מהלילות האלה, שלא ברור איך תגיע אל סופם.

מהלילות האלה, שלא ברור איך תגיע אל סופם.

השרלילית​(פמית מתחלפת) • 29 ביוני 2006

שקט מדי. לבד מדי.
אני באמצע תהליך של שינוי מאוד גדול. משקר לאמת.
לא שיקרתי כבר 14 יום.
בקושי. איכשהו. תמיד כמעט וברגע האחרון מצליחה לשתוק.
נלחמת בדפוס הארוניסטי, ההורס הזה.
ולבד מאוד.

חבריי רחוקים. או מתרחקים.
משפטים קצרים יוצאים ממני. ארבע חמש מילים.
הלילה קשה להחזיק תקווה.
הלילה קשה לנשום.
חזרתי לבית הוריי לפני חודשיים. בגיל 25 עוד מעט, זה לא פשוט.
היום צעקו עלי, עד שבכיתי, ואז עוד קצת, ובאמת - על כלום. ככה זה היה בילדות, נזכרתי לפתע.
מנסה להתמודד, להבין, להכיל.
לא קל להם עם לסבית מוזרה בבית. שנתיים הם יודעים, אבל לחיות עם זה - זה סיפור אחר.

לוחשת לתוך הכרית עכשיו שאסור לי להישבר. אני כבר לא ילדה קטנה, ואני יכולה לעמוד בזה. אם יכולתי לקחת שליטה על חייה ובטחונה של מישהי אחרת, אני יכולה גם לבדידות, גם לצעקות, גם לכאב. אני חזקה. אני אשרוד, אני תמיד שורדת. למרות מילים קשות וצעקות. למרות עלבונות. ויש אנשים שחייהם קשים יותר, והם מחזיקים מעמד. היו תקופות קשות יותר. ולפחות הכאב הזה אמיתי, ואין בי שקרים.
ועדיין, הלוואי שהיה לי מישהו עכשיו שילטף לי את הראש. יש סרט של אמה תומפסון, "שנינות", שבו היא מדברת על רגעים כאלה של kindness. כזה רגע, אני צריכה עכשיו.
מתגעגעת פתאום לכלב שלי, ג'יי ג'יי, שמת לפני כמה שנים, ואם היה פה עכשיו היה בא אליי לחיבוק.
הצורך הזה, לחבק אליי משהו חם ונושם, בלי מילים. בלי להסביר.
רק רציתי לפרוק. אין באמת מישהו שאמור לקרוא את זה, אני אחזיק מעמד, ואין כל מקרה חירום באופק.
רק ללחוש את זה ככה, לאפילה הזו.
לפחות זה אמיתי. זה אולי לא הרבה, אבל זה כל מה שיש לי.

C.

scarlettempress{L} • 30 ביוני 2006

אני לא יודעת כמובן מה קורה בחייך... אבל אני מקווה שהם (החיים) יחייכו אלייך בקרוב. המילים שלך עשו לי עצוב. וגם לראות את הקולר נעלם מהניק שלך. קולרים שנעלמים זה תמיד עצוב לא?
יש אנשים שהמילים שלהם נוגעים בנו ונוצר עניין ואיכפתיות מוזרה כזאת למרות שאין שום היכרות. ואת... תמיד התחשק לי שתכתבי יותר. אבל לא מילים עצובות כל כך...
יש לי התנגדות עקרונית לחיבוקים וירטואליים, אבל אני מקווה שמישהו יחבק אותך באמת.

מזל-טוב

Belisana​(שולטת) • 30 ביוני 2006

לרגל ה-14 יום. מה שאת עושה עם עצמך זה תהליך אמיץ ומזכך.
נראה שכל השאר, כולל החזרה הביתה, יתגמד לעומת התוצאות של התהליך הזה.
ואת כותבת מעניין ומרגש, אשמח לקרוא עוד.

