אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

העונש הוא הפרס?

Grey / Green
לפני 18 שנים • 9 במאי 2006
Grey / Green • 9 במאי 2006
אני בעד סוג העונשים המשתמע מההודעות הראשונות: היית ילדה רעה! קריצה. עכשיו מכות בטוסיק!

אני לא מבין למה אני צריך לחנך את הסאביות שלי. אני לא מבין מה שם אותי בעמדה עדיפה, למה אני צריך לחנך אותן יותר מאשר הן אותי. כמו שאומרת באת-כלוב ותיקה, "שליטה מלמטה: זה לא רק רעיון טוב. זה גם עובד."
ביישנית{New Horizo}
לפני 18 שנים • 12 במאי 2006

או שהשיחפה מחפשת ...

ביישנית{New Horizo} • 12 במאי 2006
יש מצב שהישפחה מחפשת יחס מהאדון שלה
אני אומרת את זה מנסיוני האישי
עינבר
לפני 18 שנים • 12 במאי 2006
עינבר • 12 במאי 2006
Grey / Green כתב/ה:
אני בעד סוג העונשים המשתמע מההודעות הראשונות: היית ילדה רעה! קריצה. עכשיו מכות בטוסיק!
אני לא מבין למה אני צריך לחנך את הסאביות שלי. אני לא מבין מה שם אותי בעמדה עדיפה, למה אני צריך לחנך אותן יותר מאשר הן אותי."
המון תודה על גישה קצת אחרת.

מישהו מאוד חכם סיפר להם שהוא קרא על חינוך עבדים.
מכיוון שכל היחסים הם בהסכמה, לא ניתן באמת לחנך שפחה.
אם היא רוצה להיות שפחה שתרצה את אדונה,
האדון יכול לסייע, באמצעות עונשים, שיחות ובכל דרך אחרת.
הסיבה שהעונש יצליח, זה כי היא רוצה להיות מחונכת.
יש לענישה תפקיד , בהשרשת יחסי השליטה והעצמתם.

אם כל מה שהיא רוצה כאב, אז תהיה כאן דינמיקה אחרת.
המאסטר השני שלי אמר פעם: "אם תעשי את שוב,
אני אגיע אליך רק בשביל לתת לך 2 סטירות וללכת"
חשבתי לעצמי: גם הוא יגיע, גם ייתן לי סתירות, שזה נחמד
וגם יללך ואז נםגש שוב בקרוב, כי זה לא באמת מספק אותו.
מצאתי את עצמי משתשעת ברעיון של לעשות ת זה.
אבל, ממקום של כניעות אמיתית, זה לא יעלה על דעתי,
ולא בגלל העונש, אבל בגלל המהות הסאבמיסטית שלי.

לגבי מקומות שבהם האדון באמת מאוכזתממשהו שעשיתי,
בלי קשר לBDSM, שיחה של תיאום ציפיות הכי מתאימה לי.
עינבר
לפני 18 שנים • 12 במאי 2006

ציטוטים של 2 נשים מדהימות:

עינבר • 12 במאי 2006
להמחשת ההבדל בין עונש מהנה ועונש שסובלים ממנו :
קלייר כתב/ה:
אני אהנה מכל עונש שגברתי תטיל עליי שהוא במסגרת המשחק הקליל.
אני אסבול כשהעונש יבוא כי איכזבתי אותה באמת. אז לא משנה מה חומרת העונש, הכאב הפנימי האכזבה מעצמי ובעיקר - המבט המאוכזב בעינייה, הם אלה שמכאיבים יותר מכל.

פרח גדולה כתב/ה:

עונשים שאני אהנה מהם הם עונשים כבייכול, כאלה שהם לשם משחק - כאב קל למשל
למשל "היית ילדה רעה ועכשיו תחטפי", אבל ברור לי ולו שזה לא עונש אמיתי

עונשים שאני אסבול מהם הם עונשים אמיתיים
דבר ראשון האכזבה של האדון היא עונש בפני עצמו
ואם הוא יודע את העבודה שלו הוא יעניש כמו שצריך
זה יכול להיות כאב בדרגות של ממש כאב, מעבר לסף ההנאה שלי
עונש של התעלמות או ניתוק זה עונש מאוד קשה בעיניי
scarlettempress{L}
לפני 18 שנים • 13 במאי 2006
scarlettempress{L} • 13 במאי 2006
Grey / Green כתב/ה:
אני בעד סוג העונשים המשתמע מההודעות הראשונות: היית ילדה רעה! קריצה. עכשיו מכות בטוסיק!

