זה עלה בשיחה עם ט., אחרי המשחק והזיונים וההצלפות. האם אנחנו באמת סאדיסטים? ניתוח ששמעתי פעם מפסיכולוג שם את הסאדיזם על הרצף האוטיסטי. "סאדיסט", כך שח הלה, "מתייחס לסביבה כאל מגרש משחקים מלא בחפצים שנועדו לשימושו והנאתו.

"שלום, אני ט., ברוכים הבאים" הוא אומר בחיוך נעים וידינו נפגשות ללחיצה. אני דוחף קלות את הכלבונת אל תוך הדירה והוא לופת אותה מאחור, טומן יד עמוק בין ירכיה הלוהטות, חש את הרטיבות שנבנתה שם מאז סיכמנו על המפגש, לפני כמה שבועות. אני מניח את התיק ומביט סביב.

היא מביטה בי כמה שניות, מבט שאוצר בתוכו את כל הערגה, החשק, התאווה והיראה שאגרה בכל הזמן שלא התראינו בו. אני מחייך חיוך מטעה, רך. שולח יד כאומר "בואי". והיא באה. באה להתעטף בחיבוק.