אני פשוט לא מבין מדוע כל כך הרבה בלוגים של נשלטות הם עצובים. לא שאני מכליל כרגע את כולן אבל אני קורא וחש המון עצבות וכאב. המקום הזה הוא כנראה תחנת פורקן של עצבות וכאב לחלק מהן. יש כאן גם המון פירגון ותמיכה מאחד לשני.

"הדום שלי הכריח אותי ל...." ככול שאני מטייל כאן, אני רואה יותר ויותר פוסטים כאלו כאן ואני לא מבין אם אלו שכותבות אותם מתייחסות לזה כאל צורת ביטוי או ככפייה ?