אתה לוקח עוד לגימה מה"סטולי" ושוב חוזר להצליף בי. אני כבר קרועה לגמרי מהשוט הזה, הוא לא מהחביבים עליי וברגעים מסויימים נדמה לי שאתה בכלל לא איתי. אני כל כך מנסה לשקוע שם ולא מצליחה. הכל מרגיש לי עצור ומתוח. הכל חוץ ממך.

בוקר טוב מאסטר, אחרי לילה ארוך, מנסה לחטוף כמה דקות כדי לכתוב לך רגע לפני שאני פותחת את היום שלי. כוס קפה, פרוסת לחם מרוחה בגבינה לבנה ואני, שנאבקת בעצמי להשאר במקום שבו השארת אותי, למטה. מפתה לחשוב שככל שעובר הזמן זה נהיה יותר קל, זה לא כך.