טיפול בפגיעות מיניות בקהילה

ציטוט (בהסכמה) של מכרה: "אני מרגישה שיש הרבה דיבור על פני השטח על בטיחות והסכמה, אבל כשאני ברשת או במסיבה, מרגיש לפעמים שזה יותר דיבורים ממעשים, שלא באמת מטפלים ברצינות בפגיעות."

אשמח לשמוע: מה דעתכן על דבריה? של מי התפקיד לטפל בפגיעות מיניות בעולם הבדס"מ? ועד כמה אתם מרגישים בטוחים בסצינה, מבחינה זו?




"קינק-ווייז": פרוייקט הידע השיתופי של המרכז למיניות אלטרנטיבית
#KinkWise

אני כבר שנים ארוכות שלא הולך למסיבות ואירועים של ה"קהילה", אבל העובדה שכל כמה זמן מתפוצץ כאן סיפור כזה או אחר על כתות, אנסים \ מטרידנים סדרתיים, ניצול קטינות, ו\או סוגים אחרים מקרים בעיתיים, מאד מטרידה אותי.

מרגיש לי שתמיד יש תחושה שיש אנשים מסויימים ש"כולם יודעים" עליהם, אבל אף אחד לא אשכרה פועל לגביהם.

כמו כן, מרגיש לי שיש איזו בעיה שהטיפול הקהילתי הוא תמיד רטרואקטיבי, ודורש סוג מסויים של "התנדבות": מי שלא אכפת לו מנושאים כמו בטיחות והסכמה, פשוט לא יקרא מאמרים שנוגעים בנושא. פרדון מיי פרנץ', אבל "על הזין שלו".

רק להבהיר - אין לי מושג איך (והאם) אפשר לפתור את זה, זה נורא קל מצידי להצביע ולהגיד שמרגיש לי שהמצב לא אידאלי, האתגר האמיתי הוא להציע פתרונות פרקטיים, ואני מודה ששם אני נכשל. אבל אני חושב שאם מישהו יצליח לפתור את זה ולמצוא דרך שהקהילה תהיה יותר פרו-אקטיבית, ופחות רי-אקטיבית, זה יעשה המון טוב.

הלוואי. יכול להיות שלא קל להודות שדווקא כאן, בתחום שאמור להיות מבוסס על הסכמה ותקשורת, קורים דברים כאלו.
ותודה על הדברים החשובים שציינת.

ברוס, לא תמיד זה היה כך.
בעבר הדי רחוק היו מקרים כל כך קיצוניים שבלי התערבות של אנשים מתוך הקהילה יתכן שלא היו מטופלים כלל.
והיתה התערבות והיה טיפול. אנשים נקטו עמדה.

היו אפילו התארגנויות מסודרות של "הקו החם" שכללו הכשרות של קו סיוע.
היה את פורום הסאביות הסגור, והיו עוד כמה כלים. חלקם נוצלו לרעה והתפוגגו, חלקם גוועו מחוסר אנשים שמעוניינים להתאמץ בשביל זה.
כל תקופה והמאפיינים שלה.

אבל זה: "אני מרגישה שיש הרבה דיבור על פני השטח על בטיחות והסכמה, אבל כשאני ברשת או במסיבה, מרגיש לפעמים שזה יותר דיבורים ממעשים, שלא באמת מטפלים ברצינות בפגיעות."
בחייאת, אני לא יודע איך להתייחס לזה. מה זה מרגישה? מה זה מטפלים ברצינות? אני לא מצליח למצוא שבב של עובדה להיתלות בו במשפט הזה.
אם כבר, אני "מרגיש" שדווקא פה, בגלל שהסכמה ובטיחות הם בלב השיח (אתה לא תראה הרבה דייטים ראשונים מחוץ ל-BDSM שקובעים מילת ביטחון וחבר טלפוני), זה בדיוק ההיפך ממה שמתואר. ואסונות, ככל שהם קרובים לבית, נראים יותר גדולים ומשמעותיים מהאסונות של השכנים.

בדיוק בדיוק בדיוק!
אני מרגישה שיש.... כשאני ברשת או במסיבה מרגיש לפעמים.... לא מטפלים ברצינות....
שום דבר אמיתי לדבר עליו, רק משהי שמרגישה משהו בסיטואציה מסויימת וגם יש לה רגשות כלפי מישהו עלום אחר שלא עושה משהו לא ברור שהיא מצפה שיעשה
לגבי מה שהיא מרגישה.

וכל זה בסדר, באמת, איך אפשר להתדיין עם רגשות של פלונית? היא מרגישה מה שהיא מרגישה.

השאלה היא איך קורה שמשהי שמרגישה משהו, משהי. שמרגישה משהו.
זה נושא שבו מטפל המרכז למיניות אלטרנטיבית ברצינות רבה, ומביא בשיא הרצינות את הרגשות של אותה גברת אלמונית כנושא לדיון.
זו השאלה הקשה בעיני.

ואם כבר אנחנו כאן, אני מרגיש שלחם מקמח לבן עושה לי לא טוב בבטן.... אני מרגיש שהרבה אנשים מדברים עלי זה ושלא באמת וברצינות מטפלים בזה.
אשמח לשמוע דעתכם.
(ואין באמור חלילה נסיון לפגוע ברגשותיה של משהי. יש בזה להראות כמה לא רציני להעלות דיון רציני, בנושא רציני, על סמך אך ורק רגשותיה של משהי עלומה בלי עובדה אחת בודדת לרפואה)

המון יותר מדי דייטים של חבר טלפוני להצלה.
של עדכון של חברה מתי את יוצאת לאן את יוצאת וכו'.
ודווקא ממה שאתה אומר ניתן להסיק שהרבה יותר מסוכן להפגש בבדסמ

וגם תמוהה בפני האמירה שרק מקרי קיצון טופלו בעבר שלא לדבר על כך שזה יכל להיות גרוע יותר אם לא היה מטופל
כלומר, היו מקרי קיצון בעבר
זה לא טופל עד שזה הגיע לקיצון
מזל שזה טופל כי זה יכל להיות גרןע יותר?

לא נכון. זה בדיוק מה שאני לא אומר. הגישה שאני מציג היא שב-BDSM משוחחים ומנהלים את הסיכונים, בניגוד לוונילה, ששם זה לא על השולחן בכלל.
אני גם לא אמרתי ש"רק" מקרי קיצון טופלו, אלא תיארתי מקרי קצה כל כך סגורים שללא התערבות קהילתית כלל לא היו יוצאים לאור.
את אומרת שטיסה זה מסוכן, ואני אומר שיותר מסוכן להיות במכונית.