היום שאחרי

אני לא שולטת ( יש שיחלקו, אבן הן מיעוט זניח, בחיי )
ואני רוצה להתייחס לשתי נקודות.

הראשונה, נראה בשרשור כאן ולא רק כאן, תפיסה של הנשלט לאחר סשן כילד טעון טיפוח שחזר מהגן הטיפולי
וצריך לוודא איתו שהיה לו נעים והילדים שיחקו איתו יפה
ושהוא מרגיש טוב ושאכל את הסנדוויץ שאמא שמה לו בתיק אוכל ( עוד יש תיק אוכל? שולחים לגן עם תיק אוכל? )
אני לא חושב שזה המצב של הנשלט אחרי סשן, קשה וארוך ככל שיהיה.
אני גם לא חושב ( ואולי אני טועה, במידה ואני טועה, ודאי יתקנו אותי כאן ) שנשלט, או שרוב הנשלטים, רוצים יחס כזה.

הנקודה השניה.
משתמע מכאן, שהנשלט מפסיק להיות נשלט אחרי סשן, למה בעצם? כן היה לו קשה, כן היה לו מפרק, כן היה לו סוחט, בסדר, אז?
למה עכשיו הוא מפסיק להיות נשלט? למה היחס אליו מפסיק להיות כאל נשלט? למה הציפיה ממנו מפסיקה להיות ציפיה מנשלט?

והנקודה השלישית ( נו מה ) והכי חשובה.
מי עושה אפטר קייר לשולטת? כן. באמת.
השולטת היתה שם לא פחות מהנשלט, נתנה מעצמה לא פחות, נפשית רגשית ופיזית, השקיעה אנרגיה רבה, היתה חשופה בצרכים שלה, ( לפעמים תרתי )
ניהלה הובילה היתה דומיננטית לקחה נתנה פעלה וכו' וכו'.
זה סוחט, זה מרוקן.
מי שם בשבילה? מי דואג לה מי עושה לה אפטר קייר?
ולמה אין ציפיה מהנשלט להיות שם בשבילה, ולו חלקית, ולו רק במסגרת היכולות שלו, ויש לו לרוב, יכולות, גם אחרי סשן.