משחק נוסטלגיה

מצאתי לא מזמן גג של בניין עם האנטנות שלמות עליו, כמו פעם, הראתי לילדים, הם לא הצליחו להבין מה הם רואים, בדור האינטרנט.

ותלוי איפה גרת, אבל לקלוט מצרים ירדן או לבנון אף פעם לא היה עניין פשוט, ולא משנה באילו אנטנות השתמשת ( שוב, תלוי איזור מגורים )
תמיד היה איזה מתח אם זה יעבוד או לא, ואם האנטנה זזה מילימטר זה לא עבד, וגם המזג אוויר השפיע על הקליטה.

והיה מקצוע כזה, מתקין אנטנות, היה לי חבר אז שעבד בזה ועשה הרבה כסף.
יש היום עוד מתקין אנטנות?

כבלים פיראטים לא היה בשכונה שלי, שכונה של בתים פרטיים ולא היה כלכלי לפיראטים לרשת את השכונה. אז לא היה.
אבל ראיתי אצל חברים, אילו היו חברים שלפיראטים לא היה מספיק אומץ לבקש מהם כסף עבור ההתחברות שלהם (:

ואז הגיע הוידיאו, ואז הגיעו ספריות הוידיאו. ואז הגיעו המכונות להשכרת סרטי וידיאו, המכונה עבדה 24/7, בניגוד לספריות.

תקליטים עם עטיפה,
וריח של חדש כשאתה קונה.
אוחחחחחחח….. געגוע.

סמי בורקס!!
ואי הזכרת נשכחות.
אגב את הרשת המיתולוגית הקים עולה חדש מבולגריה, סמי (שמואל) אלקולומברי, שהתחיל בשנות ה-50 עם חנות קטנה בשדרות ירושלים ביפו.
הרשת פרחה בשנות ה-70 וה-80 ובשיאה מנתה 66 סניפים!! היא קרסה כלכלית בשנות ה-90.
אבל ה"שוס" האמיתי הוא שהסניף המיתולוגי ברחוב הרצל ברחובות שרד כנגד כל הסיכויים, וסגר את שעריו ממש לפני שנה, באוגוסט 2025.
סיפורה של אימפריה.

[quote="שולט קשוח"]




לא ידעתי את כל הפרטים האלו, תודה.
אגב, זה 66 סניפים בישראל שהיא פחות מחצי מישראל של היום. משהו כמו 5 מליון איש, אולי פחות,
זה מטורף כשחושבים על זה.
מעניין בהיסטוריה של רשתות מזון ואוכל רחוב בישראל, איפה סמי בורקס נמצא, ואם החזיק בשיא מספר הסניפים.


הזכירו כבר את התקליטים.
אז נוסיף את הקלטות.
ואת הרדיו טייפ, שהיה לכל נער מתבגר.
ואת ההקלטה של שירים שאהבנו מהרדיו.
תוך כדי תפילה שהשדרן יסתום את הפה ויתן לשיר להתנגן מהתחלה ועד הסוף בלי הגיגיו.
בכלל הרושם היה אז שלשדרנים נדמה שאנחנו מאזינים להגיגים שלהם, והמוזיקה רק נועדה להיות רקע נעים ל"דברי החוכמה" שלהם.
עד שהצלחת להקליט שיר מהתחלה עם הסוף בלי דיבורים עליו, הנשמה יצאה.

הרבה הרבה לאחר מכן הגיע הדאבל קאסט.
שאיתו אפשר היה לשכפל קלטות או שירים בודדים. הרבה הרבה לאחר מכן.

הקטע ששדרנים היו מדברים לפני שהשיר נגמר היה מכוון כדי למנוע הקלטות פירטיות.

זיפ והמשקה מוכן
גם יפה וגם אופה - פרסומת לתערובת אבקה לעוגה של עלית
בכלל נושא האבקות שהחליף אוכל אמיתי היה חזק מאוד פעם.

טופר העולם שייך לצעירים.
סמי בורקס בהחלט שווה אזכור נוסף. מול הסניף ברחובות היתה את גלידה מנוליטוס.

לחכות שסרטים יגיעו לקולנוע מתל אביב או לנסוע לתל אביב

מוכר הכרטיסים בסוף האוטובוס בקו 5 בתל אביב
התחנה המרכזית הישנה בתל אביב

הפנקס האדום עם הבולים
ללכת לבנק כדי להוציא דף חשבון

הזיכרון של אבא שלי יושב במטבח בבוקר, שותה קפה עם טרנזיסטור ושומע חדשות.
הזכרון של אמא שלי הולכת כל היום עם טרנזיסטור "כי היא אוהבת מוזיקה"
כמה מכשירי חשמל החלפתי בחיי... מהפטיפון מונו במזוודה.
תקליטונים.

טלפלא
אות אות אות
מנהרת הזמן
קו אונידין
הוואי חמש אפס
איירונסייד

הבגדים של פעם
המוזיקה של פעם

מנהרת הזמן.
וואו.
ממש נוסטלגיה.
טוני. תעשה לי ילד.

זה בגלל שאתה ילד 😅

טרנזיסטור.
בכלל הטרנזיסטור.
הטרנזיסטור היה תרבות בפני עצמה פעם.
לכל אחד היה אחד, חלק הסתובבו איתם כל היום,
חלק נצמדו אליהם רק בחדשות.
אבל נסעת לים ולקחת איתך את הטרנזיסטור, יצאת לטיול רק עם הטרנזיסטור,
הלכת למשחק כדורגל עם... נכון, טרנזיסטור.

יש היום בכלל עדיין לקנות טרנזיסטור?

ואווו לאן זה לקח אותי, דמעות בעיניים, אמיתי.

קול השלום כמובן.
או THE VOICW OF PEACE .
עזבו את זה שהשדרנים שם ידעו לשתוק.
ואפשר היה לשמוע שיר שלם בלי ברבורים.
ואוו זו היתה תקופה.
והם גם הראשונים ששדירו FM סטריאו. הראשונים.

הג'ינגלים שלהם, האות של השידור או ג'ינגל הפתיחה של השידור,
כולנו ידענו להגיד ולדקלם את זה בעל פה, על אוטומט. וכולנו זה כלל באמת את כולנו.
כשהיה מגיע ג'ינגל בתחילת או סוף שעה, נרצה או לא נרצה, הצטרפנו כולנו לג'ינגל.

בבקשה. הג'נגלים של קול השלום. אלמותי.

למילואים. אל תשכח שלקחו אותם למילואים.
יש עדיין, היתה להם עדנה כציוד מומלץ לממד.