Belisana(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
4 בספט׳ 2007
ממממ...
כן
 תתכופפי.
(וצחקתי, אבל אם את כבר מציעה...) |
|
|
| קייסי |
לפני 17 שנים •
4 בספט׳ 2007
בליסי...
תהיי עדינה אלי...אני לא רגילה לדברים כאלה, אבל מה שמגיע מגיע
|
|
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
4 בספט׳ 2007
אני תמיד עדינה מותק, זה בסך הכל שוט גומי עם 20 זנבות. לא משהו כבד- יותר קינקי מסאדו. את תאהבי אותו.
ודי, מפסיקה להפריע לשיעור. בסוף הזאבה תעמיד אותך בפינה בגללי, לא שזה לא יהיה מחזה מרהיב, אבל בכל זאת, זה שיעור מאד חשוב ואסור שתפסידי ( אני מאמינה גדולה ברחמים וסליחות ובכתיבה משובחת )
|
|
|
| קייסי |
לפני 17 שנים •
4 בספט׳ 2007
מפלצת
|
|
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
4 בספט׳ 2007
וכאות לבקשת הסליחה שלי על ההפרעה לשיעור...
תשליך
יש שיקראו לה חולת ניקיון. היא לא מאמינה בזה. ניקיון ומחלות לא הולכים יחד. פעם בחודש היא עוברת על כל הבית וזורקת כל חפץ מיותר, כל פריט שלא היה בו שימוש במשך שלושה חודשים לפחות. ניתן היה לחשוב שביתה יהיה מינימליסטי, אבל עדיין היו בו יותר חפצים ממה שחלמה. דווקא את זה היא לא מצליחה להשליך מחייה. היא יודעת שזה מה שהיא צריכה לעשות. אפילו בפנג שוואי אומרים שצריך להשליך כל חפץ שיש לו אנרגיות שליליות או שצובר בחובו זיכרונות כואבים. שלוש שנים שלא נגעה בו, אבל ידעה שהוא שם. הבד הרך נעים לה וכשהיא ממששת אותו היא נזכרת לרגע בחלום, במה שהיתה לפני שהפכה להיות מי שהיא היום. לא שזה רע, מה שהיא היום. אבל די לחשוב, צריך לעבוד. את הבגד היא משאירה ליד קופסת הדברים המיועדים למסירה, עוד לא מכניסה אותו פנימה. מחדר השינה היא עוברת לאמבטיה. סוקרת במבט חטוף את כל הבקבוקים, משליכה לשקית קרמים ישנים – עד כמה שמשהו יכול להיות ישן אצלה. היא מנסה לחלוף גם על השמפו ההוא, אבל לא מצליחה. לו רק קראה מראש את האזהרה, אבל היא לא קראה ועכשיו מאוחר מדי. שמפו צרפתי, ריחני, איכותי. בכל פעם שהיא משתמשת בו, היא נזכרת ביום הנורא ההוא. לו רק קראה. מתעקשת להמשיך להשתמש בו ולהענש בכל פעם מחדש. לרגע נשימתה נעתקת ואנחה עמוקה בוקעת מפיה, כאילו שמישהו שומע. היא מתיישבת על האסלה, הבקבוק בידיה וקוראת שוב את הכיתוב בגב הבקבוק. פעם למדה צרפתית, די כדי להבין מה שכתוב כאן, מה שקראה כל כך הרבה פעמים מאז: "לנשים הרות מומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה לפני השימוש". צריך לנקות. יש עוד כל כך הרבה חדרים ועבר כבר חודש מאז שזרקה חפצים ישנים. בדרך לסלון היא עוברת שוב ליד חדר השינה. מחבקת את הבגד אליה. תכלת. היא בחרה אותו בעצמה. כבר דמיינה איך הוא יראה כשברקע הקיר הכחול, המעוטר בכוכבים זוהרים, שתדביק עליו בבוא הזמן. ידעה שאסור לה לרכוש אותו. זה מוקדם מדי ויקר מדי, אבל היא לא יכלה להתאפק. כמה שהוא יפה הצבע הזה, כמה הוא אופטימי. לעבוד, צריך לעבוד, מה זה פרץ הנוסטלגיות היבבני הזה. יש עוד כל כך הרבה דברים מיותרים בבית. לעיתים נראה שהיא הבלאגן הכי גדול בו, רק שאת עצמה היא לא תשליך. תשליך, מצחיק. עוד מעט יום כיפור, לו רק יכלה לעשות תשליך לחטאיה. "רוצחת" היא ממלמלת לעצמה ומתחילה לעבור שוב על בגדים ישנים. הנה חולצת התיקתקים. היא קנתה אותה פעם, כשעוד היתה נשואה. יוסי אמר שהיא סקסית בחולצה הזאת. פעם היתה להם תקווה. תיקתקים. גם בבגד ההוא יש תיקתקים. כאלה שהיו אמורים לעזור לה להחליף לו. לא לבכות. אסור לבכות. יש כל כך הרבה עבודה. לפתע, היא לא יכולה יותר. מרימה את השפופרת, מתקשרת לרופא שלה. "ד"ר, תגיד, שימוש בשמפו של ז'יוואני מזיק לנשים בהריון?", אפילו לא אמרה לו שלום. הוא מופתע. רגיל שהיא מאופקת. מכיר את הסיפור שלה. "לא. לא מזיק בכלל. זה משהו שחברות הקוסמטיקה עושות כדי לכסות את התחת שלהן, סליחה על הביטוי. מגיע לך מזל טוב? הצלחת סופסוף יקירתי?". היא באמת לא יכלה לחשוב על משהו לומר – וזועזעה מפני אי יכולתה לעשות את מה שנדרש ממנה. לבסוף, טרקה את הטלפון בלי לומר מילה. היא לא רוצחת. לא אשמה. העובר שלה לא מת כי חפפה בשמפו הלא נכון. הוא מת סתם. בלי סיבה. אולי עוד לא היתה מוכנה לילד. היא שופכת את תכולת הארגזים על המיטה, לוקחת את אוברול התינוקות התכול ומחזירה אותו לארון. מי יודע, אולי בשנה הבאה. |
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
4 בספט׳ 2007
דבר המורה
בשל בקשות מרובות בפרטי, תחנונים, הפצרות ומה לא -
קבלו דחייה של הדד-ליין עד למוצאי ראש השנה. מקבלת בשמחה את המשתתפות החדשות, ועצבה על הפורשות והפורשים בפורום ובכללי. קייסי ובליס, נא לא לפטפט באמצע השיעור. יהיה זמן לדיונים מאוחר יותר. קייסי, הרפי נא מן התלמידה החדשה ואל תגררי אותה למחוזותיך האפלים. בליס, אנא מצאי לך מקום אחר לשבת, אני מציעה לא ליד קייסונה. לקייסי ישנה השפעה מזיקה, לפעמים. בברכה, בסליחה וברחמים, המורה זאבה |
|
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
4 בספט׳ 2007
אבל המורה
קייסי לא אשמה (הפעם, רק הפעם), זאת אני שגררתי אותה למחוזותיי האפורים (היא עוד לא זכתה לבקר באפלים, אבל יש פוטנציאל). אבל בסדר המורה, אני מוכנה לעבור מקום. מי כאן הכי מנומס ושקט? (התלמידה בליסנה אוהבת אתגרים).
|
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
6 בספט׳ 2007
הולך לאט הפעם
נראה לי שזה הולך לאט הפעם. לאט לאט.
ואני לא יודעת אם זה מפני שהתרגיל קשה מדי, או שבעקבות השיעור הקודם כעת אתם נרתעים מפני הביקורת. מתנצלת בפני הפורשים, מחמיאה לנשארים, ומתחנפת לאלו שטרם החליטו... |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 17 שנים •
6 בספט׳ 2007
שיעור קשה. 500 מילה ראבאק!
|
|
|
Queeny(מתחלפת){being}
|
לפני 17 שנים •
6 בספט׳ 2007
תרגיל לא פשוט
הוא דורש לעשות שני דברים בבת אחת.
גם הפעם, מחכה בכיליון עיניים למה שיש לך להגיד - כל מילה בסלע היתה אז (ובמיוחד ההכתרה שלי). |
|
|