עומדת מולי, חזה חשוף. עינייה עצומות מביטות בי מזמינות. עור לבן,קטיפה חלקה. פטמות זקורות, אדומות. בוחן את תווי גופה, קימוריה. גוף רזה אך לא יותר מידי. עומד מאחורי גבה נצמד, נושם את ריח שערה. ריח עמוק שחודר לתוכי, ממלא אותי ומשכר.

ואז אחרי הכניסה למבואה מצא אותה מולו ממתינה. על ברכיה היתה כורעת, מחכה. ממתינה למוצא פיו שיורה לה את שעליה לעשות. וזה בא, כמו בכל פעם. "קומי". קמה ונעמדה מולו. "התפשטי ועמדי מול הקיר מפוסקת". החלה פושטת את חולצת הטריקו ולאחריה את מכנסיה.

היתה לו חניה קבועה שאיש לא שם לב אליה. היא היתה במפלס התחתון של מרתף החניה, ממוקמת במעין נישה של בטון חשוף. לא מראה מלבב במיוחד אפרורי משהו. כל בוקר היה מגיע מוקדם יחסית עקב תפקידו בארגון ושם פעמיו לאותה פינה שכבר חש בעלות עליה.

...המכונית מאיטה מחליקה ועוצרת בקרן הרחובות. מסביב תנועה סואנת של מרכז העיר. דמויות מחויטות עם תיקים מהודרים נחפזות לעיסקאות יומם ואני ממתין לה שתבוא. שניות מספר ודמותה מופיעה מעבר לפינה. לבושה כפי שצוותה: חולצת הסריג האדומה וחצאית המיני השחורה. מחייך לעצמי בשביעות רצון.