אני לא מבין למה אני צריך לחנך את הסאביות שלי. אני לא מבין מה שם אותי בעמדה עדיפה, למה אני צריך לחנך אותן יותר מאשר הן אותי. כמו שאומרת באת-כלוב ותיקה, "שליטה מלמטה: זה לא רק רעיון טוב. זה גם עובד."


התגובה שהכי הזדהתי איתה.
עם כל הכבוד להעדפות ולראיית העולם הבדס"מי של כל אחד ואחת, אני מאמינה שבמערכת יחסים שוויונית אף אחד לא מחנך ומחלק עונשים מחוץ לסשן. הסשן הוא משחק, משהו שעושה לנו את זה, מרגש אותנו מינית, פיזית, מנטלית. כשהוא נגמר, אין מקום לעונשים כאלה או אחרים, ואם מישהי מאיתנו (הכוונה אליי ולבת הזוג שלי) איכזבה את השניה בצורה זו או אחרת זה ייפתר בשיחה וללא שום קשר לפעילות הבדס"מית שלנו.

ואם בפעילות בדס"מית עסקינן, אז ברור שה"עונש" אמור להיות מהנה לשני הצדדים - הסדיסטי והמזוכסטי. השולט הרי נהנה לענות והנשלט נהנה להתענות. וכן אלה יכולות להיות הצלפות קשות במיוחד, או מניעת אורגזמה למשך תקופה ממושכת. been there, done that, והתענגתי על כל רגע של סבל icon_smile.gif
ערגה
לפני 18 שנים • 13 במאי 2006

על עונשים - דברים שכתבתי ולא נס ליחם :-)

ערגה • 13 במאי 2006
לפני כמה שנים כתבתי חיבור על נושא העונש. שרשור זה מראה כי עוד לא נס ליחו ולאחר עריכה קלה אני מצרפת את המאמר כאן (הוא פורסם באתר אחר בזמנו).....

לאורך דרכי ב"עולם הגדול" ובפרט ב"עולם שלנו" עלה נושא העונש באופנים, בצורות וגוונים שונים ומשונים.
לאחרונה שוב נתקלתי במושג עונש בשיחות אישיות, בצ'אט, בסיפורים כאן בפורום או בהודעות והחלטתי כי הנושא שווה התייחסות ובדיקה יותר מעמיקים.
"מענישים" ו"נענשים" יש מסוגים רבים. ישנם אלו הרואים בעונש זכות שלהם כשולטים ומוצאים בו שימוש בטווח האמצע (אתייחס לקצוות הטווח מעט הלאה) ובהתאמה הולמת את המערכת והתפקיד. אני זוכרת בחיוך ועם המון אהבה עונש וירטואלי שקיבלתי פעם, אפשר לצחוק על כך אולם האמינו לי – כל הצלפה כאבה כאב חד עד מאוד בתוכי, כאילו נצרבה בבשרי, זוכרת עונשים אחרים שהיו בעלי מסר ברור שנקלט ושוכן בתוכי היטב. בדרך כלל זוכרת היטב על מה ניתנו העונשים. אפשר לדון בשאלה מדוע איני זוכרת את אלו שכבר הצלחתי לשכוח.
הכרתי את זה שהעניש על כל דבר ללא כל פרופורציה למעשה. לקח לי זמן אולם בסוף למדתי כי הוא העניש מתוך חולשה. – הסיבה הכי לא נכונה לתת עונש.
ראיתי שולטים ושולטות הנותנים עונשים כדי לשחרר לחצים אחרים ממקומות שאינם קשורים לקשר הבדסמי – זוועה וניצול מכפיר בעיני.
היה מי שעסק בחשבונאות ואסף נקודות (לא לי לשמחתי אבל היה...), היה את זה שלא העניש והותיר את המשקעים שוכבים שם כלקח לדיראון עולם והמשא הלך והפך כבד ביותר והיה את זה שלא העניש כלל כי לא ראה את העונש כזכות שלו כשולט מחוץ לגבולות המשחק המיני.
ברצוני להציג בפניכם היבטים שונים של סוגיית העונש במערכת יחסי שולט/נשלט בתחום ה-בדסמ. כל התייחסויותיי יהיו בלשון שולט זכר ונשלטת נקבה (מן הסתם...) אולם הן מכוונות לכל צירוף וזיווג אפשרי.
יש להבדיל בין עונש כמימוש פנטזיה מינית בבדסמ לבין הענשה מתוך ראיית העברת הכוח וזכותו של השולט להכתיב ולהעניש. אני אתייחס כאן להיבט השני ולא לעונש בסיטואציה של משחק מיני שמקובל בין זוגות רבים בתחום.
מנין נשאבת הלגיטימציה לעונש במערכת בין שני בוגרים?
היא נשאבת מהעברת הכוח – power exchange. הנשלטת בוחרת למי להעביר את הכוח לשלוט בחייה ועד אילו גבולות.
בתחילת דרך, בהיווצרות קשר חייב להיערך מו"מ בדרך זו או אחרת ( כן, כן, מו"מ – משא ומתן. בנקודה הזו בני הזוג עדיין שוויוניים ויש מקום לחילופי דברים ולמיקוח). בתהליך זה מגדירים כל ה"מה איך כמה ועד כמה" של הקשר. שם יהיה מקום לדון גם בעונשים, בלגיטימיות שלהם במסגרת , בצורך וכו. לאורך כל הדרך צצים דברים חדשים שמשנים נקודות הסתכלות , השולט יהיה חייב לבדוק עצמו כל הזמן לגבי מיקומו בעולמה של הנשלטת, הלגיטימציה שלו להתערב בנקודה זו או אחרת ולהענישה על מעשה זה או אחר. התחמקות מתהליך זה בחשיבה "טוטאלית" בה הכל מגיע... הזכות מותרת לכל מבלי לדבר על מה שקשה או מפחיד או מה אי אפשר היא התחמקות מהקושי לדבר על דברים, היא פסיחה על תהליך יצירת תקשורת טובה ופתוחה והיא פתח להתרחשות מסוכנות שיכולות לפגוע ועוד הרבה יותר גרוע.
עונש הוא דבר לגיטימי בעיני במסגרת מערכת יחסי בדסמ, אולם הוא חייב לבוא בתוך מסגרת ה- SSC.

