| RIS |
לפני 18 שנים •
24 בספט׳ 2006
הדרך הארוכה והמתפתלת - 10 סיפורים קטנים
.
הדרך הארוכה והמתפתלת - 10 סיפורים קטנים* (שיפורסמו בקצב משלהם, כאן, בהמשך) פרולוג ...רק כשביקשתָ לראות את תיבת האוצרות הכמוסה שלי, רק אז, ידעתי ששלטונך עלי פרוש במלואו. אני זוכרת איך אמרתָ , אני רוצֶה לראות את אלבום הצילומים שלָךְ מפעם, ומשהו נרעד בי מבפנים כמו שמעולם לא נרעד בי קודם. אני זוכרת בדיוק כמה פסיעות פסעתי מולך כשנפגשנו בפעם שאחרי הפעם הבאה. אני זוכרת את מספרן ואני זוכרת איך אני מנסה לצמצם את המגע בין רגלי והרצפה למינימום. אני זוכרת אותי פוסעת אליך עם האלבום הרועד לי ביד כאילו אני הולכת על מים, כאילו אני מבקשת להצטמצם, להתאיין, להיות קטנה ואוורירית ולא קיימת. אני זוכרת איך התכווצתי מבפנים כשפתחת את האלבום, אפילו שתנועתך היתה עדינה ומתחשבת ועיניך – היודעות להיות כל כך קרות לפעמים – שידרו לי את ה"כן" החם והמחזק שלך. אני זוכרת כמו בחלום את מבטך סורק את התמונות בלא לאבד אף פרט, או קו. הסרטים בשערה של הילדה העלו בך חיוך שהרעיד בי את כל העולמות. הסרטים, הקשת, אני בגן, אני בשמלה פרחונית וחיוך עם גשר.... פתאום נזכרתי איך פעם, כשהיית מאוד קשה אלי והעוצמות לקחו אותי, בכיתי, ואתה חיבקת אותי והמסת אותי ואחר כך ישבנו לשתות קפה ובעודי מעכלת עדיין את מה שהיה, ומתחילה להתמלא פיסות של אושר, אמרת לי פתאום – ככה, out of the blue – -הייתי רוצֶה לחזור בזמן, לפגוש את הילדה שהיית, כמו ז'אן ואלז'ן, לתת לך יד ולעזור לך לנשום הלאה את החיים. ועכשו – כשראיתי אותך מתבונן בילדה העירומה שהייתי – חסרת הגנות ותמימה – עולות בי שוב אותן הדמעות שעלו בי אז, כשאמרת את זה, כשרצתי לשירותים בבית הקפה כדי שלא כל העולם יראה שאני בוכה את הצלקות שאתה מלטף. אני יודעת שביקשת רק את האלבום אבל החרב הלוהטת הזאת שמפרכסת לי בבטן כל פעם שאתה עולה במחשבותי – צירפה גם את תיבת האוצרות שלי, זו ששנים כבר לא פתחתי, שנים כבר שאני לא מעזה להוציא אותה מהקבר שקברתי אותה מתחת לכל הארגזים. אין לי מושג מאיפה שאבתי כוח להתנדב לפרוש בפניך את קמטי הנשמה הקטנים, הקורים האחרונים שעוד נותרו המחברים אותי לאז. אני רק יודעת שבאופן כלשהו ההימנעות מלהתחבר אליהם רק העלתה את ערכם ועכשו לפתוח אותה בפניך היה ההשתחוות העמוקה ביותר שאחווה בחיי. חיוך התפשט לי בפְנים כשראיתי באיזה רוך וזהירות אתה פותח את הקופסה המהוהה שהתחפשה לתיבת שודדי ים מינאטורית. אתה שהיד שלך יכולה להיות כה אכזרית קשה כשאתה פותח א ו ת י – והנה אתה כל כך רגיש לשיירי הסמרטוטים שתראה עוד רגע, כל המזכרות והשרידים של הנשמה של מי שהייתי. נזכרתי שאמרת פעם שהחיבוק הוא לא אקט פיסי, הוא לא משהו שתופס ממדים בעולם הממשי – חיבוק הוא זרימה של מים חיים, של אנרגיה טובה, כן, אבל יותר מזה, חיבוק