זה מה שאת כשאת לפני. חור וחור בלבד. כוס שמחכה שאחדור אותו. פה שממתין לגמירה. תחת פעור. את בשבילי כלי קיבול. כלי קיבול לייצרי בעת שתוקף אותי. כלי קיבול לנוזלי בעת שחודרים לתוכך. חור את בשבילי. כלום. O ועם זאת כליל השלמות.

השעות הנוקפות, השולחן הלבן, האדום בכוסית, ועדיין. כאן פה בפנים ההרגשה הזאת לא מרפה, ימים ושעות וכאילו הזמן עומד, .ועדיין מוקף בין כולם, אוירת ערב חג, המנה מוגשת לצלחת, אני השה לעולה? ועדיין. המרור מוגש לפה, ולהפתעתי טעמו ערב לחיכי, ושמא היה זה כי מוכר הוא לי כל כך, ועדיין.