לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מולד

Aristotle​(נשלט)
לפני שנה • 12 במרץ 2023
Aristotle​(נשלט) • 12 במרץ 2023
t yaya כתב/ה:
קטלב כתב/ה:
t yaya כתב/ה:
עובדות מדעיות- הן אמת צרופה.
אנשי המדע- בשר ודם, כמו כולנו לא חפים מטעויות ועלולים להיות בעלי אינטרסים.
כן, החלוק הלבן יכול מאוד להטעות.

ולהסתייגות, כמובן שאנשי המדע קידמו אותנו רבות, ומטרת העל שלהם היא ליצור תנאי חיים טובים יותר. אבל...
כמה 'תגליות מדעיות' יש שנחתכו בעריכה? לא חסר. מחקרים שונים מתפרסמים ונופלים חדשים לבקרים משל היו ידיעות
חדשותיות כאקטואליה ופוליטיקה.

ישנם הרבה תחמי מדע שהם בבחינת שטח אפור המשמשות כר נרחב לדעות אישיות, ונותנות לאג'נדות ואינטרסים
להתהדר בחותמת מדעית. צריך להשתדל עד כמה שניתן לעשות הבחנה בין תגלית מדעית אמיתית שמקדמת את הנאורות שלנו,
לבין 'אמונה במדע'.


מה שכתבת מסקרן. אילו תגליות מדעיות מקדמות את הנאורות שלך? כי אני חייב להודות שאני לא רואה קשר בין תגליות מדעיות לנאורות. נאורות היא פילוסופיה. היא מוסר מתקדם יותר. ובאמת שאני לא מזלזל בנאורות שלך - נאורות זה טוב - אבל מה הקשר בינה למדע?

ככל שאתה משכיל יותר, אתה נאור יותר - כך טוענים


קורלציה לא מוכיחה קשר סיבתי.
קטלב​(מתחלף)
לפני שנה • 12 במרץ 2023
קטלב​(מתחלף) • 12 במרץ 2023
t yaya כתב/ה:

האמת שלא יודע, אני נתקלתי בזה בתור 'מוסכמה', וזה היה נראה נכון במידה בעיני.
(חחח דחקת אותי למחשבה: לו היה כזה מחקר, הייתי מקבל אותו? אוקי, עדיף לא להתחפר).
אבל מהשאלה שלך אני יכול להניח שעם שאר הטענות הסכמת?


אני חושב שעדיף שלא תקבל מוסכמות כאמיתות. חבל שאתה מאמין בדברים כאלו.
strand
לפני שנה • 16 במרץ 2023
strand • 16 במרץ 2023
t yaya כתב/ה:
עובדות מדעיות- הן אמת צרופה.
אנשי המדע- בשר ודם, כמו כולנו לא חפים מטעויות ועלולים להיות בעלי אינטרסים.
כן, החלוק הלבן יכול מאוד להטעות.

ולהסתייגות, כמובן שאנשי המדע קידמו אותנו רבות, ומטרת העל שלהם היא ליצור תנאי חיים טובים יותר. אבל...
כמה 'תגליות מדעיות' יש שנחתכו בעריכה? לא חסר. מחקרים שונים מתפרסמים ונופלים חדשים לבקרים משל היו ידיעות
חדשותיות כאקטואליה ופוליטיקה.

ישנם הרבה תחמי מדע שהם בבחינת שטח אפור המשמשות כר נרחב לדעות אישיות, ונותנות לאג'נדות ואינטרסים
להתהדר בחותמת מדעית. צריך להשתדל עד כמה שניתן לעשות הבחנה בין תגלית מדעית אמיתית שמקדמת את הנאורות שלנו,
לבין 'אמונה במדע'.


אני רואה במדע משהו קצת אחר
מטרת העל מבחינתי היא לא ליצור תנאי חיים טובים יותר (לצערי) אלא לענות על צורך אישי שלי ליצירתיות וסקרנות.
הידע הכי משמעותי שקיבלתי מעיסוק במדע זה להבין איך עושים ניסויים, ואולי אם לוקחים את זה לרמה היותר פילוסופית זה להבין מה זה אומר לדעת משהו.