לעונש מטרות שונות, הצלחתי לקבץ את הבאות:
1. לכוון ולחנך בעצם העברת הכוח לשליטה בתחומים מסוימים של חיי הנשלטת לשולט (הם חייבים להיות מוגדרים בתחילת המערכת עם הלמידה הדדית) , יש הכרה בזכות וביכולת של השולט לקבל החלטות, לכוון ולהדריך את הנשלטת. השולט ילמד את הנשלטת ויכוון אותה, גם על ידי שימוש בעונשים, לדרך הנכונה עבורה כפי שהוא רואה ומבין.

2. להציב גבולות במסגרת המערכת הקיימת בכל מערכת זוגית נורמות וכללים. כמו בכל קבוצה (גם הזוגית והמינימלית) יש הכוונה ומערכת אכיפת נורמות, אם בנורמות פורמליות של חוקים וסנקציות=עונשים על חריגה ואם בנורמות לא פורמליות של התנהגות הדדית רגשית יותר ולא מוגדרת שחור על גבי לבן.

3. להראות אכפתיות ישנם אנשים, שלמדו בצעירותם כי הורה מעניש הוא הורה שאכפת לו. אין אני באה לטעון כאן כי זה תמיד מעיד על אכפתיות או כי רק כך מביעים אכפתיות. כוונתי לומר שיש כאלו שכך נחקקה בנפשם הדרך לחוות ביטוי אכפתיות והיא תופיע כך בהבנתם את מערכת הקשרים בבדסמ גם כן.

4. להדגיש מי שולט ומי נשלט, להכניס ל"מקום" , תפקיד"... פשוטו כמשמעו, להדגיש מי שולט ומי נשלט. יש כאלו הנזקקים לכך משני צדי המתרס, להתחבר רגשית טוב יותר ל"מקום". נשלטת יכולה לחרוג , למתוח ולהתנהג בדרך שתגרור אחריה עונש על מנת לבדוק את הגבולות, כדי להרגיש שהיא "שם". יתכן והיא צריכה לחוש את המסגרת העוטפת אותה ואולי היא מבקשת לוודא שהגבולות קבועים ולא השתנו. סיטואציית העונש תעזור לה להתחבר ל"מקום" הרגשי הפנימי שלה כנשלטת. מאידך, גם השולט נזקק לעתים לעונש על מנת לחוש את מקומו כשליט. הוא יכול להשתמש בו על מנת למלכד את הנשלטת שלו למקומה , ככלי שליטה על מנת לגרום לה להרגיש "שם", וישתמש בו גם על מנת להעצים את תחושותיו הוא כשולט בסיטואציה מסוימת.

5. "לנקות שולחן". "לנקות שולחן". כששמעתי ביטוי זה לראשונה הרמתי גבה. היום אני מבינה עד כמה זה נכון. אם אפשר, כי לא תמיד זה המצב.... העונש יכול לסייע לעבור הלאה, לדלג מעל משוכה זמנית בדרך, להפיק את הלקח, להמשיך הלאה עם סליחה וכפרה ולשוב למסלול.

