שאלה עם טריגר

סווריןן • 22 במאי 2021

על פי הידוע לי, מהעדויות במרכזי פגיעה מינית ובספרות המקצועית על אונס, החווייה הדומיננטית ביותר בתוך האונס עצמו היא של פחד מצמית, חשש משתק שלא תצאי מזה. בהמשך מגיעות המון תחושות נוספות. אם זה המצב, הרי כשחושבים על גלישה מפנזיה למימושה, אין כאן סתם פער בין פנטזיה למציאות, אלא מעבר ממרחב מיני מדומיין, למרחב לא מיני כלל. זה שונה ממישהו שמפנטז, נניח, על גולדן שוואר ומגלה שבפועל הוא לא אוהב זאת: אצלו, המרחב המדומיין מיני, והמרחב הלא מדומיין מיני גם כן, פשוט מענג פחות. באונס, עוברים יבשת, מחליפים שפה.

משחק תפקידים סביב 'אונס' (במרכאות) נראה לי בלתי בעייתי כלל - כמו כל משחקי התפקידים שנידונו כאן.

ScatNerd • 22 במאי 2021

מעניין..אולי אנחנו כן רוצים שפנטזיה מסויימת תתגשם אבל מצד שני גם חוששים שלא נוכל לעמוד בה בזמן אמת (בין אם זה פיזית או נפשית).
אני יכול להזדהות עם זה כי גם אני מרחיק מדי פעם עם הפנטזיות המיניות שלי למחוזות מאד אקסטרימיים, מעמיד את עצמי במצבים שאם הייתי מגיע אליהם במציאות ככל הנראה היה לי קושי להתמודד איתם. אבל אני חושב שעדיין הייתי רוצה שזה יקרה במציאות והייתי מנסה להתגבר על המחסומים הללו.

כמו שאמרת מטפורה - יש פנטזיות שאמורות להתגשם ויש כאלה שלא, וזה מה שגרם לי להרהר בזה מלכתחילה, הרי איך זה ייתכן שפנטזיה אחת כן והשנייה לא. מה שונה? מי שכ"כ חוששת מאונס בחיים האמיתיים מדוע שתפנטז על זה?

הפנטזיה שלך במקום העבודה כבר שמה אותך במקום מסויים..התסריט כבר מתחיל ממצב שכבר את מדברת ומקשיבים לך, וגם ההתייחסות של השחקנים האחרים זה חלק בלתי נפרד מכל הפנטזיה.
במציאות - את אמנם הגעת למצב דומה אבל לפי דעתי לא זהה בכלל מבחינת התפאורה. כלומר הפנטזיה שלך לא התגשמה באמת, או שלא הצלחת להגשים אותה בזה שלא הצלחת לגרום למצב הספציפי הזה שדמיינת אותו לקרות במציאות.
אם הייתי אומר לך שבמעשה קסם אפשר לשים אותך בדיוק באותה סיטואציה שאת מדמיינת עליה, לפי דעתי הייתי הולכת על זה.

אבל בגלל זה קוראים לזה "פנטזיה" לא? הפנטזיות הכי טובות הן אלו שגם אי אפשר להגשים במציאות.

ברייה​(שולטת){לא!!!מחפשת} • 22 במאי 2021

יש פנטזיה ויש תשוקה. וגם אם התשוקה לעולם לא תצא אל הפועל, היא עדיין תשוקה ולא פנטזיה.
הקשר בין הפנטזיה למציאות רופף ולא מחייב, הדמויות בה בנויות ומתנהגות כפי שדמיינו אותן, היא אינה כבולה באמות מוסר, במזג אוויר, במגבלות של הגוף, היא סיפור שתפקידו לרגש אותנו ולעתים קרובות אף סיפור שנתבייש לחלוק עם אחרים. התשוקה, לעומת זאת, היא צורך השואף להתגשם, והיא תלויה בסטנדרטים של המוסר האישי, של חינוך, של תרבות ושל פכחון מנטלי. שתיהן, גם הפנטזיה וגם התשוקה, אלה יצוגים מנטליים שמשתמשים ביכולת שלנו לדמיין, כאשר הפנטזיה משיבה על השאלה ״מה אני יכול לדמיין״ והתשוקה משיבה על השאלה ״מה אני זקוק להגשים״.

