starduskonfire
|
לפני 3 שנים •
2 ביולי 2021
Kitty frank כתב/ה: ראיתי אתמול ראיון של ג'יי-זי אצל לטרמן. ג'יי-זי מסביר באנקדוטה למה הבת שלו כל-כך בטוב: יום אחד היא היתה ברצף דיבור אינסופי, והוא זירז אותה לכיוון האוטו באגרסיביות קלה, כי הם איחרו לבית הספר.
אחר כך, באוטו היא אמרה לו ''אבא, לא אהבתי את איך שדיברתי אליי קודם''. הבעיה בעיני, גם ב'סטירה פה ושם' הזה לתת לילדים כלים לדבר על זה שפגעו בהם. כי אם זאת רק סטירה כשחייבים, ואתם בעצם הורים ממש טובים, אז אין באמת למי להגיד את זה ושיקשיבו נכון? אין דרך קצת להעניש הורים כמו ילדים נכון? קצת, שיבינו את הפואנטה ויתנו לילד להרגיש שומעים אותו. שיש לו קול. פה בעיני הטראומה מתחילה, כשאין לך איך לדבר על זה. במעט הפעמים שלאבא שלי התפלקה סטירה ניסיתי להגיד לאמא שלי בעדינות שזה הזמן לאחוות הנשים המפורסמת שלה ושתציב את הגבול לאבא שלי בשמי. זה שהיא לא עשתה את זה נשארה הפגיעה יותר גדולה מהסטירות. ואי כמה מדוייק מה שכתבת! זה נוגע בדיוק בנקודה שדיברתי עליה, על ההרס מערכת יחסים שאלימות במשפחה גוררת. המכה הפיזית אולי תחלוף ואולי לא תהייה טראומה. אבל השאלות לגבי "איך זה שלא הגנו עלי?" "למה לא התנצלו?" "למה אמא אף פעם לא צעקה עלי מול זרים, אבל צרחה את הנשמה כשאף אחד לא ראה?" "איך זה שלימדו אותי שאלימות היא אף פעם לא הפתרון, אבל היא הפתרון הכי יעיל נגדי?" "למה ההורים יכולים להעניש אותי, אבל אני לא יכול להעניש אותם?" וכו וכו.. השאלות האלו יכולות לקבל מענה דרך איזה תפיסת עולם "נוחה" סטייל "חוסך שבטו שונא בנו" , או ההורים שלי פשוט "מדור כזה, שלא ידע אחרת" או כמו שמר דרקן מתעקש שנכיר בכך "שלכל אדם יש מגבלות, וחלילה שנצלוב אותם על כך" הבעייה שהתפיסות האלו הם בסך הכל צליל שאנשים עושים עם הפה שלהם במטרה להתחמק מהדבר האמיתי שעומד מאחורי כל העניין, וזה נושא לקיחת האחריות. בחרתם להביא ילד, זו בחירה, זו אחריות. חשוב לכם להרגיש בסופו של יום שאתם הורים טובים מספיק, שלא יאשימו אתכם, שלא דפקתם את הילד. אבל הפחד הוא ממה יגידו אחרים הרבה יותר ממה יגיד או יחווה הילד. את הילד תמיד יש זמן לסבן, לעשות לו גס לייטינג, ללמד אותו שמה שחשוב באמת זה לתת כבוד, שלהתחצף זה הדבר הכי נורא בעולם, להיות ביקורתי כלפי ההורים?? למה מי אתה בכלל, תגיע בעצמך להיות הורה תראה שגם אתה תהייה אותו דבר! ברגע שמשנים פרדיגמה, ברגע שמפסיקים עם התירוצים וההצדקות, האמת יחסית פשוטה. אין סיבה להרביץ, אין סיבה לצעוק, אין סיבה לעשות מניפולציה. ולפעמים אנחנו כושלים, אז הדבר המתבקש הוא לקחת אחריות, להתנצל, להבטיח שזה לא יקרה שוב. וללמד את הילדים שהם לא אמורים להבליג ולהפנים אשמה על הכשלונות החינוכיים של ההורים שלהם. |
|
|
Kitty frank
|
לפני 3 שנים •
2 ביולי 2021
היי איכבוד, פסטטט
בלי מחקרים, או מספרים, או סטטיסטיקות. ככה מחיי- אני לא חושבל שאי מכירה אף אחד מעל גיל 60 שלא מתמודד עם המון טראומות ילדות. הקונספט של רווחה, ואחריות הורית של 2 ההורים וזכויות הילד זה דבר כל כך חדש. |
|
|
king ddm(שולט)
|
לפני 3 שנים •
3 ביולי 2021
Kitty frank כתב/ה: היי איכבוד, פסטטט
בלי מחקרים, או מספרים, או סטטיסטיקות. ככה מחיי- אני לא חושבל שאי מכירה אף אחד מעל גיל 60 שלא מתמודד עם המון טראומות ילדות. הקונספט של רווחה, ואחריות הורית של 2 ההורים וזכויות הילד זה דבר כל כך חדש. לא כל זה היה עוד בשנות 20 פשוט משבר כלכלי ערס הכל. חקיקה קבר את , דבר שני לא רוצה לעשות אם זה כי פשוט זה יותר כל . |
|
|
deckard
|
לפני 3 שנים •
3 ביולי 2021
מחקר מעניין, תודה.
