שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מה מקור הצורך בלהרגיש כאב פיסי?

offline
לפני 5 שנים • 4 במרץ 2019

מה מקור הצורך בלהרגיש כאב פיסי?

offline • 4 במרץ 2019
מישהי יכולה לפרוט למילים מה מקור הצורך בלהרגיש כאב פיסי יזום?
LUNA and DADDY
לפני 5 שנים • 5 במרץ 2019
LUNA and DADDY • 5 במרץ 2019
אצלי זאת התחושה שמישהו שאני אוהבת מחליט להכאיב לי ולתת לי לסבול ואני אקבל את הבחירה שלו ואני צריכה לעמוד בזה וזה מסמל את העומק והמאמץ להראות לו מה אעשה בשבילו ומה אעשה כדי להיות איתו.
מגיל קטן כשהייתי מאוננת הייתי מפנטזת על מישהו שעושה לי דברים בכח וביניהם מעניק לי כאב ואני סופגת ומקבלת והוא גאה בי. זה גם גירה אותי והיה הכי טבעי. מדברת איתך על גיל שלא מבינים מה זה אוננות בכלל..
Lanya Colson
לפני 5 שנים • 5 במרץ 2019
Lanya Colson • 5 במרץ 2019
אני חושבת שיש כאן מספר שאלות שונות:
האחת היא לגבי המקור של הצורך, או הסיבה שלו, שאלה שמנסה להבין מדוע חלק מהאנשים אוהבים כאב, וחלק מהאנשים לא.
אני לא יודעת לענות לגבי המקור, או הסיבה. אני חושבת שמקור באופן כללי הוא מושג בעייתי, וזה מאוד תלוי באיזה מערכת של משמעויות אנו משתמשים כדי להבין את האדם (פיזיולוגית, חברתית, פסיכולוגית, דתית, רוחנית וכיו"ב).

שאלה נוספת נוגעת במטרות של הכאב, מדוע אנחנו אוהבים כאב או מבקשים אותו, ומה הוא נותן לנו. זו שאלה קצת אחרת.
גם כאן, התשובות יכולות להיות רבות ומגוונות. חלק מהאנשים ידברו על שחרור אנדורפינים כתגובה לכאב פיזי ותחושת הריחוף ואושר שנגרמת. חלק ידברו על גירוי מיני. חלק יכאבו מתוך התמסרות לאחר, וניסיון להביע התמסרות זו, או לגרום לאחר עונג. הרבה אפשרויות ישנן.

אני יכולה לעהות רק לגבי עצמי:
אין לי מושג מה מקורה של הנטיה.
כמקבלת, אני חושבת שאני שואבת בעיקר עונג פיזי (אנדורפינים ושות')
כנותנת, אני מתגרה מינית מהרשות לעשות מעשה תוקפני ואסור מבחינה חברתית, ומתרגשת מהעובדה שמישהו מתמסר לי מספיק כדי להסכים לגרום לי את העונג הזה, על חשבון הנוחות הפיזית שלו.
    התגובה האהובה בשרשור
Sm Art{☆Sm}
לפני 5 שנים • 5 במרץ 2019
Sm Art{☆Sm} • 5 במרץ 2019
כתבתי בעבר על המאצילים הטובים ,ועל המאצילים הרעים שקיימים בגלקסיות הניזונות ממעשי בני האדם בכדור הארץ
פעולה רעה ,כאב וכדו ,נותנת מזון למאצילה רעה בגלקסיה מסוימת ,וכן על זה הערך להיפך .
ברור לי ,לחלוטין שבשלבים אילו של התכתובת בינינו ,לא כולם יבינו את נושא המאצילים והגלקסיות .

