לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מה מקור הצורך בלהרגיש כאב פיסי?

↑ ↓
offline
לפני 3 חודשים • שני, 4 במרץ 2019, בשעה 23:03

מה מקור הצורך בלהרגיש כאב פיסי?

offline • שני, 4 במרץ 2019, בשעה 23:03
מישהי יכולה לפרוט למילים מה מקור הצורך בלהרגיש כאב פיסי יזום?
LUNA and DADDY
לפני 3 חודשים • שלישי, 5 במרץ 2019, בשעה 03:27
LUNA and DADDY • שלישי, 5 במרץ 2019, בשעה 03:27
אצלי זאת התחושה שמישהו שאני אוהבת מחליט להכאיב לי ולתת לי לסבול ואני אקבל את הבחירה שלו ואני צריכה לעמוד בזה וזה מסמל את העומק והמאמץ להראות לו מה אעשה בשבילו ומה אעשה כדי להיות איתו.
מגיל קטן כשהייתי מאוננת הייתי מפנטזת על מישהו שעושה לי דברים בכח וביניהם מעניק לי כאב ואני סופגת ומקבלת והוא גאה בי. זה גם גירה אותי והיה הכי טבעי. מדברת איתך על גיל שלא מבינים מה זה אוננות בכלל..
Lanya Colson
לפני 3 חודשים • שלישי, 5 במרץ 2019, בשעה 14:14
Lanya Colson • שלישי, 5 במרץ 2019, בשעה 14:14
אני חושבת שיש כאן מספר שאלות שונות:
האחת היא לגבי המקור של הצורך, או הסיבה שלו, שאלה שמנסה להבין מדוע חלק מהאנשים אוהבים כאב, וחלק מהאנשים לא.
אני לא יודעת לענות לגבי המקור, או הסיבה. אני חושבת שמקור באופן כללי הוא מושג בעייתי, וזה מאוד תלוי באיזה מערכת של משמעויות אנו משתמשים כדי להבין את האדם (פיזיולוגית, חברתית, פסיכולוגית, דתית, רוחנית וכיו"ב).

שאלה נוספת נוגעת במטרות של הכאב, מדוע אנחנו אוהבים כאב או מבקשים אותו, ומה הוא נותן לנו. זו שאלה קצת אחרת.
גם כאן, התשובות יכולות להיות רבות ומגוונות. חלק מהאנשים ידברו על שחרור אנדורפינים כתגובה לכאב פיזי ותחושת הריחוף ואושר שנגרמת. חלק ידברו על גירוי מיני. חלק יכאבו מתוך התמסרות לאחר, וניסיון להביע התמסרות זו, או לגרום לאחר עונג. הרבה אפשרויות ישנן.

אני יכולה לעהות רק לגבי עצמי:
אין לי מושג מה מקורה של הנטיה.
כמקבלת, אני חושבת שאני שואבת בעיקר עונג פיזי (אנדורפינים ושות')
כנותנת, אני מתגרה מינית מהרשות לעשות מעשה תוקפני ואסור מבחינה חברתית, ומתרגשת מהעובדה שמישהו מתמסר לי מספיק כדי להסכים לגרום לי את העונג הזה, על חשבון הנוחות הפיזית שלו.
    התגובה האהובה בשרשור
Sm Art​(נשלט)
לפני 3 חודשים • שלישי, 5 במרץ 2019, בשעה 15:18
Sm Art​(נשלט) • שלישי, 5 במרץ 2019, בשעה 15:18
כתבתי בעבר על המאצילים הטובים ,ועל המאצילים הרעים שקיימים בגלקסיות הניזונות ממעשי בני האדם בכדור הארץ
פעולה רעה ,כאב וכדו ,נותנת מזון למאצילה רעה בגלקסיה מסוימת ,וכן על זה הערך להיפך .
ברור לי ,לחלוטין שבשלבים אילו של התכתובת בינינו ,לא כולם יבינו את נושא המאצילים והגלקסיות .

אז אתן לכם שעורי בית .
ותתרשמו מה 5 סרטונים .
ונמשיך משם ,

כל אחד בקצב שלו ,בלי למהר
יש סבלנות ,ובשפע


תהינו מההליך .....

https://www.youtube.com/watch?v=3uJAAmgXSwA&list=PLrWFWheUYW1x9o6kB-LlB_9tlqTWtAce8&index=4
James Bondage​(מתחלף)
לפני 3 חודשים • שלישי, 5 במרץ 2019, בשעה 23:13
James Bondage​(מתחלף) • שלישי, 5 במרץ 2019, בשעה 23:13
אני לא יודע את התשובה לשאלה הזאת, אבל אני אוסיף תשובות לא-טריואליות שפגשתי לאורך השנים וגרמו לי לחשוב:

א. הסבר אבולוציוני (1)

אבולוציונית, פרט היה עובר דרך הרבה דברים לא נעימים בחייו - לדוגמא, רעב, מאמץ פיזי, וגם כאב. כתוצאה מזה, הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה שלנו התחילו "להסתמך" על הדברים האלה -- מכיוון שהם תמיד היו שם, באותה צורה שבה הפיזיולוגיה שלנו מסתמכת על ויטמין-סי באוכל כי הוא תמיד שם (רוב גדול של היונקים מייצרים לעצמם את הויטמין הנ"ל, ולא צריכים אותו מהסביבה). בסביבה שבה התפתח האדם לא היה מזון זמין כמו היום, ולכן יש תהליכים פיזיולוגיים חיוניים שהתפתחו אבולוציונית ביחד עם תקופות של מחסור באוכל - ושהדרך להפעיל אותם היום היא צום*.