אבל שוב זאת רק דעה שלי כמישהו אחד שעוסק בתחום, אני בטוח שתמצא עוד מלא דעות שונות, כנראה שיש אידיאליסטים ממני icon_smile.gif
בשביל שלך​(נשלט)
לפני שנה • 18 במרץ 2023

Re: מולד

בשביל שלך​(נשלט) • 18 במרץ 2023
A-paradox כתב/ה:
או נרכש?

רק תגובות רציניות בבקשה, תודה.
* אני לא מחבב טרולים


אצלי לפחות מולד עוד הרבה לפני שידעתי בכלל מה זה בדסמ.
אני מתכוון לממש בגיל של הגן.
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני שנה • 19 במרץ 2023
ברייה כתב/ה:
אי אפשר לדעת. יכול להיות שזאת השפעה של אובייקט מטפל שלא הופנם כהלכה, או סרח עודף של אחד השלבים המוקדמים בהתפתחות שקשורים להזדהות השלכתית של הולד עם ה״שָד הטוב והשד הרע״, למשל בגלל מזגו המולד של הילד שיצר אינטרקציה ספציפית עם ההשלכות ההוריות. וכמובן אלה יכולות להיות חוויות שפקדו את ההסטוריה של האדם בגיל מאוחר יותר. את רוב החוויות של חיינו אנחנו מספרים בשפת הסימפטומים וקשה לקשר אותן למאורעות במציאות, אבל העובדה שאין אנו יכולים לקשר אותן למאורעות ספציפיים, אינה מוכיחה שהם מולדים.

דעתי האישית היא שאם זה לא יוצר קונפליקט שדורש פתרון, אז למי אכפת.


אני מאד מזדהה עם התגובה הזאת.

אני חושבת שבאופן כללי, מאד קשה לדעת על דברים שקורים במוח/בנפש אם הם מולדים או נרכשים, מהסיבה הפשוטה שאנחנו לא זוכרים את הילדות המוקדמת שלנו, ואם עברנו חוויה מעצבת בגיל הזה שגרמה לנו לפתח נטיה מסויימת - אז התחושה שלנו עם עצמנו תהיה כאילו שזה מולד, כי יש לנו את זה "מאז שאני זוכרת את עצמי". עוד טיעון לכך שאי אפשר לדעת - תהליכים בנפש הם לא משוואות (או לפחות לא תמיד). גם בבגרות, אנחנו מסוגלים לפתח נטיה מסויימת כתוצאה מחוויה מעצבת או משילוב של כמה חוויות, ולא להבין את הקשר בין הסיבה לתוצאה. אנשים מתנהגים כמו ההורים שלהם בלי להתכוון ולפעמים בלי להבין שהם עושים את זה. כשאני מתנהגת כמו אמא שלי - האם אלה הגנים שלה שהוטמנו בתוכי, או הדוגמה האישית שלה שלאורה גדלתי וממנה למדתי איך להתנהג? אני מניחה שזה שניהם. אני לא *בוחרת* להתנהג כמוה. ולפעמים כן, בעצם.

אולי השאלה שמתחבאת מתחת לשאלה "מולד או נרכש" היא השאלה אם יש או אין לנו שליטה על זה. האם אפשר לבחור להימשך בדס"מ? האם אפשר לבחור להפסיק להימשך אליו?

מה זה אומר, למשל, על אנשים שחיו כונילים עד גיל 40 ואז פתאום "גילו" בדס"מ ומאז הם משתוקקים אליו וכבר לא יכולים בלי?

אני זוכרת את עצמי מגיל מאד צעיר נמשכת לתחושות פיזיות קיצוניות, ומתעניינת בשיטות עינוי, עוד לפני שהתעניינתי במין. ועם זאת אני נשארת באסכולת ה"נרכש". פשוט כי אני נוטה לחשוב שכמעט כל מה שאנחנו חושבים ורוצים הוא נרכש, ונובע ממה שנחשפנו אליו, אם במישרין ואם בעקיפין, אני חושבת את זה באופן כללי על איך שבני אדם בנויים ולא ספציפית על בדס"מ.

