מצב נפשי בדינמיקת שליטה- האם יש קו אדום

שאם האדם הזה נמצא בטיפול , אז אהיה מוכנה לנסות. כשולטת כן אהיה עדינה ואברר איתו איך זה מרגיש לו . אם זה נשלט/ת שהם לא בטיפול בכלל, אני אסרב להיות השולטת, פשוט כי אני לא חושבת שזה נכון. בסוף בידיסמ זה לא טיפול , ואני לא יכולה לעזור לו. אני יכולה לתמוך ולעודד אבל אני לא יכולה להיות בכובע של מטפלת ואני גם לא מעוניינת בכך. לא סתם אומרים לנו שעושים את זה "שפוי בטוח ובהסכמה". חשוב לי קודם כל שהצד השני יהיה במקום יותר בריא נפשית.. כי לפעמים כשלא מטופלים, עושים בחירות מתוך כאב וחולי, וזה עלול לגרום לנזק עצום לכולם. אני לא רוצה להזיק נפשית לאף אחד. זו לא המטרה של קשר שליטה..קשר אמור להעצים את שני הצדדים.

בקצרה: לא.

בהרחבה:
אני לא מאבחנת, לא מטפלת, אין לי את הכלים, את הידע ומכאן אין בי גם את הרצון להיות בקשר שבו יש איזשהו משתנה שיכול להשפיע דרמטית על מצבו של אדם אחר לרעה.
בעיניי, זה שלאותו אדם יש מודעות למצבו, אין בה כדי להפחית מהסיכוי/סיכון שמשהו עלול להשתבש.
זו אחריות שבאופן אישי, אין לי עניין לקחת על עצמי.

זה אולי לא פוליטקלי קורקט, זה אולי נשמע לא הוגן, אבל מבחינתי זה הדבר הנכון לעשות עבורי, כמו גם עבורו.

אדם עם אבחנה פסיכיאטרית מסוימת יכול להיות יציב מאוד, להכיר את עצמו היטב, לתפקד שנים באופן צפוי ולדעת לזהות שינוי במצבו. אדם ללא שום אבחנה יכול להיות אימפולסיבי, לא מודע לעצמו, להתפרק בקונפליקט ולגלות לי בזמן אמת דברים ששנינו לא ידענו קודם. ו״הולך לטיפול״ בוודאי אינו חותמת לכלום. זה עוד נתון. לפעמים נתון חשוב מאוד. אבל רק נתון.

ולכן השאלה״האם יש לכם תנאי סף לגבי המצב הנפשי […] או שמצב נפשי זה דבר שאפשר להתגבר עליו עם גבולות ברורים ותקשורת״, לא מובנת לי. על מה בדיוק אנחנו מתגברים? דיכאון? PTSD? הפרעת אישיות? התקף פסיכוטי פעיל? חרדה חברתית? אדם באבל כי אמא שלו נפטרה לפני חודש? מישהו שישן ארבע שעות כבר שבועיים? אדם שמטופל היטב ב- OCD? מישהו בלי שום אבחנה שמאבד שליטה בכל פעם שאומרים לו ״לא״? אלה מצבים שונים לחלוטין, עם השלכות שונות לחלוטין. ויותר מזה: גם אחרי שנתנו שם למצב, עדיין לא פתרנו הרבה. שני אנשים עם אותה אבחנה יכולים להיות שונים מאוד בדברים שבאמת רלוונטיים לי בתוך מערכת יחסים מסוימת.

אצלי אותם כלי חשיבה בסיסיים עובדים לגבי כולם. והמידע שצריך לאסוף והסיכון שצריך להעריך משתנים מאדם לאדם.

מה אני יודעת? מה באמת ראיתי/שמעתי/יש לי בסיס מוצק להאמין בו.
מה אני מניחה בסבירות מסוימת? ניסיון איתו, היסטוריה, אבחנה אם יש, טיפול, התנהגות במצבי לחץ, מודעות עצמית וכדומה.
מה אני לא יודעת? בלי לסבן לעצמי את האגו, ולא משנה עד כמה אי-הוודאות לפעמים לא נעימה.

החלוקה ל- מאובחנים/תקינים זאת חלוקה די גרועה לצורך המשימה. כי האבחנה היא מידע. היא לא האדם ולא החלטה מי כשיר ומי לא. האדם השני אינו רק בעיה נפשית שאנחנו מעריכים אם הדינמיקה יכולה להכיל. הוא אחד המשתנים במערכת, וגם אני אחד המשתנים. יכול להיות שאותו אדם יתפקד נפלא עם פרטנר אחר ורע מאוד אתי. יכול להיות שאני אגיב למשהו באופן שלא חזיתי. יכול להיות ששנינו אנשים מודעים, מטופלים, מתקשרים להפליא, ובכל זאת החיבור בינינו יהיה רע.


כשאני פוגשת אדם, אני אוספת עליו מידע ככל שאני יכולה, משאירה את מה שאני לא יודעת מסומן כ״לא יודעת״, ומחליטה אם אני מוכנה להיכנס איתו למקום שבו אצטרך לגלות את השאר תוך כדי. וזה עובד גם על אדם עם אבחנה וגם על אדון בריא בנפשו מכף רגל ועד ראש, שבמבט אחד מכריע נשים ובבדיקת מציאות ראשונה מתפרק כי המלצר הביא לו פירה במקום צ׳יפס.

זה לא קשור לדינמיקות שליטה. זו שאלה כללית על יחסים, והתשובה לא שונה בין בדסמ לבין כל קשר אחר.

