בשבילים פתלתלים את עדיין פוסעת ערומה לגמרי כביום היוולדך נותנת לקוצים מסביב לשרוט אותך נותנת לדם לזלוג ולחמם את ירכייך להרגיש את האמיתיות של גופך עם נפשך לעולם לא להסתכל לאחור תמיד קדימה במשעול הכאב המתמשך לאינסוף שם תמצאי את עצמך מביטה במראה מראת האמיתיות

שני המאורות הגדולים ישבו בדד ושטו לאיטם ברקיע של תכלת כהה כוכבים אינספור מביטים בהם בסקרנות ומנסים לתפוס אותם ולעצור אותם השמש ששרפה כל דבר בדרכה והאירה את כל הצללים שברחו במנוסה המאור האפל,ליקוי החמה,היחיד שעמד מולה וצינן את חומה בארוטיות בוטה עד כי לפעמים היה מסתיר אותה