משחק נוסטלגיה

היי חברים,
תזרקו פה זיכרון נוסטלגי מהילדות: משחק, תוכנית טלוויזיה, ממתק ישן או סתם שירות של פעם, בקיצור כל דבר.
בונוס אם תוסיפו חוויה או זיכרון שהדבר הזה מעורר בכם.
בונוס כפול אם תיתנו לזה טוויסט שמחבר את זה לעולם הסאדו.

אני אתחיל :
1. העגלון שהיה מגיע כל בוקר למכור לנו חלב טרי.
2. סוסיתא (מעניין כמה פה זוכרים שהיה רכב כזה...)

אתה רוצה בכוח לחשוף את הגיל שלנו ?



מוכר אבטיח שמגיע עם רמקול מחריש אוזניים. עגלון בשלב ראשון, טנדר בשלב שני.

זה מאד תלוי איפה גדלת, העגלונים (בעלגולע) שאני זוכר כבר לא מכרו חלב, אבל כן נפט לתנורים בחורף,
והובלות של דברים קטנים, קנית ספה קנית שולחן קנית כסאות, לא היה לך רכב, לרוב לא היה רכב, היה מרכז
שבו העגלונים עמדו כל היום, ניגשת לאחד מהם הסברת לו מה אתה צריך להוביל מאיפה לאיפה, עמדת על המקח חצי שעה,
ולאחר כמה שעות הספה/שולחן/כסאות שקנית היו אצלך בבית, החנות היתה לרוב במרחק של קילומטר או שתיים מהבית שלך.

סוסיתא.
כשאני הייתי בסדיר הסוסיתא עדיין היתה בקבע, החוק חייב את הקצינים לקחת חיילים טרמפ, אז יצא לנו הרבה לנסוע בסוסיתא.
זה היה רכב גרוע במיוחד, גם לתקופתו. ועל הרנו 4 ששירת ליד הסוסיתא אני בכלל לא רוצה לדבר.

השק"ם במתכונתו הצבאית, אנשי קבע קיבלו בולים ועם הבולים האלו יכלו לקנות בהנחה גדולה בשק"ם, אזרחים לא יכלו בכלל לקנות בשק"ם.

אתא. חנות הבגדים אתא. שם יכלת לקנות בגדי חקי כמו שהחלוצים עבדו בהם מאה שנה אחורה. כן. כולל הכובע טמבל האפור.

קונטסה.
הרכב הראשון שלי, עלה 400 שח, משומש כמובן.
אף אחד לא ידע להגיד לי מי ייצר את זה, מאיפה זה בא, מי תכנן את זה.
זה פשוט היה, קונטסה.
רק לאחר הרבה שנים, ולאחר הרבה שנים שיש אינטרנט, הצלחתי לגלות שזה הינו, HINO יצרו את זה, יפני. הקונטסה היתה רכב יפני לפני שבכלל היו רכבים יפנים.

סמי בורקס.
בכל פינה היה סמי בורקס, ואכלנו בורקס כמו שהיום אוכלים פיצה.
יום אחד הסמי בורקס נעלם. לא אבין לא אדע מה קרה. אין יותר סמי בורקס.

בערך באותו הזמן ואולי קצת לפני, היה הווימפי. באמת לא אכנס לזה (:
וגם רשת של מלוואח בשם נרגילה היתה, אם כי הרבה יותר מאוחר, גם היא נעלמה יום בהיר אחד.

יש עוד כל כך הרבה מנוף ילדותנו שנעלם.

לא נעים לי להיות הפרטי קילר בונדי, אבל הטנדר עם האבטיחים והרמקול בקולי קולות ( על הסכין על הסכין )
עדיין מגיע ומפריע למנוחת הצהרים שלי, כל שבוע אני נשבע לרצוח את החצוף, השנים עוברות והחצוף עדיין חי בטוב ובנועם.

מספרת לילדים שלי והם לא מאמינים שלא היו לנו טלפונים ניידים
אני גדלתי במושב אז בכלל בתחילת הדרך היה קו בזק לכל נחלה ולא לכל בית.
ואח״כ הזמן המתנה כולל שלל קולות שהיו בוקעים עד שהאינטרנט התחבר. חוויה.

וכמובן לחכות בתור עם טלכרד בטירונות להתקשר הביתה.

היה טלפון אחד, במרכז הבית, שזה היה בסדר גמור בשביל להתקשר לדודה קלרה בת ה97 לשאול מה שלומה.
זה היה פחות מוצלח בגיל 16, כשזו היתה התקשורת היחידה הקיימת חוץ משיח פנים אל פנים,
וניסית לנהל שיח קצת אינטימי עם משהי שעניינה אותך.
אחרי זה מצאתי חוט מעריך לטלפון של עשרה מטר, ונפתחה מלחמת עולם כשרציתי לקחת את הטלפון לחדר לשעה קלה.



בטירונות היה טלפון אחד. על אסימונים, עוד לא היה טלכארד, היה רבע שעה לאחר ארוחת ערב שאפשר היה להתקשר,
ותור של 200 טירונים לנסות להתקשר. ויתרתי. אפשר היה לנוח ולעשן עוד שתי סיגריות בזמן הזה.

שמישהו יעיף אותי מהשרשור הזה.