6. לספק את אלו שזה מושך אותם וכייף להם – משני צדי המתרס שאלה לי אליכם – כמה פעמים שמענו או קראנו כאן על גבי הפורום את המשפט הבא: "כי ככה בא לי?", או "זה מה שכייף לי".... נקודה זו כן נוגעת בעונש בהקשר מימוש פנטזיה מינית או כייף שיש למי מהצדדים או לשניהם הקשור בחוויית השליטה.

7. להעביר מסר רגשי (של כעס לדוגמא) שקשה להעבירו בדרך אחרת. ישנם מצבים בהם שולט יכול להשתמש בעונש כדרך להביע את מורת רוחו או כעסו על התנהגות או תרחיש מסוים. כמובן שיש לשפר את התקשורת וגם כשעונש ניתן כדאי היה שיוכלו לדבר על הדברים.

8. לשולט (ואולי שולט חדש) לפעמים יש צורך להעניש כדי שתהיה לגיטימציה לתת כאב. ישנם מצבים לעתים, בפרט כאשר השולט חדש ועוד לא הופנמה הלגיטימציה להעניק כאב בתוך מערכת אפילו אם היא מקובלת ורצויה על שני הצדדים, בהם השולט זקוק לסיטואציה של העונש על מנת לגרום לנשלטת שלו לכאוב. ההקשר בין כאב ועונג עוד לא קיים שם באופן טבעי ושיהיה מקובל בעיניו והוא זקוק לעונש על מנת להישען עליו ולהצדיק בפני עצמו את גרימת הכאב לשותפתו למשחק או לקשר.

9. גם הנשלטת עשויה להזדקק ללגיטמציה לביצוע של פעילות כלשהי (לא רק כאב) כדי להיות "זו שעושים לה את זה", או רחמנא ליצלן נהנית מזה....

שאלתי חברים מה ההבדל בין אילוף לחינוך. התשובה שהתגבשה הייתה שאילוף מכוון לתגובה אוטומטית של הנשלט, גירוי מביא תגובה... ציות מלא ללא היסוס וספק.
חינוך יכוון להתנהגות נכונה תוך הכוונה והדרכה אולם לא לציות עיוור. חינוך נכון יהיה תהליך של הקניית כלים לבחירת תגובה עצמאית.
מן הסתם הכלים בהם יש להשתמש בניסיון להשגת שתי מטרות שונות חייבים להיות שונים, או לפחות העוצמות שונות.
לא מזמן אמר לי אדם (הוא קורא לעצמו דום, הוא לא!) כי הוא "שובר את נפשה של הסאבית ואז מעצבה מחדש". זוהי יומרנות לא מציאותית ברמת מגלומניה ותופעה מסוכנת להחריד.
עונש אינו מכוון למחיקת הנשלטת, אסור שיהיה כזה! הוא בא מתוך אהבה ואכפתיות והערכה את יכולת הנשלטת ללמוד ולהפנים.
הרי כשאנו חושבים שמישהו לא ישתנה אנו מתייאשים מהמאמץ לעצב את התנהגותו, הלא כן?
אנצל הזדמנות זו "לגרד" נקודה נוספת שלא אדון בה כעת אולם היא מהווה מקור לנושא העונש והיא – הצבת מטרות נכונה בזוגיות הבדסמית. על שני בני הזוג להבין ברמת ההכרה מה חפצם במערכת. על השולט להציב מטרות ריאליות תוך כדי שליטתו ולא לנסות ולהגיע למקומות שאינם אפשריים וישברו את נפש הנשלטת שלו תוך כדי או שיגרמו לעזיבתה את המסגרת היות ולא תוכל לעמוד בדרישותיו. הדברים דינאמיים, שני בני הזוג צומחים בתוך המערכת, גם השולט וגם הנשלטת ויש לפעול בהתאם לכל אלו.

ראוי שהעונש יינתן רק אחרי למידה, הנחייה, הוראה, הכוונה איך כן לעשות. ישנן גישות חינוכיות (הוראה/למידה מתווכת, אם תרשו לי להשתמש בגישה מעולם החינוך) שדוגלות בהסבר על מה נענשים ואיך כן כדאי לעשות תוך כדי הענשה ועיבוד הכשל המקומי בקשר. אמנם בחוק "אי ידיעה אינה פוטרת מעונש" אולם בחינוך ההסתכלות היא אחרת. המחנך מכוון ומלמד את הלומד איך כן ורק אם יחרוג יינתן העונש.
האם בבדסמ כשהמערכת מתבצעת בין שני מבוגרים ולא שליט בוגר וילד...יש מקום לעונש גם ללא אותה הנחייה מראש? (אולי כן, לא לי הפתרונים)...

