אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חייבת לדעת שאני לא היחידה

The daydreamer
לפני 5 שנים • 3 בפבר׳ 2019

חייבת לדעת שאני לא היחידה

The daydreamer • 3 בפבר׳ 2019
היי, אז ומאז ומתמיד ידעתי שהנושא של השואה איכשהו מחרמן אותי- זוכרת את עצמי בתור ילדה קוראת ''הנער בפיג'מת הפסים'' או את ''הנערים מרחוב מאפו'', רק שלא הבנתי את זה בזמנו.
חשוב לי להבהיר שהשואה עצמה לא מחרמנת אותי (אני מתכוונת, כל מה שקרה שם), אלא תת- נושא, אם אפשר לקרוא לזה ככה, של מחנות הריכוז. אני מתכוונת, מבחינת סוג ההיררכיה של אדונים ועבדים. למשל צפיתי ב- ''ללא גורל'' לא מזמן, והקטע בו הם עומדים במסדר או למשל כשהגרמני מכה אותו... סליחה, אני מצטערת. מקווה שאני לא נשמעת נורא מדי.
אשמח לדעת מה דעתכם על הנושא. האם אני אדם נורא? כי לפעמים אנשים מסביב ממש גורמים לי להרגיש ככה, ולא ממש מצאתי שאלות בנושא באינטרנט.
MyLexicon
לפני 5 שנים • 3 בפבר׳ 2019
MyLexicon • 3 בפבר׳ 2019
את לא הראשונה.
הכרתי פה באתר עוד לפחות שתי נשים נבונות ונפלאות שהעלו בפני מחשבה כזו.
הכל בסדר.
יחסית לכלוב, כמובן (:
נח יאור​(שולט)
לפני 5 שנים • 3 בפבר׳ 2019
נח יאור​(שולט) • 3 בפבר׳ 2019
חלק מהרעיון של בדס"מ זה להבין שאין פנטזיה מינית שהיא "לא בסדר", יש מעשים שהם לא בסדר. זה שאת מתחרמנת מהשואה ומתיאורים של מה שקורה במחנות ריכוז זאת העניין הפרטי שלך ואין עם זה שום בעיה, אם תמצאי פרטנר שיסכים להגשים איתך את הפנטזיות האלה הרווחת - תהני. במי פגעת בזה שעשית את זה?
Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ}
לפני 5 שנים • 3 בפבר׳ 2019
Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 3 בפבר׳ 2019
גם מי שהפנטזיה שלהם היא על פיראטים ועלמות חן, אונס או על עבדים ואדונים אינם מי שמאמינים בשוד ימי, בכוח של גברים על נשים אקראיות בפינה חשוכה בעליונות על הגזע השחור.

אלו פנטזיות והמימוש שלהן איננו דורש ממך לחפש נאצים מאמינים כדי לממש אותן, מספיק למצוא אדם שמעוניין להתנסות איתך.

(דרך אגב, בגרמניה קיים חוק האוסר על שימוש בסמלים נאציים
https://en.m.wikipedia.org/wiki/Strafgesetzbuch_section_86a
)
דרקן ראהל​(נשלט){מית}
לפני 5 שנים • 3 בפבר׳ 2019
פנטזיות מותר על כל דבר. כל דבר יכול להדליק, ממיליון סיבות. אני מכיר אנשים שבאמת חושבים שהשואה נורא מצחיקה, אז מה?
מה שכן, יש מרחק בין פנטזיה למציאות. לפעמים מה שמדליק בראש לא עובד בתכל'ס,זה לא זה. וזה בסדר גמור שיהיו פנטזיות שלא נגשים.
Animus
לפני 5 שנים • 3 בפבר׳ 2019
Animus • 3 בפבר׳ 2019
סליחה מראש, אבל לא הבנתי מה ספציפית מחרמן אותך בשואה.
את מפנטזת על סקס שקורה במהלך השואה? למשל קצין גרמני אונס נערה יהודיה?
או שמחרמן אותך לראות למשל קצין גרמני מכה יהודי כי הוא לא עמד בשורה כמו השאר?
הכוונה שאלימות מחרמנת אותך בלי שאת משתתפת פעילה בפנטזיה ואין בה מין.

כמו שאמרו פה לפני, אין שום דבר רע בפנטזיה.
Ollie​(נשלטת)
לפני 5 שנים • 3 בפבר׳ 2019
Ollie​(נשלטת) • 3 בפבר׳ 2019
אם זה היה חריג מאוד מאוד, לא היו סיפורים אירוטיים על זה.
סווריןן
לפני 5 שנים • 3 בפבר׳ 2019
סווריןן • 3 בפבר׳ 2019
נכון שכמו שכתבו מעלי, פנטזיות בפני עצמן אינן בעייתיות ללא קשר לתוכנן, כל עוד מבחינים בין פנטזיה למציאות אלא ש... זה לא תופס לכל פנטזיה. למשל, מי שמפנטז על ילדים, או על הוצאות להורג ממשיות, או אולי גם על השואה.

