חוזרת ממך, בלילה. נוהגת מתוך הזייה. נוהגת בכבישים חשוכים והנוזלים עוד מתערבבים בי. כל נוזל, עם טעמו וריחו, והנקודה הפנימית בה הוא מצמית אותי, כובל אותי אל אותה המרצפת ליד האמבט, על הברכיים שכואבות בשמחה עם הישבן המכווץ בפחד ובתשוקה.

אתה מעיר אותי. יד על הצוואר, השנייה על הפה, עוצרת את הבהלה. "קומי, המים החמים מחכים לך, הכיני את עצמך בקפידה". קמה והולכת אל חדר האמבטיה ומתמתחת בדרך. מחזירה אברים לערנות, לא קל לי לקום בערב.