כאן המקום להוסיף (תוספת מזמן זה, מאי 2006) שנתרמה לי בעבר על ידי דן קפ באותו שירשור מפעם.... יש לבדוק ולנתח דפוסים חוזרים של עבירה ועונש. כאשר הנשלט/ת חוזרים על אותה עבירה שוב ושוב ונענשים עליה יש לכך סיבה. האם הם חפצים להגיע לעונש? האם החוק שחל ובשל העבירה עליו נענשים הוא משהו שהם אינם מסוגלים להתמודד עמו והוא "חסר סיכוי"?

ושוב המשך המאמר מ"פעם":
יכולתי להרחיב בכתיבתי זו לכיוונים שונים. בחרתי להתייחס להנחות חינוכיות שחשוב שיכירו וידעו אותן ואולי יוכלו להישען עליהן כשמחליטים לפעול.
הדרך להעניש באופן נכון (נכון = שיחנך וילמד לעתיד לא שימחק זהות או יפגע) תהיה:
1. העונש יהיה קשור למעשה האסור (סעיף רלוונטי יותר לגילאים צעירים שם קשה לבצע את הקישור הקוגנטיבי, ולא לסביבתנו הבוגרת)
2. העונש יינתן בטווח זמן קצר לאחר ביצוע המעשה האסור, ספירת נקודות וצבירה וחיסול חשבונות אחרי זמן רב מאבדת את האפקט.
3. העונש יהיה פרופורציונאלי לחומרת המעשה.
4. חייבים להסביר מה אסור ומדוע. בזמן העונש או מייד לאחריו, אם לא לפניו, הנענשת צריכה להבין על מה היא נענשת, אפילו אם זה "רק כי בא לי" J או על מנת לסמן מעמדות.
5. יש לכוון כיצד כן להתנהג ולא רק מה אסור.
הנגזרת של המלצות אלו ל"הענשה נכונה" מובילה למסקנה הברורה – אסור לתת עונש בזמן כעס כאשר המחשבה אינה בהירה ואין שליטה חזקה ברגשות. במצבי רגש קיצוניים, בעקבות המבנה והתפקוד הקוגנטיבי שלנו, יכולה להיווצר "נעילה" או "ניתוק" של המנגנונים ההגיוניים שלנו ולהיות מושפעים ומטים על ידי מעגלי רגש פעילים. (כמה פעמים אנו מצטערים על כי "לא חשבנו מספיק" והתנהגנו באופן רגשי מדי...). עונש נכון חייב להיות מיושם כאשר השולט שולט ברגשותיו וחושב בצלילות. חייבת להיות תקשורת טובה בין השולט לנשלט. שמעתי על מקרים בהם השולט העניש , אני משוכנעת שלא שרירותית אולם לא הסביר מדוע, השפחה מאוד התקשתה לקבל זאת ולבסוף הלכה. האחריות מוטלת על שני הצדדים. הוא חייב להסביר על מנת שהיא תוכל ללמוד ולהפיק את הלקח, והיא חייבת לשאול אם הוא לא עשה זאת. תקשורת כזו לא תוכל להתבצע ממקום של כעס.
יש נענשים שייסורי המצפון של עצמם יהוו עונש חמור יותר מכל עונש אחר ואז העונש מהשולט יהיה בחזקת הקלה (ויבחר השולט האם להשתמש בו ואם לאו).
קיום הלגיטימציה לעונש במסגרת יחסי שליטה אינה פירושה שלנשלטת אין דעה עצמאית. הדעה יכולה להיות מובעת (בעיני חייבת ) אולם עליה לקבל את "הגזירה" אם הדברים במסגרת הגבולות שניתנו בהגדרות המערכת. הרי גם במערכת חינוך של בוגר עם ילד, אין הבוגר מלא אינטליגנציה והצעיר חסר אותה, יש פה פער של ראיית חיים, ניסיון , יכולת יישום וביטוי עצמי כלפי חוץ ובאופן מעשי ועוד ועוד. קיימים אותם פערים שמעלים את הצורך של השולט לכוון וללמד את הנשלטת לנהוג נכון וטוב יותר בתוך המערכת שלהם וגם או בעיקר כלפי עצמה או בהתנהלותה בעולם.