השולט אור​(שולט) • 30 ביוני 2006

שקרים נוצרים בדרך כלל מפחד ומחוסר שליטה, אבל מעבר להרס שהם מחדירים לקשרים, הם גורמים לך לפעמים ללכת לאיבוד מעצמך. הם חומת מגן שהופכת לכדור שלג שמשמיד את כל מה שבדרכו.
קשה להפסיק לשקר. פתאום מרגישים חשופים, מבועתים. אבל ההתמודדות עם האמת שווה הכול. היא מחזירה אותך קודם כל אלייך, אל האמון שאת יכולה לתת בך.
קשה לחזור אל בית ההורים, קשה להיפרד מאהובה, בודד פתאום להתמודד עם הכול בבת אחת.
אבל זה יעבור. הדברים ישתפרו.
ברגע שהאמת תהפוך להרגל תוכלי לבטוח בעצמך ותשדרי את זה גם לעולם. אז גם תוכלי לבוא ממקום של כוח אל מי שתהיה הנשלטת שלך. תוכלי ליצור בה את האמון שהכרחי כל כך לתהליך השליטה וההתמסרות.
אני מאחלת לך הצלחה וכן, אני שולחת חיבוק.

venus in our blood​(שולטת) • 30 ביוני 2006

וואו..

את אמיצה..

כמה שאת אמיצה !

אני חושבת שתהליכים כאלו הם קצת כמו גמילה, גמילה מאהבה, גמילה מהרגלים, גם אהבה היא סוג של סם ממש כמו כל סם אחר, גראס, שקרים, סקס, טבק, קפאין.
והנה את, צעירה, בת 25, מעזה להביט לחיים עמוק עמוק בעיניים, במלוא הכאב, במלוא הישירות ולהתמודד.
פשוט כך.
ואני לא מכירה אותך.
ולא מתיימרת אפילו לדעת עם מה את מתמודדת, אבל אני רואה ומרגישה את האמת מזדקרת מהמילים שלך.
וכן, גם הכאב.
אבל אני רואה שם צמיחה גדולה
ואני רואה שם תהליך
וחוזק,וואו, כמה חוזק ועוצמה
ורוצה לומר לך....קחי נשימה עמוקה, עוד קצת ועוד קצת ותראי אותך, כמה את יפה וחזקה ואמיצה.

ובסופו של התהליך הזה תהיי כ''כ גאה בעצמך, פשוט בגלל מי שאת , ולא רק בגלל מה שאת.
וזה הבדל עצום.

ובעיניי,
זה מדהים.

ובעיניי,
את פשוט יפה וחזקה, כל כך חזקה.

וואי...

פשוט תות{Mistress H} • 30 ביוני 2006

אני כל כך חייה את זה כרגע, ההזדהות שהייתה לי תפסה אותי חזק.
אומנם הוריי לא צועקים עליי על זה, אבל הם בהכחשה.

כואב כל פעם מחדש לשמוע כמה לא מקבלים את הקהילה שלנו, וכשזה בה מההורים אין דבר כואב מזה.

תיהיי חזקה, אנחנו פה תמיד כשתצטרכי.

infinite​(נשלטת) • 30 ביוני 2006

כן זה לא קל אבל ברגעים כאלה אנחנו הכי כנים עם עצמנו ,עם החשבון נפש שלנו , ואני חושבת שבסופו של דבר יוצאים יותר חזקים מזה , עם כל הרגע עצב הקטנים שמלווים אותנו . הרגעי עצב האלה כל כך מוכרים לי אבל לא הייתי מחליפה אותם אפילו ברגע אחד של שקר ולא משנה באיזה נושא . אני כל כך מבינה אותך גם אני חזרתי להוריי לפני שנה ,לאחר שנה מוזרה אבל ,עם כל הרגעי כאב שהיו לי יצאתי מחוזקת , חזרתי לעצמי ואמיתית עם עצמי ועם האנשים בחיי עד הסוף .לא אחליף את זה בשום דבר אחר .למדתי להעריך את האנשים היקרים שכן איתי באש ובמים , כל רגע איתם יקר לי ולא מובן מאליו . גם לי היה כלב פודל שהיה מאד מיוחד ,הוא מת מסרטן לפני כמה שנים . בנתיים כבר יש שני כלבים חדשים אבל שום דבר לא יחליף אותו . הגעגוע שלנו גם הוא חלק מאיתנו
אולי אני נאיבית קצת אבל אני מאמינה שכל דבר בחיים קורה לטובה ולכל דבר יש סיבה .
חיבוק נשמה

Re: מהלילות האלה, שלא ברור איך תגיע אל סופם.

