נישא לבחירת לבו, לפני מספר חודשים בודדים. שנינו מתגוררים באותה השכונה, ברחובות ובתים נפרדים, אך כמעט ולא התראינו מאז שמערכת היחסים שלנו עלתה על שרטון והתרסקה לרסיסים קטנים קטנים שנמהלו במי האוקיינוס העצום. תמונות מחויכות, לבושה בלבן ונתלית לו על הכתף המחויטת במכופרת לבנה.

אסיפת חברים, מעלים זכרונות, חלקם מזילים דמעה, חלקם נזכרים בחצי חיוך ולבם נכמר, חלקם מוצאים את הרגע הזה לסגור פערי מידע לאחר שנים שלא התראו. "זה כל כך קלישאתי, כל הסיטואציה הזאת, שכולם יושבים ומדברים עליו, על כמה נפלא הוא היה, וכמה טוב לב התפרץ ממנו, וכמה הוא תמיד היה נכון לעזור

רעש העקבים מתופף על רצפת הדירה. מפליאה אותי הקלילות שבא הוא נע עליהן, כמעט מרחף, אין בו שום דבר מגושם או מגוחך, סקסי כל-כך, בסנדלי הרצועות קשירה שהשארתי לו ליד הדלת של חדר השינה ובחתחוני התחרה השחורים שלי. כל כולו גבר מושך בעקבי נשים, וסומק מבוכה קל מעטר את לחייו.