היכן עובר הגבול בין הענשה לגיטימית בבדסמ לסתם אלימות ? – הוא עובר בגבולות שמציבים ה ssc.
יש שולטים שלא יענישו. שרואים בעצמם שווים ונטולי זכות להעניש, הם יצפו שעצם האכזבה שלהם תהווה גורם מזרז ללמידת התנהגות נכונה, כמו בכל מערכת שוויונית אחרת.
אחרים לא יענישו כי אין הם רואים לעצמם זכות להעניש מחוץ למסגרת המשחק המיני. במסגרת המשחק אולי כן יענישו – כל זוג והמתאים לו.
כפי שכתבתי בפתיחה יש גם את אלו שלא מאמינים בעונש, שלא רוצים למחוק ולנקות שולחן אלא בוחרים דווקא כן להשאיר משקע שילמד ויזכיר הלאה מה לא כדאי לעשות....
בל נשכח את אלו ש"אינם מענישים" אולם מביעים את אי שביעות רצונם בהתרחקות, הימנעות, שתיקה, סגירת טלפון או התנתקות – שהם העונש הכי חזק שאפשר לתת לנשלטת, לפחות בעיני.
ומעט מנקודה אישית – מעולם לא כפרתי בזכותו של אדון שהיה או שיש לי להעניש אותי. שפחה אני וקיבלתי באהבה והבנה וניסיתי ללמוד מסיטואציות אלו.
אודה שתמיד ביצעתי בתוכי הערכה אישית למידת הצדק וההגיון של העונש .
לרוב שפטתי את עצמי מאוד לחומרה וכבר שמעתי בעבר את המשפט "למה לי לטרוח כשאת מענישה את עצמך כה טוב..." דבר שמעלה בשאלה את מידת נחיצות העונש (לכל כיוון שהוא).
באם אדוני ידרוש ממני עונש כלשהו, אני קודם כל אציית. הוא יסביר לי מדוע לפני בזמן או אחרי...ואם לאו? עלי מוטלת האחריות לשאול ולברר מדוע וכיצד... קשה? – נכון אין ספק, אבל חייבים. התקשורת היא בסיס למערכת נכונה, מכל סוג שהוא, על אחת כמה וכמה בבדסמ.
כל שנותר לי הוא לקוות הוא כי לא נגיע למקום בו דרישת הציות שלו תהיה משהו שלא אוכל למלא ונאלץ להיפרד בעקבות זאת.
ושוב תוספת עכשווית: נשאלתי באותו שרשור על ההבדל בין אילוף וענישה והנה תשובתי: באילוף יהיה הרבה יותר מקל מגזר , או יותר טוב שוט וגזר , המטרה היא להביא לשינוי התנהגותי חיצוני ומהיר מבלי להתעסק רבות במנגנונים פסיכולוגיים עמוקים יותר.
סטטיסטית הוכח מזמן שבחינוך (בפרט גורי אנוש ) שיטת החיזוקים החיוביים היא עמוקה ויסודית הרבה יותר. היא בעלת השלכות והשפעות לטווח ארוך. ברם, היא גם לוקחת הרבה יותר זמן. נכון במידה רבה יותר לחזק התנהגות קיימת ולתת תמיכה לאגו נבנה וקיים. האם זה רלוונטי עם מבוגרים? - שאלה טובה.
עונשים למרות יעילותם המהירה, באם לא ניתנים נכון עלולים להיות טעונים מאוד ולהשריש רגשות אשם ונחיתות אצל מקבלם. זו הסיבה שהיה לי חשוב לפרט את הדרך בה אני מאמינה שיש לתתם באם בוחרים לפעול כך.

