כמו ספינה טרופה.. שטה בין גלי רגשות סוערים רגע צוללת אל מערבולת התובעת את כולי סוחפת נסחפת למצולות. רגע אחר... שטה בין גלים קטנים, רכים ומלטפים שומרים עלי כמו עובר בבטן אימו

בדרך חתחתים זרועה רוך וכאבים, אצעד בה עד כלות. בין סבך לפשטות בין כניעה להתמרדות אמחה את הדמעות. כי מעלי ניצב אתה חזק כצמרת אילן כי בי נטעת שורשיך חזקים כגזע איתן ושם לפניך אכרע ואתן את כולי כי שלך אני, אדוני

הסערה של לפני... החשש של חציית הגבולות... הזחילה... כאב 50 הצלפות הקיין הדמעות... הגבול שנחצה, זה שחשבתי כי אינו אפשרי הבליעה... של זרעך... ההלם שעל פני ותחושת הנצחון שלי על חציית אותו גבול... הלאות הנעימה של אחרי שגרמה לי לתהות מה אני יותר... אוהבת, מתמסרת, נכנעת...

קמה בבוקר בבוקר מכינה לי קפה.. נזכרת בעיניי התכלת.. מדליקה סיגריה ושומעת את קולך מתנגן. מתחילה לאסוף משחקים, נעליים בגדים מפוזרים וחושבת על הנשיקה שלך, על הלשון החודרת ובועלת את פי בפראות. מטאטאת את הבית וזכרון כאב הקיין חוזר ועולה עם כל תנועה שלי ואני לוחשת ביני לביני..

"לכי לאונן" נכנסתי למיטה ,התפשטתי לגמרי. שכבתי על הגב פישקתי את רגלי וליטפתי… משהו הפריע לי, לא יכולתי להתרכז לא כך אני אמורה לאונן ולגמור אמרת לי

חשבתי הרבה…. אני מבקשת להיות מושפלת על ידך…. מבקשת להיות הכי למטה…הכי מושפלת. תכאיב לי ותיקח אותי למקומות הכי אפלים והכי נמוכים. לבכות את כל הדמעות שלא זלגו להוציא את כל הכאב החוצה מבקשת לבכות…בכי ארוך ומשחרר…. מבקשת שתוציא אותי מתהום הנשייה, מכל השדים והשלדים שמסתתרים אצלי..