן של השתיים האחרות, ומכאן הסיק שהיא האחראית לתעלול המוזר. כבר כשפגש בה, נזכר, היא שירתה אותו.
הוא יצא עם חברים לפאב, היא הייתה המלצרית שגרמה לו לשתות עוד ועוד. ככל שהתערפלו חושיו חיזוריו אחריה נעשו בוטים יותר, עד שחבריו נבוכו, אבל היא לא. בסוף הערב התעקש לשלם את החשבון של השולחן בכרטיס האשראי שלו, ודאג לקשט בפרחים את מספר הטלפון שלו בשובר שהחזיר לה. עוד באותו לילה היא התקשרה אליו, ובסוף המשמרת שלה אסף אותה. "אני רוצה להמשיך לשרת אותך", אמרה לו.
כעת הייתה שרועה לרגליו, ידיה חולצות במיומנות את מגפיו השחורות. כשסיימה לעשות זאת, נישקה בעדינות את כפות רגליו ונעמדה על רגליה, מה שהבליט לעין את גזרת גופה האגסית, ושדיה הזקופים נדמו כעומדים להתפקע מעורה המתוח והשחום.
רק לאחר שנישקו את רגליו שתי הנשים הנותרות, נעמדו אף הן. כך הורה להן, לכל אחת בנפרד. "מהרגע בו חלצת את נעליי ונישקת את רגליי, את רשאית לקום על רגלייך ולהביט בעיניי ללא בקשת רשות." משסיימו את חובתן הטקסית הובילו אותו עתה, מחייכות, אל כורסת העור שבסלון.
כששקע בכורסא, נעמדו שלושתן לידו.
"שבו, שבו," אמר להן, "ותסבירו לי מה קורה כאן".
"אדוני," נעמדה שוב א. ופנתה אליו, "אנחנו מבקשות, למען חגיגיות המעמד ובכדי שתוכח רצינות כוונתנו לפתוח את האירוע בהצהרת כוונות".
משנתן לה את אישורו, משועשע וסקרן, פסעה לעברו מספר צעדים, וכשהגיעה אליו רכנה על ברכיה. א. המתוקה, חשב לעצמו, איך היא בכלל הצליחה להגיע לכאן באמצע היום. כשפגש בה, לא מזמן, היה עסוק בריצה אחר אישורים בירוקרטים לעסק החדש שלו. כשהפנו אותו אל המשרד שלה אחרי שכבר ביקר בלפחות עשרה משרדים, התיישב ליד שולחנה עצבני עד כאב.
"תקשיבי לי טוב", אמר לה. ''נגמר לי הכוח למשחקים האלה. אם את לא מביאה לי היום את האישור המחורבן הזה, אני סוגר פה את הבאסטה, ובשביל להגשים כזה רעיון אני כבר ארד מהארץ''.
היא חייכה אליו.
''אל תדאג'', אמרה לו, ''היום אתה תקבל אותו. רק אל תרד לי פה לשום מקום''.
הוא צחק.
''בסדר, לא פה. תגידי איפה ומתי''.
הוא לא ידע מאיפה זה בא לו. שבועיים עברו מאז שהכיר את מ., ואי אפשר להתעלם מהקסם הגברי שנשפך ממנו מאז שהפכה לשפחה שלו. הוא לא ידע אם זה הביטחון העצמי שהתחזק והוקרן החוצה, או אולי העובדה ששידר "יש לי כבר כל מה שאני צריך", אבל משהו גרם לנשים לרצות בקרבתו, וכשהתחילה איתו באופן כזה מזכירה ממשלתית נשואה בת שלושים ושמונה, דחה סופית את האפשרות שמדובר במקרה.
להבדיל ממנו, א. לא הייתה עסוקה עכשיו במחשבות. משרכנה על ברכיה מיהרו ידיה לפתוח את החגורה הגדולה שסגרה על מכנסיו, ושניות מועטות אחר כך כבר היה איברו הנוקשה בתוך פיה. ''תודה, אדוני'', לחשה לו, והפעילה את קסמי לשונה על זכרותו. הוא עצם את עיניו, וכל מחשבה פרחה מראשו. זה הזמן להתענג.
אל מאמץ עינוגו הצטרף עכשיו פה נוסף, בעוד לשונה של א. ירדה אל עבר הביצים שלו. מ., הפה השלישי, הייתה צמודה עכשיו אל פטמותיו, מלקקת ונושכת קלות, כמו שידעה שהוא אוהב. כשהתבונן בה חייכה אליו, הבליעה אליו קריצה, וירדה אף היא אל הזין שלו. בשקיקה ליקקו שלושתן את זרעו כשגמר, לא מותירות אחריהן עדות לאורגזמה המפוצצת שחווה. למרות זאת ניקתה אותו א. בנייר טואלט, יודעת שהוא שונא להישאר רטוב.
לאחר שלבש את מכנסיו, ניגשה אליו י', והגישה לו בחגיגיות קלסר עור מפואר. כעת הן ישבו, מבטן לא עוזב אותו בזמן שהוא צועד בסלון, בוחן בעיניו את הסיטואציה, ואת המתנה שהעניקו לו. ''אנו, החתומות מטה, מתחייבות בזאת... '', הוא הרים את ראשו וחייך אל י., "טוב שיש עורכת דין, אה?''. גם את י. פגש במסגרת מאבקו על העסק החדש שלו, נעזר בשירותיה המשפטים כנגד חוקי עזר דרקוניים למיניהם.