עד כאן הגיגים. ומכאן - דיעה נחרצת: אני די משוכנעת שאין שום דרך לדעת, ועוד יותר אני משוכנעת בכך שאין לזה שום חשיבות, בכלל-בכלל.
כי אני חושבת שהשאלה אם משהו מולד/נרכש, והשאלה אם יש לנו שליטה עליו, הן שאלות שונות.
יש נטיות נרכשות שהופכות לחלק מאיתנו ואי אפשר להיפטר מהן, ויש נטיות מולדות שאפשר לעבוד עליהן ולשנות. לדעתי רק פוטנציאל יכול להיות מולד, ומימוש בשטח בהכרח חייב להיות נרכש.
strand
לפני שנה • 19 במרץ 2023
strand • 19 במרץ 2023
יולי Yuli כתב/ה:
ברייה כתב/ה:
אי אפשר לדעת. יכול להיות שזאת השפעה של אובייקט מטפל שלא הופנם כהלכה, או סרח עודף של אחד השלבים המוקדמים בהתפתחות שקשורים להזדהות השלכתית של הולד עם ה״שָד הטוב והשד הרע״, למשל בגלל מזגו המולד של הילד שיצר אינטרקציה ספציפית עם ההשלכות ההוריות. וכמובן אלה יכולות להיות חוויות שפקדו את ההסטוריה של האדם בגיל מאוחר יותר. את רוב החוויות של חיינו אנחנו מספרים בשפת הסימפטומים וקשה לקשר אותן למאורעות במציאות, אבל העובדה שאין אנו יכולים לקשר אותן למאורעות ספציפיים, אינה מוכיחה שהם מולדים.

דעתי האישית היא שאם זה לא יוצר קונפליקט שדורש פתרון, אז למי אכפת.


אני מאד מזדהה עם התגובה הזאת.

אני חושבת שבאופן כללי, מאד קשה לדעת על דברים שקורים במוח/בנפש אם הם מולדים או נרכשים, מהסיבה הפשוטה שאנחנו לא זוכרים את הילדות המוקדמת שלנו, ואם עברנו חוויה מעצבת בגיל הזה שגרמה לנו לפתח נטיה מסויימת - אז התחושה שלנו עם עצמנו תהיה כאילו שזה מולד, כי יש לנו את זה "מאז שאני זוכרת את עצמי". עוד טיעון לכך שאי אפשר לדעת - תהליכים בנפש הם לא משוואות (או לפחות לא תמיד). גם בבגרות, אנחנו מסוגלים לפתח נטיה מסויימת כתוצאה מחוויה מעצבת או משילוב של כמה חוויות, ולא להבין את הקשר בין הסיבה לתוצאה. אנשים מתנהגים כמו ההורים שלהם בלי להתכוון ולפעמים בלי להבין שהם עושים את זה. כשאני מתנהגת כמו אמא שלי - האם אלה הגנים שלה שהוטמנו בתוכי, או הדוגמה האישית שלה שלאורה גדלתי וממנה למדתי איך להתנהג? אני מניחה שזה שניהם. אני לא *בוחרת* להתנהג כמוה. ולפעמים כן, בעצם.

אולי השאלה שמתחבאת מתחת לשאלה "מולד או נרכש" היא השאלה אם יש או אין לנו שליטה על זה. האם אפשר לבחור להימשך בדס"מ? האם אפשר לבחור להפסיק להימשך אליו?

מה זה אומר, למשל, על אנשים שחיו כונילים עד גיל 40 ואז פתאום "גילו" בדס"מ ומאז הם משתוקקים אליו וכבר לא יכולים בלי?

