שאלה בנימוסים והליכות (בהיעדרה של חנה בבלי פונה לחכמת ההמוני

דרקן ראהל​(נשלט){מית} • 27 בדצמ׳ 2020

אם אתה רוצה תשובה עם ניסיון לאובייקטיביות, אתה פונה למחקר. אתה לא פונה ליחידים, מבקש מהם לקחת אנקדוטות אישיות ושל עוד כמה אנשים שהם מכירים, ועל סמך זה לעשות כאילו יש להם תשובה אובייקטיבית.
אם אתה פונה לאנשים פה, אתה מבקש תשובה סובייקטיבית, ואתה תקבל תשובה סובייקטיבית.
מי שרוצה תשובה אובייקטיבית, הולך לאיפה שעוסקים בצורה מקצועית בחיפוש אחריהן.
תשובות סובייקטיביות יכולות לספק לנו תובנות נפלאות, אבל למה להעמיד פנים שהן אובייקטיביות, או לבקש מאנשים משהו שהם לא יכולים לעשות?

starduskonfire • 27 בדצמ׳ 2020

דרקן יקירי, אתה מבלבל בין אובייקטיביות \ סובייקטיביות במובן הפילוסופי, לבין נסיון להיות אובייקטיבי \ לדחוף אג'נדה כמטבע לשון.
לאנשים יש נטייה הרבה פעמים פשוט לדחוף אג'נדה\לנסות לצאת צודקים בכל מחיר\לא להתיחס לחסרונות פוטנציאלים של הגישה שלהם.
לאומת זאת, יש גם את היכולת לשים את האג'נדה בצד, לנסות לחשוב "ניטראלית" יותר, וכו.
כשאתה אומר לבן אדם תנסה להיות אוביקטיבי, אתה בעצם אומר לו "תנסה להיות "הוגן" .

מתוך ויקימילון:
עברית חדשה בלתי תלוי, שאינו מושפע מדעות או מתחושות אישיות.
כדי שיתבצע משפט אמת על השופט להיות אוביקטיבי.
לעיתים יכול אדם להיות אובייקטיבי יותר כלפי אדם אחר, מאשר ביחס לעצמו, וזאת בשל העובדה שהאדם האחר עלול להיות ביקורתי או שיפוטי כלפי עצמו יתר על המידה.

לגישתך, שופט לא יכול להיות אוביקטיבי, לכן השימוש במילה הזו בהקשר הזה פסול? אולי אתה צודק, אבל זה רק הדיעה הסוביקטיבית שלך

גם, זה לגמרי מעניין איך כל פעם יש לך התנגדות לשפה שאני משתמש בה

Boy Toy • 27 בדצמ׳ 2020

בדור הזה, ההבדל בין מחמאה לגיטימית להטרדה הוא האם אתה נראה טוב בעיניה או לא.
נשמע מגוחך, אבל נעשו אינספור ניסויים חברתיים בעניין שהועלו לרשתות החברתיות והתוצאה ברובם המכריע - זהה.

starduskonfire • 27 בדצמ׳ 2020

בוי, אם תעיף מבט בדיונים בהם נשים מתלוננות על אותם התנהגויות מצד נשים אחרות (והניחוש שלי זה שבקרב הגייזים המצב לא יותר טוב)
נראה דיי סביר שהבעייה לא מגדרית, אלא ביקוש היצעה.
מי שנמצא בביקוש גבוה, יחווה חיזור כמטריד \ מחמיא ע"פ הערכה של המחזר.
מתקשרים אליי כל הזמן חברות כוח אדם להציע עבודה שאין לי עניין בה, מטרידים אותי, אבל אם גוגל הייו מתקשרים... הייתי כולי נמס מאושר.

Kitty frank • 27 בדצמ׳ 2020

מאז מי-טו משטרת ישראל לא הפכה להיות יותר יעילה בטיפול שלה באלימות מינית,
גברים לעומת זאת הפכו להיות הרבה יותר בכיינים כי ''הפמינאציות מסרסות אותנו''.

בחלקה הפריוויליגית שליב ומהסיבות שצוינו מי-טו גרע מחיי.

-wintermute-​(נשלט) • 27 בדצמ׳ 2020

אף פעם אין לך שליטה אם מישהי או מישהו יקראו לך קריפ או כינוי מעליב אחר או יגבשו עליך דעה שלילית.
האם זו סיבה להתחבא בקונכיה ולא להחמיא לאנשים? תנסה, לכלא לא תיכנס מזה, ומחמאה גרועה עוד לא הרגה מישהו.
מי טו העלה את המודעות לזה שנשים אכן מקבלות הרבה מחמאות גרועות ובוטות מדי, אז נראה לי שכדאי להיות יותר עדין ופחות בוטה, אבל בסוף זה עניין של אינטואיציה.

