פקחתי עיניים במצב מאוזן, שכובה על גבי על אותו שולחן קפה. רגליי פשוקות, קשורות כל אחת לרגל שולחן אחרת, ידיי מוחזקות על ידי ליאת וסמדר מאחורי ראשי, מוקפת אנשים. מורן עומדת מולי וסוטרת לי. סטירה אחרי סטירה, הראש שלי טס מצד לצד, הלחיים בוערות. פקחתי עיניים.

לאחר כמה דקות גם החולצה הוסרה. דותן זכה ב'מוצר' והסיר את החולצה ממני בעצמו. הם כופפו אותי קצת כך שפניו היו בגובה העיניים שלי, ובעודו מביט לתוכי הוא הושיט יד, קרע את החלק הקדמי של החולצה והניף את ידיי לצדדים. ניסיתי להסתיר אבל סמדר סובבה לי את היד כלכך חזק עד שהשתנקתי.

זה היה באחד מלילות דצמבר הקרירים. הלכתי ברחוב הארוך והשקט שלי, בדרך למורן. היה קר ורוח נשבה; משב רוח חצוף איים להרים אפילו יותר את החצאית שלבשתי, והזדרזתי לתפוס בקצותיה. טוב, זה לא שצניעותי היתה בסכנה, אבל צריך להודות שהחצאית הזו קצרה באופן די משמעותי ממה שאני נוהגת ללבוש.