פעם פרח​(נשלטת) • 30 ביוני 2006

התהליך שאת עוברת הוא לא קל ודורש הרבה אומץ ונשמע שאת בדרך הנכונה.
אני מקווה שבסופו של דבר תוכלי למצוא תמיכה ועזרה בתוך המשפחה.
וכמו שראית, גם פה יש לך תמיכה.
חזקי ואמצי.

יקירתי

defluo{BDOC} • 1 ביולי 2006

נתחיל בזה שברור לכולנו שההתמודדות שלך עם השקר והעובדה שאת מכירה בזה ומנסה לשנות- הרי היא מבורכת.

חברייך, מכרייך (איך שלא תרצי להגדיר את החבורה העליזה) יהיו שם בשבילך אפילו אם זה לא נראה ככה כרגע. כולם (א)נשים טובים. מי כמוני וכמוך לדעת את זה.

מהמון בחינות, הנתק הזה שיש כרגע בינך ובין העולם, אולי הוא חיובי, למרות שקשה לראות את החיוביות שלו כשאת ככה בלבד האוסף הזה והמשתיק.

תאספי אל הלבד הזה. לדעתי את צריכה אותו כדי להחלים, כדי לראות באמת מה שאת רוצה לעשות מי שאת באמת רוצה להיות.
באמת. לא בכאילו. הלבד הזה שיש לך עכשיו... ההתמודדות עם ההורים (שלעולם אינה קלה, מי כמוני לדעת) הלבד הזה הוא נחוץ. את חייבת אותו בשביל הנגיעה של עצמך בעצמך. כדי שתדעי שמתחת לכל השקר הזה עוד יש קצת אמת קצת קריאטיביטי אמיתית שמתה לבצבץ החוצה.
אז כן, צריך זמן. וצריך לבד וצריך אפילו את ההתמודדות המזוויעה הזו עם ההורים. כי עוד שבוע ואולי עוד חודש ואולי עוד שנתיים כשתבואי לבקר אותי באוסטרליה, את תהיי חזקה יותר, שברירית יותר, עדינה ואגרסיבית יותר, חיה יותר.

זוהי שעת מבחן, אחד מהמבחנים שהחיים יעמידו בפנייך. ואף אחד לא אמר שזה יהיה קל ואף אחד לא ייתן לך מליון דולר אם תנצחי במטלה הזו ולא משנה כמה תוכניות ריאליטי נראה בטלוויזיה.

LOL

אוהבת המון מותק. כואב לי לראות אותך ככה, אבל באמת (באמת!!) שיהיה טוב.

חיית מחמד • 2 ביולי 2006

אני מקדיש לך את הקטע הבא שקראתי ממש לאחרונה:

...
על כן, אדון יקר, אהב את בדידותך ושא את הכאב שהיא גורמת לך, בקינה יפת צליל. כי הקרובים אליך רחוקים ממך, כך אתה אומר, וזה מראה שמרחב מתחיל להיווצר סביבך. ואם קרבתך רחוקה היא, כי אז מרחבך כבר מצוי בין הכוכבים והוא רב עד מאד. שמח בצמיחתך שלתוכה אינך יכול לקחת עמך שום אדם, וגלה נדיבות לנשארים מאחור... אל תדרוש מהם עצה ואל תצפה להבנה, אבל תאמין באהבה השמורה לך כירושה, והיה בטוח שהיא טומנת לך כוח וברכה שאינך צריך לחרוג מתחומם כדי להרחיק מאד ללכת.
...
אבל בדידותך תהיה לך משען ומולדת גם בנסיבות זרות מאד, ומתוכה תמצא את כל הדרכים שנועדו להיות דרכיך.

(מכתבים אל משורר צעיר, ריינר מריה רילקה. תרגום: עדה ברודסקי)