Re: שאלה בנימוסים והליכות (בהיעדרה של חנה בבלי פונה לחכמת הה

טלי35​(שולטת) • 27 בדצמ׳ 2020

מה שהיית מחמיא לסבתא שלך או לדודה שלך - או לחילופין יכול להחמיא בנוכחותן - לרוב* אין איתו בעייה.




*מסייגת כי כבר שמעתי במו אזניי הניצלות אמא קוראת לבן שלה "מאהב קטן של אמא" וכו'
אז... בכפוף לתנאי הגידול.

זאלופון​(שולט) • 27 בדצמ׳ 2020

למה לא, בעצם?
ברור שזה יכול להיות קריפי ומטריד, אבל האם אין אפשרות לעשות את זה בנחמדות ובאופן שפשוט יתן למישהי הרגשה טובה? אם נניח אני ניגש למישהי, מחמיא לה בחיוך על יופיה, אולי מוסיף גם שאני לא מנסה להתחיל איתה או משהו, וממשיך בדרכי כך שברור שאני לא רוצה ממנה שום דבר - זה בהכרח נחווה באופן שלילי?

the rain song • 27 בדצמ׳ 2020

כל המחמאות שלא מגיעות כדי להתחיל עם מישהי, האם תגיד אותן גם לגבר אלמוני?

אני מקבלת פה ושם מחמאות, גם מאנשים זרים, אני מחייכת ואומרת תודה. לא פוצחת בסדנת חינוך ולא רצה למשטרה אבל כן, זה תמיד נחווה כהצקה.
הרעיון שמישהו אמר כאן: "תנסה מה יכול להיות" הוא שגוי מאוד לדעתי. זה מציק.
גם הרעיון שאם זה מישהו שמוצא חן בעיני זה בסדר, גם הוא שגוי עבורי.
אולי יש לי פז"מ ארוך מידי עם הצקות אז זה מפריע לי יותר. לא יודעת. אבל מבלי להשמע גסת רוח חלילה התחושה היא - תעזבו אותי בשקט. אף אחד לא שאל אתכם מה אתם חושבים על איך שאני נראית, תפסיקו להתערב לי וזה ממש לא מעניין אותי.

ברייה​(שולטת){לא!!!מחפשת} • 27 בדצמ׳ 2020

בהתבסס על השקפת עולם סובייקטיבית שלי שעוצבה על ידי חינוך שקיבלתי ותרבות בה גדלתי, הייתי אומרת שלא פונים לאנשים זרים ברחוב ולא חוצים את גבולות המרחב הפרטי שלהם עם הערות אישיות, בין היתר אודות מראה שלהם או פרטי הלבוש. אין קשר בין מיטו לבין התנהגות אלמנטרית במרחב הציבורי. אבל מכיוון שהתרבות הישראלית נבדלת מתרבויות אחרות בעיקר בקירבה שבעל-פה שמתקיימת בין הפריטים בחברה, בפתיחות מוסכמת מראש בין אנשים זרים ובתחושת שייכות חברתית, החוקים על פיהם חונכתי יהיו כנראה לא רלוונטיים. ולכן נדמה לי שברחוב הישראלי המבחן יהיה אופן הפניה ולא התוכן שלה. כאמור, מכיוון שהישראלים פונים זה לזה ברחוב באלף ואחד נושאים אקראיים, אני לא רואה שום הבדל בין ״מה קנית מהם? הבת שלי קנתה מהם מגפיים ומאוד מרוצה״ מפיה של פקידה בדואר שהושיטה לי חבילה מחברה כלשהי וזיהתה את הלוגו, לבין ״סליחה שאני פונה אליך, אבל הייתי חייב לציין שאת אחת הנשים היפות שראיתי בחיי / שצבע עיניך מהפנט / שעליך המעיל האיכותי הזה נראה כמו פאר היצירה.... וכן הלאה״. וזאת להבדיל מ״בונה, איזה כוסית את, אם היו לי רגליים כאלה הייתי הולך על הידיים...״ או נוסח דומה.

מישהו הזכיר כאן את המראה של הפונה ואת תפקידו בשיח בין זר לזרה וניסוי שהוכיח שבעל מראה X יזכה לתגובה אוהדת יותר מבעל מראה Y. הטענה הזאת אינה מנותקת מהמציאות. אדם בעל מראה אמין ומכובד שמקרין רצינות יזכה ליחס מכבד יותר מאדם בעל מראה שמשדר חוסר אמינות. וזה נכון לגבי כל שיח בין זרים בכל נושא.