אני כל כך צמא שאני יכול לדמיין את עצמי שותה אגם שלם, אבל כאשר אמצא קיוסק אקנה בקבוק מים.

כדי להגשים פנטזיה, אנחנו נעביר אותה מן הדימיון אל המציאות, נסנן אותה דרך כל המסננות שציינתי מעלה, כגון מגבלות גופניות, מוסר ומצפון, מיקום גאוגרפי וכן הלאה, ונהפוך אותה לתשוקה.

טלי35​(שולטת) • 23 במאי 2021

אני אוהבת משחקי אונס.
ברור לי שזה משחק על אלמנטים אחרים לחלוטין כשזה גבר מתחתי.

גם פה יש המון המון שיח והכנה ותיאום ציפיות.

אחרי כל זה, אחרי שהכל הותווה, תואם, דוסקס נקבעו תנועות ביטחון ומילות ביטחון - אני עושה מה שבא לי, בהפתעה לרוב, וכן. זה כיף לי.

Re: שאלה עם טריגר

יפה קצת משונה{קרוסית} • 23 במאי 2021

איך זה מרגיש מהצד הגברי? אני יכול לספר לך בדיוק

קחי שליטה, כניעה, השפלה וכאב, תוסיפי לזה המון מיניות חסרת מעצורים, תכניסי הכל למיקסר עד לקבלת תמיסה אחידה. תרכזי את מהתמיסה עד לקבלת תזקיק בדסמ טהור ותזריקי ישר לוריד בזמן שהדופק שלך עומד על 180 בלאו הכי. ככה זה מרגיש!
לא מרגיש רע בכלל, למה? רצחתי מישו?

לא הייתי נכנס בחיים לכזה דבר עם מישי שאני לא סומך עליה ב 100% וללא גבולות ברורים ומילת ביטחון,
העניין, ברגע אני יכול ללכת בכל שלב, זה כבר לא באמת אונס

דרקן ראהל​(נשלט){מית} • 23 במאי 2021

אתייחס רק לשאלה הראשונה, אין לי כלים להתמודד עם השנייה.
אני לגמרי מפנטז על אונס, כלומר על להיאנס. בילדות תמיד דמיינתי משהו שנקרא אנס שיכול לקפוץ מהצללים, אבל לא היה לי ממש מושג מה זה עושה אחר כך. בגיל ההתבגרות (ובלי שיפוטיות, חברים, תודה) הייתי מחפש בעיתון כתבות על אונס כי הן היו מחרמנות אותי, למרות שלא ממש הבנתי שזה מה שאני עושה במשך כמה שנים. בימינו אני לא עושה את זה, אבל כן מחפש פורנו שמדמה את זה וכן מפנטז על זה לגמרי במודע.

ביזארמיינד - ברור שיש פנטזיות שלא מחפשים להגשים. תחשוב רגע הלאה מסקס - מישהו באמת מצפה שהארי פוטר יהפוך למציאות? או כל ז'אנר הפנטזיה? ברור שלא, אבל מפנטזים. משחקים מבוכים ודרקונים, נטו פנטזיה, בלי שום ציפייה שזה יהפוך למציאות. יש אנשים (גם אני) שמפנטזים על נאצים - זה אומר שאנחנו מייחלים אשכרה לזכות להיות באושוויץ? ממש לא, הכי לא.
יש פנטזיות שאנחנו לא רוצים להגשים, שנועדו להשאר פנטזיה, וככה טוב. מקסימום לשחק בכאילו, גם לא תמיד. הרי בדסמ ניתן לעצור בכל רגע, ואבוי לשולט/ת שלא ישימו לב מתי הנשלט/ת רוצים לעצור (ואבוי גם לנשלט/ת שלא מבינים מתי הם צריכים לבקש לעצור). הכלוב מלא בסיפורים שמדגימים את זה.
וכן, אולי את או אתה לא תסכימו עם מה שכתבתי, או אולי אני לא מבין מה זה בדסמ "אמיתי" או לפנטז "באמת". אני לגמרי בסדר עם זה שאתם חושבים ככה

למה התכוונת

RenneWhite • 23 במאי 2021

כשאמרת שאתה שנים עושה את זה?