כפי שכתבתי קודם לכן, יש לעצם נתינת העונש יתרונות שלמדתי לקבל עם הזמן.
דבר חשוב נוסף למדתי גם למדתי – יש דברים שעונש לא יפתור, שום עונש שבעולם. הם קשורים במהות והרבה מעבר לכל אקט התנהגותי שיהיה.

תודה למי ששמע, ייעץ, הוסיף ותרם מילים משפטים ורעיונות – אוהבת עד מאוד.
ערגה.
סקיפר
לפני 18 שנים • 13 במאי 2006

ערגה התגובה שלך היתה טוטלית מידי בעיני

סקיפר • 13 במאי 2006
ערגה, אני מכבד את הדרך שלך אבל הדרך שהצעת נראתה לי מאוד טוטלית ובכנות לא לגמרי SSC
נכון שלכל אחד יש SSC שלו אבל היו לי כמה הערות.
אני מכיר נשלטות ותקופה מסוימת היו לי כמה נשלטות.
כיום במערכת החוץ סשנית אני הדומיננטי בבית וקובע את רוב הדברים.
במערכת הסשנית אני נותן לה לפעמים את השליטה.

התגובה שנראתה לי מהתגובות היא של הירוק אפור שתהה על הלגיטימיות של "שולט" לחנך מישהי.
Grey / Green כתב/ה:
אני בעד סוג העונשים המשתמע מההודעות הראשונות: היית ילדה רעה! קריצה. עכשיו מכות בטוסיק!
אני לא מבין למה אני צריך לחנך את הסאביות שלי. אני לא מבין מה שם אותי בעמדה עדיפה, למה אני צריך לחנך אותן יותר מאשר הן אותי. כמו שאומרת באת-כלוב ותיקה, "שליטה מלמטה: זה לא רק רעיון טוב. זה גם עובד."


אפילו אם נקבל את הדעה שלך שהסאבית עצמה מבקשת עונשים מחוץ לסשן ומעדיפה אותם על שיחה והכוונה רגילה בין בני אדם ההמלצות לעונשים לא נראות לי כי הן קצת דומות לדרך שבה אילפתי את הכלב שלי.

ערגה כתב/ה:
[color=blue]
הדרך להעניש באופן נכון (נכון = שיחנך וילמד לעתיד לא שימחק זהות או יפגע) תהיה:
1. העונש יהיה קשור למעשה האסור (סעיף רלוונטי יותר לגילאים צעירים שם קשה לבצע את הקישור הקוגנטיבי, ולא לסביבתנו הבוגרת)

הערה שלי:
בדסמ עושים רק בין בוגרים ולכן העונש לא חייב להיות קשור ישירות למעשה.
למשל עונש הרחקה אף פעם לא קשור ישירות למעשה ורוב השולטים משתמשים בו..

אצל ילדים התאוריות החדשות בחינוך אוסרות לגמרי להעניש.
ילדים מחנכים ושמים להם גבולות ללא "עונשים" שפוגעים בנפשם.


2. העונש יינתן בטווח זמן קצר לאחר ביצוע המעשה האסור, ספירת נקודות וצבירה וחיסול חשבונות אחרי זמן רב מאבדת את האפקט.

שוב הערה: אנשים בוגרים הם לא כלב ששוכח מה עשה זמן קצר אחרי המעשה.
יכולים לדבר גם בפגישה הבאה
.

3. העונש יהיה פרופורציונאלי לחומרת המעשה.

הערה: אם המעשה חמור והעונש חמור אולי במצב כזה צריך לוותר עליו והם צריכים לדבר?

4.חייבים להסביר מה אסור ומדוע. בזמן העונש או מייד לאחריו, אם לא לפניו, הנענשת צריכה להבין על מה היא נענשת, אפילו אם זה "רק כי בא לי" J או על מנת לסמן מעמדות.

5. יש לכוון כיצד כן להתנהג ולא רק מה אסור.

הערה: אם מראש הרעיון הכללי הוא שיודעים גם לדבר ההמלצה הזאת קצת מיותרת.

אסור לתת עונש בזמן כעס כאשר המחשבה אינה בהירה ואין שליטה חזקה ברגשות.

הערה: איך ההמלצה הזאת משתלבת עם ההמלצה הראשונה להגיב מיד אחרי המעשה?

הרי גם במערכת חינוך של בוגר עם ילד, אין הבוגר מלא אינטליגנציה והצעיר חסר אותה, יש פה פער של ראיית חיים, ניסיון , יכולת יישום וביטוי עצמי כלפי חוץ ובאופן מעשי ועוד ועוד.

הערה: הדעה של מומחי חינוך שאסור בכלל להעניש ילדים ואפשר לחנך ולהציב גבולות ללא עונשים.
המחקרים החדשים מראים על פגיעות בנפשם של ילדים שקיבלו עונשים וקוראים להמעיט בהם.
עונש לילד אצל מבוגר נחשב איבוד שליטה אצל הורה והפסיכולוגים משווים אותו להכאת ילדים שגם היא יכולה לקרות אבל מבקשים מהורים לשלוט בעצמם
..

בהקשר אירוטי וBDSM כל אחת ואחד יכול לערוך את הבחירות שלו ולגיטימי שנשלטת שרוצה בעונשים תיצור לה מערכת עם עונשים אבל אז העונשים נקבעים בהתאם למשתתפים כל עוד הם סבירים.
icon_wink.gif ההמלצות שלך נראו לי קרוב לגבול הSSC של התערבות יתר בחיים אבל כל אחד והSSC שלו.

באם אדוני ידרוש ממני עונש כלשהו, אני קודם כל אציית.
הערה: לא יודע מה לומר לך על ההערה הזאת. לא SSC לדעתי
אני חושב שמה שכתבת אחר כך הוא התנאי לציות ולא תקווה שאת מוכנה לוותר עליה.