למי שקרא את המחקר ולא רק את הכותרת האם יש גם התחייסות לסוגי ענישה אחרים? לדוגמא: לא להרשות לשחק בצעצועים לזמן מוגבל, למנוע צפייה בטלוויזיה, להעמיד בפינה, להושיב על כיסא וכו'... |
|
|
|
starduskonfire
|
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
"לדוגמא: לא להרשות לשחק בצעצועים לזמן מוגבל, למנוע צפייה בטלוויזיה, להעמיד בפינה, להושיב על כיסא וכו'..."
לא קראתי את המחקר, אבל מסקרן אותי מנקודת מבט של הגיון בריא, למה לא לנסות את הטכניקה הזו קודם כל על בת הזוג, ולראות אם זה עובד ומה ההשלכות. אם אתה מצליח לשפר את ההתנהגות של בת הזוג שלך דרך זה שאתה משנה את הסיסמה בנטפליקס, מעמיד אותה בפינה, או כופה עליה ישיבה בכיסה (כל זה ללא שימוש במילת בטחון). תמיד אפשר אחר כך לתרגם את התוצאות לילד, ואם בילית לילה בתחנת המשטרה אז תמיד אפשר לחשב מסלול מחדש. |
|
|
Anomar
|
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
Dan_Kap כתב/ה: @MantalFreedom עד כמה הסטירה לדעתך היתה החצנה של התסכול של אבא שלך מהמעשים והבחירות שלך ועד כמה היא היתה אמצעי חינוכי שהוא בחר בו בצורה מודעת כדי להבהיר לך משהו?
האם יתכן שהיה בתגובה הזו תמונת ראי של תגובות דומות של ההורים שלו מולו? במבט לאחור, אילו עוד כלים עמדו לרשותו כדי להבהיר לך שעשית משהו שהוא אור אדום גדול ולעזור לך לשנות כיוון וגישה? וכיום, ממקום של הורה, איך אתה חושב שנכון לגשת לאירוע כזה מול בן/ת שלך? לא יודע אם זה ראי, או שיפור משמעותי מדורות קודמים, אבל ההורים שלו היו נוהגים באלימות קצת יותר משמעותית מסטירה, (כפי שהיה מקובל בארץ ממנה באו) אז בין להצליף עם חגורה לסטירה יש הבדל משמעותי בעיני, הסטירה בסופו של דבר לא פגעה בי לא פיזית ולא מנטלית, ולא השאירה סימן ולו לשנייה, ואחרי כמה דקות גם לא כאבה. יכול להיות שעמדו לרשותו כלים אחרים, טובים יותר \ יעילים פחות זה לא משנה. וכיום ממקום של הורה, אם הבן שלי יעשה משהו שהוא קיצוני ועובר גבול בעיניי, יש סיכוי שאפעל כמוהו. והדבר האחרון שאעשה זה לפגוע בילד שלי, או בכל ילד בעצם. ולגביי ההוא שכל פעם משווה ושואל אם היינו פועלים ככה כלפיי בת הזוג, זה לא משנה אם היא לוקחת אחריות או לא לוקחת אחריות על מעשיה, בנאדם בוגר והגיוני אמור לדעת גבולות ואחריות בסיסית מה שילדים לא תמיד יודעים. אם היא לא כזאת היא לא תיהיה הבת זוג שלי מהר מאוד, אני לא צריך לחנך אותה, זה לא מתפקידי. אם היא לא יודעת להתנהג אני אדבר איתה ואפרד ממנה במידה וזה חוזר על עצמו, מהילד שלי אין לי אופציה להפרד, זה התפקיד שלי ואך ורק שלי ללמד אותו טוב יותר. |
|
|
|
starduskonfire
|
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
"ולגביי ההוא שכל פעם משווה " קוראים לו סטארדאסק.