אז אתן לכם שעורי בית .
ותתרשמו מה 5 סרטונים .
ונמשיך משם ,

כל אחד בקצב שלו ,בלי למהר
יש סבלנות ,ובשפע


תהינו מההליך .....

https://www.youtube.com/watch?v=3uJAAmgXSwA&list=PLrWFWheUYW1x9o6kB-LlB_9tlqTWtAce8&index=4
James Bondage​(מתחלף)
לפני 5 שנים • 5 במרץ 2019
James Bondage​(מתחלף) • 5 במרץ 2019
אני לא יודע את התשובה לשאלה הזאת, אבל אני אוסיף תשובות לא-טריואליות שפגשתי לאורך השנים וגרמו לי לחשוב:

א. הסבר אבולוציוני (1)

אבולוציונית, פרט היה עובר דרך הרבה דברים לא נעימים בחייו - לדוגמא, רעב, מאמץ פיזי, וגם כאב. כתוצאה מזה, הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה שלנו התחילו "להסתמך" על הדברים האלה -- מכיוון שהם תמיד היו שם, באותה צורה שבה הפיזיולוגיה שלנו מסתמכת על ויטמין-סי באוכל כי הוא תמיד שם (רוב גדול של היונקים מייצרים לעצמם את הויטמין הנ"ל, ולא צריכים אותו מהסביבה). בסביבה שבה התפתח האדם לא היה מזון זמין כמו היום, ולכן יש תהליכים פיזיולוגיים חיוניים שהתפתחו אבולוציונית ביחד עם תקופות של מחסור באוכל - ושהדרך להפעיל אותם היום היא צום*.

כנ"ל, החיים שלנו היום בטוחים להפליא. אנחנו לא נלחמים על החיים כמעט אף פעם, לא נופלים מעצים בזמן טיפוס במטרה לקטוף פירות, לא בורחים מטורפים ולא רודפים אחרי טרף - למרות שהיסטורית, זה היה חלק מהיומיום. הטענה האבולוציונית טוענת שהחיבה לספורט תחרותי, משחקי כדור וכו' - היא אינהרנטית והיא הביטוי המודרני של הצורך האבולוציוני לבצע את הדברים האלה לטובת חיים ומוות, לבד או בשיתוף פעולה.

לפי הגישה הזאת, בדס"מ הוא הביטוי המודרני למחסור באירועי שיחרור אדרנלין ואנדורפינים שהם חלק מהחיים - כמו אצל חלק מהאנשים נסיעה במהירות גבוהה על אופנוע.

ב. הסבר אבולוציוני (2) - יותר לקוקהולדים וצורך לשרת, פחות לכאב

היסטורית בחזרה לימי קופי-האדם, כנראה שהמבנה החברתי ההיררכי היה של שליט אלפא ו/או שליטת אלפא, שמקבלים מה שהם רוצים משאר השבט, כמה פרטי "ביטא", שמחכים להזדמנות להיפך לאלפא, ושאר השבט (בדרגות היררכיה שונות). עדיין רואים בחברות של קופי אדם ארועים שבהם כל העדר עומד ומריע לזכר אלפא מרביע נקבות. יש שטוענים שמבנה חברתי כזה (אלפא / לא אלפא) הוא טבעי, ואצל חלק מהאנשים פורץ החוצה כפטיש קוקהולד. קיים ספר בשם Sex at dawn ** שמציג את הזוית הזאת, ולמיטב זכרוני יש בו גם התייחסות לבדסם וכאב -- אם כי, קראתי תקציר ולא את הספר כולו, אני לא יכול להמליץ מיד ראשונה.

ג. הסבר פרוידיאני / יונגיאני

לא מרגיש שאני יכול לייצג אותו, האמ;לק הוא סקסואליזציה של טראומה, ולכל צורך מעשי - מחלה שצריך להתמודד איתה, יותר פירוט תוכלי למצוא בפוסטים של פור גוד / FOR GOOD ז"ל (היו לו שני ניקים, אחד עברי ואחד אנגלי, כתב ובלגג לסירוגין בשניהם) ושל Bagel יבדלט"א.

-----

למען הסר ספק, אף אחד מההסברים האלו לא מדעיים - אין באמת אפשרות לפסול אותם, ואפילו לו למצוא להם תמיכה ע"י מבחנים - הם בגדר דת, וכמו כל דת - יתכן שיתאימו לך ויתכן שלא.