הוא יסביר לי מדוע לפני בזמן או אחרי...
ואם לאו? עלי מוטלת האחריות לשאול ולברר מדוע וכיצד... קשה? – נכון אין ספק, אבל חייבים.
התקשורת היא בסיס למערכת נכונה, מכל סוג שהוא, על אחת כמה וכמה בבדסמ.
כל שנותר לי הוא לקוות הוא כי לא נגיע למקום בו דרישת הציות שלו תהיה משהו שלא אוכל למלא ונאלץ להיפרד בעקבות זאת.

לסיום: אני מאחל לך שתמיד תהנו ביחד ומקווה שתקבלי את ההערות שלי כראיה אחרת של הדברים.

ערגה.


ההערות המודגשות בתוך הציטוט הן שלי.
סקיפר.
Queencie​(שולטת)
לפני 18 שנים • 14 במאי 2006
Queencie​(שולטת) • 14 במאי 2006
איכשהוא מכל התגובות זו של כחול אפור הכי קרובה לדעתי:
Grey / Green כתב/ה:
אני בעד סוג העונשים המשתמע מההודעות הראשונות: היית ילדה רעה! קריצה. עכשיו מכות בטוסיק!

אני לא מבין למה אני צריך לחנך את הסאביות שלי. אני לא מבין מה שם אותי בעמדה עדיפה, למה אני צריך לחנך אותן יותר מאשר הן אותי. כמו שאומרת באת-כלוב ותיקה, "שליטה מלמטה: זה לא רק רעיון טוב. זה גם עובד."



אם כי אני מסייגת שזה תלוי בסוג הקשר שבו מדובר. בקשר בדסמ"י זוגי, דבריו של כחול אפור מדוייקים בעיניי. אין מקום לדעתי לשולט/ת לחנך את בן זוגה - שני אנשים בוגרים שחיים בזוגיות בעלת צביון בדסמ"י עמוק וטוטאלי ככל שיהיה.
אם בחרו בדינמיקה שבינהם לכנות את הענקת הכאב כ"עונש" לא לכך הכוונה.
אלא הכוונה היא לעצם משמעות החינוך והקניית "חינוך" ע"י השולט/ת.
אני מסכימה עם סקיפר שחינוך מקומו במסגרת ההורית הורה-ילד או האילוף בעלים-כלב.
במערכת זוגית יש שני בני זוג בוגרים בעלי אישיות וערכים, שמצאו שהם מתאימים להקמת זוגיות בינהם. ולכן, כמו בכל מערכת זוגית, כשמתעוררים חילוקי דעות או חיכוכים או אי הסכמות, עליהם להפתר בשיחה וברור ותאום ציפיות, ולא על ידי "חינוך".
לעומת זאת, בקשר בדס"מי שמבוסס על סשנים ושליטה בלבד, קשר שאינו זוגי, השולט/ת מקנה לנשלט/ת את מסגרת השליטה שלה ע"י חינוך ואילוף בדס"מיים - כחלק ממשחק התפקידים של שולט/ת נשלט/ת ולימוד המסגרת והאופי של השליטה בה מעוניינ/ת השולט/ת, כאשר אין פה כוונה לשנות את אופיו/ה של הנשלט/ת מעבר למסגרת הסשן/ים.
במסגרת כזו עשויים להתאים גם "עונשים" של הענקת כאב, במידה ולא בכך עצם ההנאה של הנשלט/ת - אחרת אין כאן ענישה אפילו לא במסגרת משחק התפקידים, או עונשים של התעלמות או מניעה - שמטרתם היא להביא את הנשלט/ת להבנה לגבי הציפיות של השולט/ת ממנו/ה.
במקרים רבים, שהם העדיפים בעיניי, גם במסגרת כזו, עצם הבהרת הציפיות או האכזבה מאי מימושן מהווה "עונש" לנשלט/ת הכמה/ה לרצות את השולט/ת. זוהי לדעתי מהות ה-SSC. הנשלט/ת רוצה להיות שם באופן מלא, לספק ולרצות את השולט/ת ולכן עליו לעשות את הכל כדי למלא את ציפיותיו/ה ממנו/ה ולא לאכזבו/ה.
Grey / Green
לפני 18 שנים • 14 במאי 2006
Grey / Green • 14 במאי 2006
ציטוט: זו של כחול אפור הכי קרובה לדעתי


אני מתכנן עונשים ראויים ברגע זה ממש.
Queencie​(שולטת)
לפני 18 שנים • 14 במאי 2006
Queencie​(שולטת) • 14 במאי 2006
Grey / Green כתב/ה:
ציטוט: זו של כחול אפור הכי קרובה לדעתי


אני מתכנן עונשים ראויים ברגע זה ממש.


icon_redface.gif עיוורון צבעים בשעת לילה מאוחרת ...
קבל תיקון ... אפור ירוק .... computer.gif