דרקן ראהל​(נשלט){מית} • 23 במאי 2021

הכוונה היתה שלקח לי זמן להבין שאני מתחרמן מזה. כל נושא הסקס היה מאוד מבולגן ולא ברור בראש שלי, עד בערך גיל 17 (שזה גם בערך הגיל שבו הבנתי שאני מתחרמן מכתבות על אונס, והפסקתי).
מקווה שעכשיו ברור יותר

ScatNerd • 23 במאי 2021

אצלי באופן אישי לא קיימת בראש פנטזיה אחת שלא הייתי רוצה שתתגשם. ויש כמה ממש קיצוניות ולא ריאליות..אבל באף אחת מהן אין משהו שמציב אותי במעמד של סכנה או אלימות אז אולי בגלל זה.

על אונס אף פעם לא פינטזתי למען האמת, כלומר אונס אמיתי שאתה לא רוצה ומכריחים אותך..
בפנטזיות אני תמיד משתף פעולה וזורם חח

ברייה​(שולטת){לא!!!מחפשת} • 24 במאי 2021

השאלה היא לא האם אנחנו רוצים שכל הפנטזיות שלנו תתגשמנה. לא רק השאיפה להגשים מבדילה בין פנטזיה לתשוקה, אלא בעיקר הקשר שלהן למציאות, או נכון יותר — הנאמנות שלהן למציאות. אנסה לתת לך דוגמא נוספת. אני מפנטזת איך אני פוגשת כלוביסט ספציפי. הוא אוסף אותי משדה תעופה ואנחנו יושבים במסעדונת נחמדת ושותים קוקטייל פירות חמוצים, אנחנו צוחקים עד השקיעה כי הוא שנון ומבריק ונראה קצת כמו ג׳ים מוריסון. יש לו מבט כן בעיניים וכשאני מניחה את ידי על ידו עובר בינינו חשמל של געגוע למשהו שלא חווינו מעולם. ברור שהייתי רוצה להגשים את הפנטזיה הזאת, היא נהדרת. אבל אין לי מושג אם יש לו רכב, אני לא יודעת איך הוא נראה, בחיים לא שוחחתי אתו מעבר למשפטים בודדים ואני לא יודעת אם באמת יהיה שנון כמו שאני מדמיינת אותו, והאם קיימת בקרבת שדה תעופה בן גוריון ולו מסעדונת אחת שמגישה מיץ פירות חמוצים. כלומר, אילו הייתי מחליטה להגשים את הפנטזיה הזאת, היתי נאלצת להגמיש אותה למציאות, להפוך אותה לתשוקה אל משהו שאפשר לממש ולבדוק אם אני בכלל מעוניינת לממש אותה בגרסתה המציאותית. ולא פחות חשוב — אילו הייתי מחליטה להגשים אותה, הייתי שוקלת אף אפשרויות נוספות, כגון מה יקרה אם לא אמצא חן בעיניו במציאות, מה אם הוא רוצח סדרתי ועד כמה יהיה נבון להפקיר את עצמי בידיו של זר עם הנחיתה, מה אם בגלל הקורונה לא יהיו טיסות או מה אם אאלץ לשתות את המיץ לבד בבידוד במשך שבועיים וכן הלאה. בפנטזיה כל האפשרויות והשיקולים הללו לא קיימים.

רוב האנשים מבחינים בין פנטזיה לתשוקה ולכן ההבחנה קריטית רק במקרים כגון המקרה בו נגע דרקן בזעיר אנפין בבקשתו לא לשפוט אותו על סמך המקורות מהם הייתה מורכבת בנערותו הפנטזיה שלו. הפנטזיה בלתי שפיטה כמו גם החומרים מהם היא מורכבת, התשוקה, לעומת זאת, ועוד איך.