ובתור מישהו בעל מנטאל פרידום, אני מציע לך לפתוח את הראש לאפשרות שזה שהילד שלך שבוי במערכת יחסים איתך, הופך את זה לפחות לגיטימי שאלימות תופעל כלפיו, לא יותר לגיטימית. בזמן שהבת זוג שלך יכולה לשלוח אותך קיבינימאט על הסטירה הרשאונה שתיתן לה, או להשאר איתך מבחירה כי זה מרטיב אותה או משהו, לילד שלך אין את הפריבילגיה הזו. הוא תקוע. |
|
|
ברייה(שולטת){לא!!!מחפשת}
|
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
Mental Freedom כתב/ה: אז בין להצליף עם חגורה לסטירה יש הבדל משמעותי בעיני, הסטירה בסופו של דבר לא פגעה בי לא פיזית ולא מנטלית, ולא השאירה סימן ולו לשנייה, ואחרי כמה דקות גם לא כאבה. יכול להיות שעמדו לרשותו כלים אחרים, טובים יותר \ יעילים פחות זה לא משנה. וכיום ממקום של הורה, אם הבן שלי יעשה משהו שהוא קיצוני ועובר גבול בעיניי, יש סיכוי שאפעל כמוהו. והדבר האחרון שאעשה זה לפגוע בילד שלי, או בכל ילד. הסטירה פגעה בך גם פיזית וגם מנטלית. סטירה פוגעת פיזית גם כאשר אינה גורמת נכות ולא משאירה סימן. בנוסף, הסטירה היא פגיעה מנטלית בדומה לכל מפגן אלימות אחר. על כך לא צריך להתווכח, כי מדובר בעובדה. הויכוח נסוב סביב ההצדקה לפגיעה פיזית ומנטלית וסביב השאלה אילו השלכות יהיו לה והאם. ולכן האמירה ״יכול להיות שאני אסטור לילד שלי״ בצמוד לטענה ״לעולם לא אפגע בילד שלי״ מושתתת על כשל לוגי מובהק. אם תסטור לילד שלך אתה אמנם תפגע בו, אבל לדעתך הפגיעה הזאת אינה קריטית ואתה אף מסוגל לדמיין מצב בו לפגיעה הזאת תהיה הצדקה. |
|
|
|
Anomar
|
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
starduskonfire כתב/ה: "ולגביי ההוא שכל פעם משווה " קוראים לו סטארדאסק.
ובתור מישהו בעל מנטאל פרידום, אני מציע לך לפתוח את הראש לאפשרות שזה שהילד שלך שבוי במערכת יחסים איתך, הופך את זה לפחות לגיטימי שאלימות תופעל כלפיו, לא יותר לגיטימית. בזמן שהבת זוג שלך יכולה לשלוח אותך קיבינימאט על הסטירה הרשאונה שתיתן לה, או להשאר איתך מבחירה כי זה מרטיב אותה או משהו, לילד שלך אין את הפריבילגיה הזו. הוא תקוע. סורי, הייתי כבר בכתיבת התגובה ולא היה לי כח לחפש את שמך חחחחח אני לא מצדיק לתת סטירות לילד שלי \ שלך \ כל ילד בעולם. אני פשוט אומר שגם עונש כמו לרתק אותו לבית לחודש ולהחרים לו משהו שיקר לו יכול לעשות נזק מנטאלי \ פיזי כלשהו אפילו יותר, ובעיניי עונש יותר "רע" לילד מאשר סטירה או שניים שהוא יקבל במהלך כל החיים שלו. ושוב, אני לא איזה דוקטור או אפילו אבא, אבל אני לגמרי בטוח שהשתיי סטירות שקיבלתי מאבי בחיים לא השאירו שום צלקת או פגיעה בחיי, ואני גם לא מודיע פה בפומבי שאני הולך לסטור לילד שלי כי הוא גנב מסטיק מהמכולת, הכל בפרופורציות פשוט.. גם הקיצוני לפה וגם הקיצוני ללא להגיב כשהוא טועה בחומרה יהיו טעות גדולה באותה המידה לדעתי |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
ועדיין, ילדים ובני/בנות זוג זה לא בדיוק אותו דבר, אה?
אני לא מענישה את הילדים שלי, אבל יש לי הרבה כוח עליהם. הרבה גבולות שאני משיתה עליהם כדי שהם יגדלו היטב. למשל: אני מגבילה אכילת ממתקים, שעות מסך ומגדירה מתי הולכים לישון. כל אלה דברים שבהשוואה שלך לא היו עובדים, סטאר. |
|
|