שנינו שונאים פרידות. זה משהו שנספג בנו עוד מהילדות - בשבילו פרידות הן מוות ויתמות, בשבילי הן מדבר בדידות נטול אהבה וחום. לא צריך להיות מומחה גדול בנפש האדם כדי לקבוע ששנינו סובלים מחרדת נטישה. עם הזמן פיתחנו דרך משלנו להתמודד עם החרדה הזו כדי שנוכל להמשיך ולתפקד.

הוא צלצל ואמר שיש לו היום סידורים ושהוא יחזור קצת יותר מאוחר ושלא אדאג. אמרתי שבסדר ואיחלתי לו בילוי נעים. "תודה עמי." הוא אמר ושמעתי אותו נאנח לעצמו בשקט לפני שניתק.

יחי המלכה רוזי ! הגעתי הביתה בשעה שמונה בערב והופתעתי למצוא את אשר בעלי ממתין לי שלא כהרגלו בבית. הבית נראה מסודר להפליא. לא נעליים מפוזרות ליד הדלת, לא ערמות חשבונות לתשלום על השולחן בכניסה, לא גרביים מלוכלכות מפוזרות על רצפת המקלחת, ואפילו לא כלים מטונפים בכיור.

זה סיפור ארוך שכבר פורסם בפורום אחר אבל הוא כל כך מתאים לפורום הזה עד שלא התאפקתי. אם תרצו אפרסם גם את ההמשך אבל הפרק הראשון ממש הולם את נושאי הפורום החדש הזה.

שיפוצים אני והאקס נפרדנו ברוח טובה. עשינו שיחת סיכום והחלטנו שזה לא זה. שאנחנו הולכים למקומות שונים בחיים שלנו, שלא נוכל להמשיך ככה, שתמיד נשאר חברים טובים. אתם יודעים, כל הדברים שאומרים במקרים כאלו.

מהיום הראשון שהכרתי אותו ידעתי שהוא לא גבר שאפשר לדרוש ממנו נאמנות מינית. הוא מאצ'ו מידי מכדי להסתפק בי בלבד ועלי לקבל אותו כמו שהוא או להסתלק - הוא לא הבן אדם שיסבול מישהו שינסה להגיד לו מה לעשות עם מי.

אחות קטנה הלילה שוב התעוררתי מזיע אחרי שחלמתי את החלום הקבוע שלי על האחות הקטנה של עדי. אחוז בחילה מעצמי התחמקתי בזהירות למקלחת לשטוף את הזיעה המסגירה מעל עורי הלח. למה? למה אני חולם דווקא על האחות הקטנה, העגלגלת והסקסית של עדי?