* - מי שמעוניין, חפשו חומר על ד"ר ולטר לונגו Dr. Valter Longo, לדוגמא https://www.haaretz.co.il/news/health/new-research/.premium-1.2899259

** - https://en.wikipedia.org/wiki/Sex_at_Dawn
הוא​(שולט)
לפני 5 שנים • 5 במרץ 2019
הוא​(שולט) • 5 במרץ 2019
יש לא מעט שניתקו עצמן מרגש, מעצמן.
חלקן מכאיבות לעצמן או חותכות עצמן
מיכלול של שנאה עצמית הרס עצמי
חלקן מתעלות את זה לקרזיס רגשי
דרך יחסי שליטה. אצל מרביתן זו הדרך היחידה
להרגיש להתחבר לכאב הנפשי הגדול שמלוה אותן.
סווריןן
לפני 5 שנים • 6 במרץ 2019
סווריןן • 6 במרץ 2019
עבורי הכאב הוא רק כלי אחד דרכו מתנגנת המוסיקה של ההשפלה. כאב בפני עצמו לא עושה לי כלום. השפלה עשויה להפעיל אותי מבלי שהיא כרוכה בכאב. כמו כן תמיד אופעל יותר מכאב נפשי בהשוואה לכאב פיסי.
אולי בגלל זה במזוכיזם יש משהו כל כך מילולי. המלים, והנימה בה הן נאמרות, הן לב הסיטואציה, בין אם היא כרוכה בכאב בין אם לאו.
Temporalis​(מתחלף)
לפני 5 שנים • 3 בספט׳ 2019
Temporalis​(מתחלף) • 3 בספט׳ 2019
קודם כל, כמו שכתב למעלה "הוא", זאת דרך להדחיק רגש, או דרך להרגיש רגש שהודחק. הדחקה של רגש הופכת אותנו לקהים יותר, ולסף הגירוי שלנו ולעלות, ואז כדי לחוש משהו אנחנו צריכים גירויים חזקים יותר ואפילו כואבים. מלבד זאת, כאב ריגשי מודחק בפנים יכול להיות משוקף על ידי חיפוש של כאב בחוץ, מין דרך להגיד לעצמך ולעולם - הנה, זה הכאב שיש לי בפנים, רק שאני לא מצליח להוציא את זה החוצה
נשלטת שולטת בנפשה
לפני 5 שנים • 4 בספט׳ 2019
נשלטת שולטת בנפשה • 4 בספט׳ 2019
אני סבורה שהצורך לקבל כאב פיזי, קשור להלקאה עצמית. סוג של "עונש" על חוסר ריצוי עצמי או סביבתי.
וגם אולי כהמשך להתעללות שנחוותה בעבר ולא טופלה כראוי.
Bagel
לפני 5 שנים • 4 בספט׳ 2019
Bagel • 4 בספט׳ 2019
השפלה היא לדעתי גם כאב, כאב לב.

הקסם של הבדסמ הוא אלכימי, טמון ביכולת להפוך כאב וסבל לעונג, זאת מהות הסטיה - להסיט את הנורא מכל (עונש פיזי, השפלה נפשית) לנתיב אחר.

מקור הצורך להרגיש כאב הוא בדרך כלל נפשי וקשור לאיך שהאדם רואה את עצמו (ראוי לעונש, לא זכאי לעונג), ומצד שני הכאב הוא גם סטימולנט, הוא מעורר ומזרים את הדם וברגע שמוצאים דרכים נפשיות ״להקטין״ את החרדה הנפשית שקשורה אליו אז הוא גם מהנה. לא רק בבדסמ, גם כשאוכלים סחוג או יושבים בסאונה.

הקשר עם הכאב יכול גם לבטא צורך אובססיבי של האדם להזיק לעצמו, לא רק סטירות ומכות, לא רק השפלות במסגרת משחקי מין, אלא דברים אמיתיים שמשפיעים על החיים - הרס עצמי. התמכרות לכאב, הרצון בעוד כאב, ללכת רחוק, יצירת קשרים עם אנשים סוציופטים, היקלעות למצבים מסוכנים ועוד.

הכאב נמצא בכל מקום בחיים, לא קיימים חיים בלי כאב, לא קיים אדם שלא מפחד מכאב. אם כך לא מפליא שאחד מאבות המזון של הקיום האנושי מצא את דרכו אל המיניות, הרי אין כמעט נושא או יסוד שלא מתקיים בתוך המיניות האנושית.