אני זוכרת את עצמי מגיל מאד צעיר נמשכת לתחושות פיזיות קיצוניות, ומתעניינת בשיטות עינוי, עוד לפני שהתעניינתי במין. ועם זאת אני נשארת באסכולת ה"נרכש". פשוט כי אני נוטה לחשוב שכמעט כל מה שאנחנו חושבים ורוצים הוא נרכש, ונובע ממה שנחשפנו אליו, אם במישרין ואם בעקיפין, אני חושבת את זה באופן כללי על איך שבני אדם בנויים ולא ספציפית על בדס"מ.

עד כאן הגיגים. ומכאן - דיעה נחרצת: אני די משוכנעת שאין שום דרך לדעת, ועוד יותר אני משוכנעת בכך שאין לזה שום חשיבות, בכלל-בכלל.
כי אני חושבת שהשאלה אם משהו מולד/נרכש, והשאלה אם יש לנו שליטה עליו, הן שאלות שונות.
יש נטיות נרכשות שהופכות לחלק מאיתנו ואי אפשר להיפטר מהן, ויש נטיות מולדות שאפשר לעבוד עליהן ולשנות. לדעתי רק פוטנציאל יכול להיות מולד, ומימוש בשטח בהכרח חייב להיות נרכש.



אני חושב שהנקודה האחרונה ממש מעניינת. היא גם כנראה נכונה בנושא של הדיון הזה, אבל אני בכלל לא בטוח שהיא נכונה באופן גורף.

כמו הסיפור על פיניאס גייג' שבתאונת עבודה נכנס בו מקל מתכת למוח שגרם לו לשנות את אישיותי, ככה אני חושב שאנחנו יכולים להיוולד עם DNA ומבנה מסויים שמאוד מכווין אותנו לנטיות מסוימות. כנראה שגם אז אפשר לשנות אותם בצורה מסויימת, אבל אני חושב שהבסיס נמצא שם.
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני שנה • 19 במרץ 2023
השוואה מעניינת.
אצל גייג' אנחנו יודעים מה קרה - נפגע חלק במוח שקשור בעכבות וניהול סיכונים.
ההתנהגות לאחר הפציעה - תקרא לה מולדת או נרכשת?
בעיני ברור שנרכשת, הרי הוא לא נולד איתה. אבל היא כן עם מקור פיזיולוגי. והוא לא שולט בה.

האם משיכה לבדס"מ היא תכונה? האם היא דבר מוגדר? האם עשוי להיות מקום במוח שאחראי על זה? המונח מייצג אוסף של עשרות (לפחות) פרקטיקות, חלקן מאד מאד שונות. רובנו נהנים מקומבינציה כלשהי שלהן.
לרוב האנשים יש קינקים. מתי כמות ועוצמת הקינק הופכת לתכונה?
השאלה אם משהו מולד צריכה לסמן את מושא השאלה.

לדעתי השאלה תקפה רק על מונחים צרים יותר. ניקח למשל דבר מאד ספציפי כמו פטיש לכפות רגליים - זה עשוי להיות מולד (לא בטוחה, אבל זאת אופציה). אבל "להיות נשלט" זה משהו הרבה יותר רחב שגם כל אחד מאיתנו מפרש קצת אחרת.
סוגה
לפני שנה • 19 במרץ 2023
סוגה • 19 במרץ 2023
המולד חודש ניסן יהיה בליל רביעי 7 שעות ו 444 חלקים
ברייה​(שולטת){לא!!!מחפשת}
לפני שנה • 19 במרץ 2023
אי אפשר להוולד עם סגידה לנעלי נשים, אלא אם אתה מגה ג׳ירוטי, האיש שנולד עם הנעל ביד.
וברצינות — קיים טמפרמנט מולד והוא יכול להיות תורשתי. משיכה לכאב אינה טמפרמנט, אבל היא יכולה להיות תוצאה של אינטראקציה בין תינוק בעל מזג (טמפרמנט) מסוים לסביבה שלו. למשל, תינוק בעל מזג נוח שיוולד אצל הורים פעלתנים (מטפסי הרים!) שיתזזו את התינוק, לא יאפשרו לו שעות שינה והאכלה קבועות, עשוי לפתח נטייה התנהגותית כלשהי שאחר כך, במהלך חיו ובהתאם לסביבה בה יגדל, תגדיר את צרכיו המיניים.