בעיות נפשיות הן דגל אדום לכל מערכת יחסים, ועדיף להימנע ממערכות יחסים מכל סוג עם אנשים שיש להם בעיות כאלה. זה לא נעים לומר את זה, אבל אדם עם בעיה נפשית הוא בור זמן, מאמץ ורגש, שיכול לנקז ולהתיש את המכיל והאוהב באדם. נכון, יש דרגות שונות, אבל זה עדיין המצב. אם מישהו היה בא לבקש את עצתי הייתי אומר לו חד משמעית להימנע מזה ולהקיף את עצמו באנשים שיוכלו לתת בדיוק כפי שהם יכולים לקבל.

לפעמים זה לא נתון לשליטתנו. אנחנו פוגשים מישהו או מישהי, מתאהבים, ומבינים רק אחר-כך שהאדם לו נתנו את הלב שלנו הרבה יותר מורכב מהתמונה שציירנו בראשנו, ואז אנחנו צריכים להחליט אם אנחנו נשארים או לא. זה מצב אחר מהשאלה האם להכנס למצב נתון מראש, אבל גם כאן ברוב המקרים הייתי ממליץ להיפרד כל עוד לא מדובר בקשר ארוך-טווח (נגיד, זוג נשוי עם ילדים בו הבעל חוזר ממלחמה עם פוסט-טראומה, או האישה מפתחת דיכאון לאחר לידה).

באופן אישי, אם האדם שמולי מטפל בעצמו ולא נמצא במצב קשה או מסוכן, אין לי בעיה רצינית עם זה, אם כי אעדיף להימנע מכך.
יש לי גם אישיו עם אנשים שצורכים משני תודעה כדי לטפל בעצמם, זה לא נראה לי דבר בריא להכניס לסשן.

מצב נפשי זה משהו שמשתנה כל יום מצד אחד אז זה תלוי ברמה
אבל מצד שני בוודאי שיש קו אדום אם צריך להזהר בכל מילה בגלל המצב הנפשי (ולי אישית אני יודע שאין כל כך עצם בלשון) או שיש סכנה של פגיעה אז בוודאי שאעדיף להמנע

לא אהיה מוכן להיות עם מישהי שיש לה בעיות נפשיות קשות
אז להישלט ולסמוך עליה בכלל לא אופציה לשמוע על זה

אין טיפול אפקטיבי למצבים האלו תשאלו כל פסיכיאטר
בכלל לא לעניין להיות בקשר אישי רומנטי

את העזרה והתמיכה שלי אני עושה בדרך אחרת
בלי לערב את החיים האישיים שלי

אמממ...
אני מבינה ומכבדת את כל התגובות שהיו כאן לפני, גם אם אני לא מסכימה עם חלקן.
אני אכתוב את התשובה שלי בתור מישהי שהיא מתמודדת נפש שמאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת ודיכאון ועם משהו לא מאובחן שהוא סוג של ריבוי אישיות רק בלי אובדן זיכרון ועוד דברים... אבל גם נמצאת בטיפולים שונים לאורך השנים מגיל 16.
אין באמת פיתרון למצב נפשי אלא יש כלים שמקבלים בטיפולים השונים שעוזרים להתנהל עם הקשיים שהמחלות הנפשיות מעוררות.
אני בזוגיות עם השולט הראשי שלי כמעט עשור (בסוף השנה הנוכחית נסגור עשור) ואי אפשר לומר שזה היה קל לאף אחד מאיתנו...
אבל תקשורת טובה, מאמצים של שני הצדדים, רצון להצלחת הקשר ואהבה הם מתכון מנצח עבורנו.
אני חושבת שכמו בהתמודדות עם מחלות פיזיות זה עניין של בחירה אם אני מוכנה לקחת את זה על עצמי ואני מאוד התחברתי לתגובה של זוג פלוס בהקשר הזה כי אני חושבת שזה משהו שכל אחד ואחת צריכים לבחור עבור עצמם אם הם מוכנים להיות בתוך קשר כזה או לא.
אצלנו בדס"מ הוא לא טיפול למצב שלי, זה גם לא יכול להיות טיפול למצב שלי ואני מדגישה תמיד בפני לוקי שהוא לא המטפל שלי וגם שנינו לא רוצים בכך.
אני עדיין עושה הרבה טעויות שנובעות מתוך ההתרגלות לסימפטומים של המצב הנפשי אבל אני גם עובדת ואמשיך לעבוד על לשנות אותם, להשתפר ולא לתת להם לנהל אותי.
זה מה שאני יכולה לעשות בתור מתמודדת נפש וזה גם נכון לכל סוג של קשר, לא רק קשר שליטה או קשר רומנטי.
אני כבר ראיתי מקרים שבהם קשרים חבריים הפכו לקשרים טיפוליים וגם זה לדעתי לא בריא או נכון.
.
בסופו של יום, לדעתי, זה תלוי אם נמצאים בטיפול כלשהו ועובדים על לשנות את הדפוסים הלא בריאים או לא.
חלק מהדברים שתיארו כאן בתגובות אני הייתי עושה בעברי ועבדתי על לשנות וחלק זה משהו שאני עדיין עובדת עליו ואני גם לא מאפשרת להשתמש במצב הנפשי שלי כתירוץ להתנהגות פסולה, במיוחד לא בזוגיות שלי כי זאת האחריות וגם החובה שלי לעבוד על הדברים ועל עצמי.
.
ותודה לפותחת השרשור ולמגיבים, זה נושא חשוב שאפשר הרבה ללמוד עליו ולכל אחד ואחת יש את הגישה שלהם לזה.

אתם יודעים כמה אנשים בקהילה לא מאובחנים???

את מהממת, אמיתית, אמיצה ולגמרי צודקת. זה בהחלט לא קשור רק לבדס''מ.
כיף לקרוא שיש לך זוגיות וקשר חזק ומכיל ששניכם מנווטים בתוכו בהצלחה על אף הקשיים.
❤️❤️