ערב אחד, משסיימו ישיבה מאוחרת בכוסית וויסקי משובח במשרד, שיחתם חורגת מתחומי העבודה המוגדרים, התוודתה באוזניו על היותה חובבת סקס אלים. 'מה, קשירות וכאלה?' שאל אז בתמימות, ונצר את המידע בליבו. כשנפגשו למחרת הפתיע אותה בשאלה. ''תעני לי בכן או לא. את נמשכת אלי?'' היא לא הייתה צריכה לענות, הוא ראה את זה בעיניה.
זמן מה לאחר מכן, כשראה אותה נכנסת אל שירותי הנשים בבית המשפט צעד לשם אחריה, ולאחר שווידא שאין שם אף אחת מלבדה, נעל את הדלת מבפנים. היא הופתעה לראות אותו עומד שם כשיצאה מתאה. ''עכשיו'', אמר לה, ''לשם שינוי, אני אדבר, ואת תשתקי''. על אף שאמר זאת, הוא לא הכביר במילים כשסובב אותה עם גבה אליו, וקשר את ידיה עם חגורתו. ''מי היה מאמין'', סינן אליה בעודו השעין אותה על הכיור, כופף את ראשה לכיוון השיש והרים את חצאיתה הקיצית, ''גם עורכת דין, וגם שרמוטה''.
הוא הפשיל במהירות את תחתוניה, רגלו עזרה לה בבעיטות קלות לפשק את רגליה לרוחב הרצוי, ואחר העביר את לשונו בין חמוקיה הכמוסים שנגלו לפניו. כשגברו אנחותיה התרומם וגחן אליה, ידיו אוחזות בשערה האדום הבולט על רקע עורה הלבן, לוחש לה בעוד הוא חודר אליה בעוצמה: ''את לא רוצה שיעצרו אותי על אונס, נכון? זה בית משפט פה. תגמרי בשקט, כלבה''.
לשניהם, מרוגשים מהסיטואציה, לא נדרש עוד זמן רב בכדי לעשות זאת, ולאחר שסיימה לנקות את הזין שלו בפיה החם הוריד מידיה את החגורה והורה לה לצאת שתי דקות אחריו. מאז המשיך מדי פעם להיעזר בשירותיה המשפטיים כמו גם בשירותי גופה, אך לא העלה על דעתו שרגע כזה יגיע, וחוזה מעין זה שאחז לפניו, ייצא מתחת לידה.
''אנו, החתומות מטה... '' המשיך. הכול היה שם. שירות, ציות, אמון, רצונן שהופקד בידיו. המלים שהשתמשו בהן לא הותירו מקום לספק: ''מלך'', ''הרמון'', ואפילו סעיף על מלת ביטחון היה שם, מלה אחת שהראתה את הדרך להפסיק, אם פעם תחליט כך מי מהן. כשהגיע אל הסעיף האחרון הוכה בתדהמה. ''לאות הערכה וכבוד לאדוננו הנערץ קעקענו מרצוננו החופשי את האות G בישבננו, מתוך מחשבה שקעקוע האות הראשונה בשם משפחתו תסמל את שייכותנו אליו וכניעתנו לפניו''.
מבטו המשתומם שעלה מן הדף ראה אותן כעת רוכנות בגופן על הספה, ברכיהן נשענות על הרצפה ותחתוניהן מופשלים. את ישבנה הימני של כל אחת מהן, בחלקו העליון, עיטרה בשחור האות הראשונה של שם משפחתו. ''אבל...'' החל לשאול, אך א. מיהרה לענות: ''ג' זו האות הראשונה גם בשמו של בעלי. הוא חושב שזה בשבילו''.
''אין ספק, הצלחתן להפתיע אותי'', אמר בעודו ניגש אליהן. ''סחתיין על היוזמה''. הוא העביר מבט מתאווה על הישבנים שהבליטו עצמם לפניו, משויכים לו. ''אולי באמת אממש את הקניין שלי עכשיו'', הוסיף כשידו ליטפה את אחוריה של מ.. כשחדר אליה בפתאומיות גנחה, כאילו לא הייתה מוכנה לכך. א. וי. לא נשארו בחוסר מעש, ובעוד זו הראשונה מזדרזת לתפוס מקום ללשונה בפי הטבעת שלו, החלה השנייה ללטף את חזהו ולנשק אותו בצווארו.
כשיצא, לא הראה להן את התרגשותו. ''שימחתן אותי מאוד'', אמר במעין רשמיות, ''תודה''. רק משהשאיר אותן מאחורי הדלת הרגיש כמה ליבו מפרפר. לאחר ששוטט מעט ברחוב וקירר קמעה את דעתו הזחוחה עליו, הביט לראשונה בשעונו וכשנזכר כמה הוא ממהר הרים את ידו ועצר מונית. ''לאן, אדוני?'' הנהג הביט בו במראה. אדוני, הוא חייך. כן, אין ספק. החיים שלי השתנו. עכשיו נשאר לי רק לספר את זה לאשתי.