פטישיזם שייך בכלל לאופרה אחרת. גירוי מיני מפריט סימבולי שמסמל עבור הפטישיסט… וכן הלאה. האדם לא נולד עם משיכה לסימבוליקה או עם הנטייה לקשור בין תשוקה לתחליפיה.

(לגבי השאלה האם אפשר להגמל מבדסמ, אני חושבת שאנחנו צריכים להפסיק להתייחס לצרכים שלנו כאילו היו שדים שצריך לטפח או לגרש. לדעתי (לדעתי כן?) טוב יהיה אם האדם יכוון את האנרגיה לקבלה עצמית ולתיעול ולא להשמדה. פרויד, למשל, ראה את הסבל כחלק בלתי נפרד מן המצב האנושי ואת הקונפליקט כבלתי נמנע, ואפילו כבלתי ניתן לפתרון שלם. לדעתו, כל מה שיכול אדם להשיג הוא פתרון של פשרה. מצד אחד לא את כל הבעיות ניתן לפתור, מצד שני ההתמודדות עם הבעיות בלתי נפרדת ממבנה האישיות שלנו. כדאי ללמוד להתמודד נכון, לא כדאי לשאוף למחוק חלקים מעצמנו).
strand
לפני שנה • 19 במרץ 2023
strand • 19 במרץ 2023
יולי Yuli כתב/ה:
השוואה מעניינת.
אצל גייג' אנחנו יודעים מה קרה - נפגע חלק במוח שקשור בעכבות וניהול סיכונים.
ההתנהגות לאחר הפציעה - תקרא לה מולדת או נרכשת?
בעיני ברור שנרכשת, הרי הוא לא נולד איתה. אבל היא כן עם מקור פיזיולוגי. והוא לא שולט בה.

האם משיכה לבדס"מ היא תכונה? האם היא דבר מוגדר? האם עשוי להיות מקום במוח שאחראי על זה? המונח מייצג אוסף של עשרות (לפחות) פרקטיקות, חלקן מאד מאד שונות. רובנו נהנים מקומבינציה כלשהי שלהן.
לרוב האנשים יש קינקים. מתי כמות ועוצמת הקינק הופכת לתכונה?
השאלה אם משהו מולד צריכה לסמן את מושא השאלה.

לדעתי השאלה תקפה רק על מונחים צרים יותר. ניקח למשל דבר מאד ספציפי כמו פטיש לכפות רגליים - זה עשוי להיות מולד (לא בטוחה, אבל זאת אופציה). אבל "להיות נשלט" זה משהו הרבה יותר רחב שגם כל אחד מאיתנו מפרש קצת אחרת.


אחרי הפציעה זה כמובן נרכש, אבל מה אם היה לגייג' תאום זהה שבמהלך ההריון החלק הזה במוח לא היה מתפתח, זה היה מולד או נרכש?

משיכה לבדס"מ היא משיכה מינית וזאת תכונה. אני מסכים שהמשיכה לקינק מסוים היא ככל הנראה נרכשת באיזשהי צורה, אבל המשיכה באופן כללי לאו דווקא (אין לי דרך לדעת כמובן, אבל זה מה שמסתדר לי בראש).
אם ניקח למשל OCD, זאת הפרעה עם קשר גנטי יחסית חזק. אני יכול לדעת שלילד מסוים יהיה סיכוי גבוה לפתח OCD, אבל אני לאו דווקא יודע איזה אובססיה\קומפולסיה תתפתח

אז באיזשהו מקום המסקנה שלי טיפה הפוכה, אני דווקא חושב שהנטייה היא יותר מולדת אבל המשיכה הספציפית, למשל כפות רגליים היא דווקא נרכשת.