אקטים של שליטה ודומיננטיות ונילית

לעתים רחוקות אני נתקל במקרים של שליטה או דומיננטיות עדינה בפרהסיה, שאין להם שום קשר לבדסם אבל מדליקים אותי ממש. חוויתם פעם?

סיפור לדוגמא - הקנקן

במשרד שעבדתי בו בעבר עבדו שתי בחורות, נקרא להן נ' וא'. הן עבדו באותו תפקיד, אבל נ' הייתה ותיקה יותר וגם דומיננטית יותר באישיות שלה.
פעם אחת ישבנו לארוחת צהריים משותפת של 10 אנשים בערך.
נ' אמרה: "עכשיו א' תביא מים לכולם." היא לא אמרה את זה ישירות לא' וגם לא לאף אחד אחר, אלא פשוט זרקה עובדה לחלל האוויר, כאילו ציינה מה השעה.
וא', אחרי שמילמלה משהו במרמור, קמה, הלכה למטבח, הביאה קנקן מים, ומזגה לכולם. גם לי.
כמובן שלנ' היא מזגה ראשונה.

אוווו.... אני חולה על סימני שליטה כאלה (גם אם הם רק בראש שלי). יום אחד נכנסה אחת העובדות אצלנו למשרד ושאלה מי רוצה ללכת להכין לי קפה? כמה רציתי לצעוק אני, אני, אני...

סליחה שאני באה על תקן "מכבת שמחות" אבל סיטואציה כמו שתיארת מורידה לי ברמות כי זאת בריונות משרדית שלגמרי מתרחשת לא בהסכמתה של אותה א' שניכר שלא נלהבת מזה, אפילו די מרגישה חרא עם זה, אבל פשוט מוותרת כי חוששת מעימותים עם עובדת ותיקה ומעורכת במקום עבודה שהיא תלויה בו כדי להתפרנס.

עם כמה שאני בצד השולט וכיף לי לעוף בדמיונות, אם הייתי רואה משהו כזה הייתי מתערבת לטובת העובדת שהבריונית של המשרד ניסה להשפיל מול כולם, ואומרת לה שזה ממש לא סבבה לדבר ככה, ולעובדת ההיא שמותר לה לא לקום אם היא לא רוצה.
בריונות וגסות רוח הם לא אקטים של שליטה (יותר חוסר שליטה עצמית), חוסר הסכמה וחציית גבולות "אפורה" גם לא.

חשוב לי לציין את זה גם אם זה ישמע מטרחן, כי בריונות הורסת לאנשים את החיים וזה לא באמת סקסי כשזה במקום העבודה מול כולם, ויש עובדת אחת, שקטה ופגיעה יותר, שבסה"כ רוצה להתפרנס ולא להיות שק אגרוף של אף אדם שלא שולט בעצמו.
תאמין לי, היא הייתה רוצה שמישהו אחד יהיה בצד שלה אבל נאלצה לבלוע את העלבון כשראתה שלאף אחד לא היה אכפת מספיק להגיד לנ' הזו שתרגיע. מפחיד לסרב כשאתה קולט שעכשיו אתה לבד מול כולם.

מדוייקת

"אחרי שמילמלה משהו במרמור".
מרמור.
במקום עבודה.

מה שאני רואה כאן זה לא סיפור סקסי, אלא עילה לשיחת נזיפה ואפילו פיטורים של נ. מי שהופכת סביבת עבודה לרעילה וגורמת למרמור אצל עובדת אחרת היא לא שולטת, היא בריונית דוחה ומזיקה לארגון כולו.

הלכתם רחוק לדעתי. בלי להכיר את הנפשות הפועלות, את היחסים ביניהן, את הנסיבות, את הנימה בה נאמרו הדברים ואת הלפני והאחרי של האירוע שתואר, לא הייתי ממהר לקבוע שיש פה ביריונות או התעללות או עילה לפיטורין. יתכן שכן, ובאותה מידה - ולדעתי אף יותר - יתכן שלא. סיכוי סביר שהכל, כולל המרמור, נעשה ברוח טובה. פותח השרשור, שהיה שם, נמצא בעמדה הרבה יותר טובה מאתנו לדעת.

אין משהו יותר נכון מזה

בסדר, בסדר. כולנו נשמות טהורות ומוסריות. מעולם לא התחרמנו מדברים שהם לא בסדר. אנחנו אוהבים השפלות ואלימות אבל רק בגבולות המיטה, אחרי היכרות אינטלקטואלית מעמיקה ושיחת גבולות נוקשה ומכבדת. יאאאאאאלה.

אפשר להתחרמן מהכל, ובמילא זה לא נשלט. הנקודה היא שהחרמנות שלנו לא אמורה להשבית לנו את השיפוטי המוסרי, ולתת לנו פטור מהמובן מאליו שהוא לשים גבול לבריונים שנטפלים לחלשים מהם.
זה די בסיסי שבדס"מ עושים עם הסכמה, זה די בסיסי שאם אין הסכמה ורואים מישהו מרגיש לא בנוח, אמורים להרגיש חמלה כלפיו גם אם במיטה יש לנו פנטזיות פרועות יותר, ואפילו אם היינו רוצים להיות בנעליים שלו- הוא ספציפית לא רוצה בזה! ואין לאף אחד זכות לכפות עליו להיות "נשלט" שהוא לא שמח להיות.

זה סבבה לגמרי להאמין שבדס"מ באמת צריך לבוא אחרי שיחת גבולות נוקשה ומכבדת, זה אפילו די בסיסי.
מוריד לי לדעת שמישהו חווה משהו שמייסר אותו בקטע רע.
גם אם אתחרמן מזה ארגיש אשמה על זה, שתדחוף אותי לעצור אקטים בריוניים.
אני אישית לא רוצה לחיות בחברה שבה אסור להציב גבולות לאנשים אלימים כי מישהו מעדיף להתחרמן מהצד ממה שהוא רואה, במקום לגלות אמפתיה לקורבן שסובל מזה.

אפשר לחזור הביתה ולאונן על זה, אפשר לקחת את הרעיון ולשחק אותו עם פרטנר שמסכים, אבל ברגע האמת לא לתת לגיטימציה להתנהגות כזו כלפי מי שלחלוטין לא הסכים לה.
זה לא קשור ללהיות נשמה טהורה ומושלמת, זאת פשוט ההבנה שהחרמנות שלך היא לא הדבר היחיד שחשוב עכשיו והיא לא מתעלה על הזכות של הזולת להרגיש ביטחון.

לא. לא כולנו.