כנ"ל, החיים שלנו היום בטוחים להפליא. אנחנו לא נלחמים על החיים כמעט אף פעם, לא נופלים מעצים בזמן טיפוס במטרה לקטוף פירות, לא בורחים מטורפים ולא רודפים אחרי טרף - למרות שהיסטורית, זה היה חלק מהיומיום. הטענה האבולוציונית טוענת שהחיבה לספורט תחרותי, משחקי כדור וכו' - היא אינהרנטית והיא הביטוי המודרני של הצורך האבולוציוני לבצע את הדברים האלה לטובת חיים ומוות, לבד או בשיתוף פעולה.

לפי הגישה הזאת, בדס"מ הוא הביטוי המודרני למחסור באירועי שיחרור אדרנלין ואנדורפינים שהם חלק מהחיים - כמו אצל חלק מהאנשים נסיעה במהירות גבוהה על אופנוע.

ב. הסבר אבולוציוני (2) - יותר לקוקהולדים וצורך לשרת, פחות לכאב

היסטורית בחזרה לימי קופי-האדם, כנראה שהמבנה החברתי ההיררכי היה של שליט אלפא ו/או שליטת אלפא, שמקבלים מה שהם רוצים משאר השבט, כמה פרטי "ביטא", שמחכים להזדמנות להיפך לאלפא, ושאר השבט (בדרגות היררכיה שונות). עדיין רואים בחברות של קופי אדם ארועים שבהם כל העדר עומד ומריע לזכר אלפא מרביע נקבות. יש שטוענים שמבנה חברתי כזה (אלפא / לא אלפא) הוא טבעי, ואצל חלק מהאנשים פורץ החוצה כפטיש קוקהולד. קיים ספר בשם Sex at dawn ** שמציג את הזוית הזאת, ולמיטב זכרוני יש בו גם התייחסות לבדסם וכאב -- אם כי, קראתי תקציר ולא את הספר כולו, אני לא יכול להמליץ מיד ראשונה.

ג. הסבר פרוידיאני / יונגיאני

לא מרגיש שאני יכול לייצג אותו, האמ;לק הוא סקסואליזציה של טראומה, ולכל צורך מעשי - מחלה שצריך להתמודד איתה, יותר פירוט תוכלי למצוא בפוסטים של פור גוד / FOR GOOD ז"ל (היו לו שני ניקים, אחד עברי ואחד אנגלי, כתב ובלגג לסירוגין בשניהם) ושל Bagel יבדלט"א.

-----

למען הסר ספק, אף אחד מההסברים האלו לא מדעיים - אין באמת אפשרות לפסול אותם, ואפילו לו למצוא להם תמיכה ע"י מבחנים - הם בגדר דת, וכמו כל דת - יתכן שיתאימו לך ויתכן שלא.



* - מי שמעוניין, חפשו חומר על ד"ר ולטר לונגו Dr. Valter Longo, לדוגמא https://www.haaretz.co.il/news/health/new-research/.premium-1.2899259

** - https://en.wikipedia.org/wiki/Sex_at_Dawn
הוא​(שולט)
לפני 3 חודשים • רביעי, 6 במרץ 2019, בשעה 01:05
הוא​(שולט) • רביעי, 6 במרץ 2019, בשעה 01:05
יש לא מעט שניתקו עצמן מרגש, מעצמן.
חלקן מכאיבות לעצמן או חותכות עצמן
מיכלול של שנאה עצמית הרס עצמי
חלקן מתעלות את זה לקרזיס רגשי
דרך יחסי שליטה. אצל מרביתן זו הדרך היחידה
להרגיש להתחבר לכאב הנפשי הגדול שמלוה אותן.
סווריןן
לפני 3 חודשים • רביעי, 6 במרץ 2019, בשעה 05:45
סווריןן • רביעי, 6 במרץ 2019, בשעה 05:45
עבורי הכאב הוא רק כלי אחד דרכו מתנגנת המוסיקה של ההשפלה. כאב בפני עצמו לא עושה לי כלום. השפלה עשויה להפעיל אותי מבלי שהיא כרוכה בכאב. כמו כן תמיד אופעל יותר מכאב נפשי בהשוואה לכאב פיסי.
אולי בגלל זה במזוכיזם יש משהו כל כך מילולי. המלים, והנימה בה הן נאמרות, הן לב הסיטואציה, בין אם היא כרוכה בכאב בין אם לאו.