תשאלי, מדוע זה רע אם אין נפגעים ממשיים? זה רע כי הדמיון מגיע למקומות שמקשרים בין עונג לבין משהו נוראי שקרה לאנשים ממשיים, ויש בכך זילות בנפגעים בשר ודם, גם אם הם אינם יודעים שזה קורה (וכן, ניתן לפגוע באדם מבלי שהוא יודע שזה קורה - להשתין על קברו למשל..., ולפנטז על השואה קצת דומה למשהו כזה: את לא משתינה על הקבר של מישהו, אבל את מתחככת על המצבה שלו עד שאת גומרת).

בהינתן זה שאת מתגרה מזה, מה עליך לעשות? אני חושב שאין לנו שליטה על מה שמגרה אותנו, אבל יש לנו שליטה על הדרגה בה אנחנו נכנסים לפנטזיה ולמקום שאנחנו נותנים לה. את יודעת שאת מתגרה מהשואה. בסדר. אם זה מפריע לך, אז אל תפתחי את זה לפנטזיה full blown: אל תאונני על זה, אל תחפשי פרטנרים לזה. מדוע? כי כנראה שאת חשה כאן בצרימה (ונכון שתרגישי כאן צרימה - בכך אני חולק על מי שכתבו לך למעלה), ובהינתן האפשרות לממש המון פנטזיות אחרות שמושכות אותך, יש לך חלופות.
טלי35​(שולטת)
לפני 5 שנים • 3 בפבר׳ 2019
טלי35​(שולטת) • 3 בפבר׳ 2019
סוורין היקר, אני לא יודעת להגיד למה אבל אני לא מסכימה איתך.



(מעבר לזה - היא ביקשה לדעת שהיא לא היחידה -והנה ענו לה שהיא לא- ואתה עונה לה מה לעשות כדי לא לאונן ולא להתגרות וממליץ לפנטז על דברים אחרים כי... יש שפע של דברים לפנטז עליהם).


את לא אדם נורא.
ArchAngel​(שולטת)
לפני 5 שנים • 3 בפבר׳ 2019
ArchAngel​(שולטת) • 3 בפבר׳ 2019
אני חושבת שרבים מאיתנו גילו את המיניות הבדס"מית שלהם במקרה, בכל מיני אירועים בילדות שהיה בהם ביטוי לכוחניות שתפסו לנו את תשומת הלב, ומאז הפכו למוקד העניין המיני שלנו כי זה מה שהיה הכי קרוב לבדס"מ שיכולנו לחוות באותה תקופה וזה פשוט נטבע בנו.
כשאת ילדה, את עוד לא יודעת מה זה בדס"מ, אין לך ולא אמור להיות לך בן זוג להתנסות איתו, אין לך גישה לשום מרחב קהילתי וירטואלי או מציאותי ללמוד ממנו.
הדרך היחידה שלך להיחשף לאלמנטים בדס"מיים זה רק במקרה, דרך איזכורים תרבותיים, היסטוריים או יום-יומיים שונים שנקלים בדרכך.
במקרה שלך, נתקלת באיזכור הזה לראשונה בספר "הנער בפיג'מת הפסים" זה הדליק אותך, כי הכוחניות הזו היא חלק מהמיניות שלך (שקודם לא הייתה לך הזמנות להיות מודעת לה). אז את מתרגשת וקוראת את הספר שוב ושוב, ואז מסתקרנת ומחפשת עוד ספרים/סרטים בנושא ומעמיקה בתיאורים, לא כי את איזו נאצית שנעים לה לקרוא על ג'נוסייד, אלא כי את אוהבת את אלמנט הכוחניות הזה שאת מגלה שהוא חלק המיניות שלך, וזאת הצורה הכי קרובה לסשן בדס"מי שאת יכולה לחוות אותו כרגע, אז את רוצה עוד ממנו.
וכך נוצר שדימוי הזה של השואה גדל לתוך המיניות שלך ככל שאת מתעמקת בו יותר, ובטח שאם נתת לעצמך לאורך הדרך חיזוקים חיוביים בצורת אוננות עד אורגזמה על הפנטזיות הללו.
באותה מידה, אם היה נופל לידייך ספר קומיקס שבו היה מתואר אלמנט בדס"מי, למשל אם היית קוראת שבטמן חוטף מישהי לתוך מערת העטלף שלו וקושר אותה וזה היה מדבר אליך, אז היית מפתחת אובססיה/עולם פנטזיוני שסובב סביב גיבורי-על ולא סביב השואה.
(הקטע עם בטמן זה סיפור אמיתי של מכרה נשלטת שלי שגילתה על עצמה ככה. לא אכפת לה מגיבורי-על כמו שלך לא אכפת מהנאצים, אבל העולם המיני שלה נשען על אלמנטים מ- Dc Comics בדיוק כמו ששלך נשען על אלמנטים מהשואה, כי אצל שתיכן זאת הייתה הצורה שבה באה לידיעתכן המשיכה שלכן לאמלנטים בדס"מיים, וזאת גם הייתה הצורה היחידה שחשבתן שדרכה ניתן לחוות אלמנטים אלו, במשך כמה שנים טובות שנפלו בדיוק על תקופת ההתבגרות וגיבוש הזהות ובפרט המינית).
    התגובה האהובה בשרשור