הוא משהו שמאשר את הקירבה, הוא משהו שאומר "כן!" לקירבה. וכמו שאז הבנתי מאיזה מקום עמוק אני מחובקת, כך גם עכשיו, כשאני רואָה אותך רואֶה את ילדותי קמה אליך לתחיה, כשאני רואה אותך רואה אותי עירומה כפי שמעולם לא חשבתי שאוכל להיות, כשאני קולטת שעיניך רטובות קצת בדיוק כמו שפניך מוארים באור שטרם ראיתי – פתאום הבנתי שבשפתך להיות עירומה משמעו גם להיות מחובקת. *חלקם הגדול של הסיפורים כבר פורסם בעבר בפורטל הבדסם של פולו, בשינויים קלים. הסיפורים יכולים לעמוד בפני עצמם, כל סיפור לחוד, אבל זה יהיה שטחי מדי להתעלם מהעובדה שהם כל כך קשורים ביחד. |
|
|
נאיבית
|
לפני 18 שנים •
24 בספט׳ 2006
המזכרות והשרידים של הנשמה.
RIS, אהבתי את הפרולוג.
נזכרתי בכמה שורות.משיר. את הילד שהייתי אני רואה קרוב כמו את רוב מה שעשיתי אבל שכחתי ממה בכיתי ומה עשה לי טוב... |
|
|
סוד לוחש(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
25 בספט׳ 2006
Re: הדרך הארוכה והמתפתלת - 10 סיפורים קטנים RIS כתב/ה: .
נזכרתי שאמרת פעם שהחיבוק הוא לא אקט פיסי, הוא לא משהו שתופס ממדים בעולם הממשי – חיבוק הוא זרימה של מים חיים, של אנרגיה טובה, כן, אבל יותר מזה, חיבוק הוא משהו שמאשר את הקירבה, הוא משהו שאומר "כן!" לקירבה. וכמו שאז הבנתי מאיזה מקום עמוק אני מחובקת, כך גם עכשיו, כשאני רואָה אותך רואֶה את ילדותי קמה אליך לתחיה, כשאני רואה אותך רואה אותי עירומה כפי שמעולם לא חשבתי שאוכל להיות, כשאני קולטת שעיניך רטובות קצת בדיוק כמו שפניך מוארים באור שטרם ראיתי – פתאום הבנתי שבשפתך להיות עירומה משמעו גם להיות מחובקת. [/color] . כל כך מרגש שאני מחכה להמשך בנשימה עצורה |
|
|
נהגתי להזקיר בעברי
|
לפני 18 שנים •
25 בספט׳ 2006
רגיש ומדהים
מדהים ורגיש.
|
|
|
TooT(נשלטת){פטרוניוס}
|
לפני 18 שנים •
25 בספט׳ 2006
משובח.
|
|
|
גרניקה(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
25 בספט׳ 2006
ממתינה להמשך בכליון עיניים.
האלבום האחרון שלהם מתנגן כאן כבר בפעם השלישית.
בגללך. בזכותך. |
|
|
|
Inside your head
|
לפני 18 שנים •
26 בספט׳ 2006
ממיס. הרכות..
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 18 שנים •
26 בספט׳ 2006
עוד!
עונג צרוף.
|
|
|
Queencie(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
26 בספט׳ 2006
נפלא!
כל כך רגיש ונוגע.... התחברתי במיוחד למשפט שלך: ציטוט: נזכרתי שאמרת פעם שהחיבוק הוא לא אקט פיסי, הוא לא משהו שתופס ממדים בעולם הממשי – חיבוק הוא זרימה של מים חיים, של אנרגיה טובה, כן, אבל יותר מזה, חיבוק הוא משהו שמאשר את הקירבה, הוא משהו שאומר "כן!" לקירבה.
|
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
26 בספט׳ 2006
מרגש
וחובט בנימי הנפש בעדינות ממכרת...
מצפה להמשך. |
|
|