והוא חי את חייו. גם היא, כך לצדו. והוא נוסע ושב. היא בראשה נוסעת איתו. הוא חוזר, ותמיד שב אל בין זרועותיה. היא יודעת שיחזור. וכשאמר אוהב אני, היא את ראשה הסיטה, ובזווית עינה עמדה דמעה.

לבסוף הוא נדר את הנדר. הוא לקח על עצמו שתיקה, ולא רק זאת אלא גם התכנסות פנים עצמו ללא מגע או או מחשבה. התכנסות פנים עצמו אל מולר הייצר. כן, הוא עדשה זאת, הוא עמד לעצמו. הוא החליט שלא תגע ידו בגופה אל אחרת רק לשם המגע. כן, כך קבע. כן, כך החליט. למה?

לקצרי הרוח שביניכם, -טקסט ארוך-. כמה זמן. כמה זמן. כמה זמן לוקח לו לגמור... אלוהים כמה זמן. את כבר חשה בצריבה בוערת בין רגלייך. גופך נוטף זיעה. הוא מעליך גונח. הבל נשימתו מעלה בך חלחלה. חודר נכנס בועל קורע. כאב. כאב עמוק צורב מעיק... די. אלוהים די. שיגמור ינוח.

ליושבי הפורום שלום. אני חש כי כנראה אני צריך להסביר כמה דברים על כתבי. כתבה לי גליה מענה המתייחס לפרסום השיר -קשר-. זה היה מענה המתייחס לטקסט כאילו היה הוא חיי שלי. אם כן, אני סופר במקצועי החי בניו-יורק וכרגע שבתי ארצה לעבודת תחקיר.

קשר. ואת מביטה בי. אחר כך את מציתה סיגריה מתהפכת על הצד וחוזרת להביט בקיר שלצדך. שאלת את עצמך למה את כאן? הרי אני לא אוהב אותך עד כעס. כעס על עצמי לא עליך נערה. כעס על עצמי. כן אני כועס. אני כועס כי נתתי לעצמי להפוך למרכז חייך. מה את עושה כשאני לא נמצא בבית? מחכה. מחכה...

את האמת, בתחילה, חשב הוא כי יוכל לה. כך חשב. אומנם הצליח לאחוז בה, ואין ספק שחווה דבר או שניים. התענג הוא לא אחת מגופה וריצוי תאוותיו. אך אז, אותו הערב, שעת שקיעה, כשטעם הלימון מהמשקה הממותק הקר, שמבעוד מועד הכינה, שוב עלה בפיו, מתמזג ברוח ערב עדינה מחלון החדר, משקיף אל מעט למעל

את האמת, בתחילה, חשב הוא כי יוכל לה. כך חשב. אומנם הצליח לאחוז בה, ואין ספק שחווה דבר או שניים. התענג הוא לא אחת מגופה וריצוי תאוותיו. אך אז, אותו הערב, שעת שקיעה, כשטעם הלימון מהמשקה הממותק הקר, שמבעוד מועד הכינה, שוב עלה בפיו, מתמזג ברוח ערב עדינה מחלון החדר, משקיף אל מעט למעל

לברוח. את לבד. קצת קר לך. חושך. הוא עזב ויצא את החדר. השאיר אותך בחשכה עם מחשבותיך. הנר כבה. מחניק. צמרמורת. את מתחרטת. לא היית צריכה לעשות את זה. הנה דמעה עולה את בטנך ויוצאת את חריצי עינייך. אט אט מזדחלת מטה על לחייך. לבד. שוב פעם היא חוזרת... הנה הבדידות שבך מתעוררת.